קורא דרור לדמיון

דרור בורשטיין, 39, למד משפטים אך עשה הסבה לספרות. את הדוקטורט שלו כתב על "המרחב בפרוזה של יעקב שבתאי". כתב ספר שירה וחמישה ספרי פרוזה. היה מועמד פעמיים לפרס ספיר, על ספריו "אבנר ברנר" (בבל, 2003) ו"הרוצחים" (בבל, 2006). זכה בפרס לספרות ע"ש זבולון המר מטעם עיריית ירושלים (1997), בפרס שר החינוך לשירה (2002) ובפרס ברנשטיין (2005). נשוי ואב לשניים, גר בתל-אביב, ומלמד ספרות באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו "קרוב" ראה אור לאחרונה בהוצאת כתר.

*איזה בית קפה אהוב עליך במיוחד, ומדוע?

"ממתקי מוטראן נצרת ברחוב יפת ביפו. גם בגלל הקפה השחור, אבל גם בגלל ה'משהו קטן' ליד, שהוא עבורי מרובע של 20 סמ"ר של כנאפה בריאותית כתומה וחמה".

*מי היית רוצה שיישב בשולחן הסמוך?

"הפסנתרן גלן גולד. אם אפשר היה להחליף את השולחן בפסנתר כנף, זה היה אפילו טוב יותר".

*אם היית יכול לצותת לשולחן הסמוך, מי היית רוצה שיישב שם?

"אני, בגיל ארבע. הייתי נותן הרבה כדי לשמוע את קולי כילד קטן".

*מיהם הסופרים העבריים האהובים עליך ביותר?

"ישראל אלירז, יואל הופמן, אבות ישורון, יעקב ביטון, ישראל ברמה, אורי ניסן גנסין, יעקב שטיינברג, עינת יקיר, דוד פוגל, דוד רוקח, חביבה פדיה, אהרן אפלפלד, אידה פינק, הרולד שימל, ישעיהו קורן - וזו רשימה חלקית".

*והסופרים הזרים?

"זביגנייב הרברט, אנדרי ביילי, מצואו באשו, קוביישי איסא, יושידה קנקו, אלחנדרה פיסארניק, ג'ון דוס פסוס, תומס ברנהרד, פרנץ קפקא, ניקולאי גוגול ומרסל פרוסט".

*איזה ספר ילדים אהוב עליך במיוחד?

"'אני שונא מתמטיקה' של מרילין ברנס, שגרם לי לאהוב מתמטיקה. זה חלק מסדרה נפלאה ששמה 'אבני יסוד במדע', על תחומים שונים כמו לוגיקה, אסטרונומיה, מתמטיקה, זכויות ילדים ותזונה.

"רגע משמעותי בחיי היה הפתיחה של הספר 'מדוע שונה עונה מעונה' בסדרה זו, שמתאר ילדה יושבת על כיסא, מסתובבת ומתהפכת עם כדור הארץ, מערכת השמש והגלקסיה. ההבנה הזו, שהכיסא שלך הוא יציב ומתהפך בעת ובעונה אחת, חשובה מאוד לילד, כי נובע ממנה שהמציאות הפשוטה אינה בהכרח רק פשוטה. שכיסא הוא לא רק כיסא אלא חלק מהתרחשות קוסמית. אחרי הרבה שנים תבין אולי שמה שנכון ביחס לכיסא, נכון גם ביחס למי שיושב עליו".

*מהו הספר האחרון שקראת, והותיר עליך את רישומו?

"'לונדון' של בילי מלמן, בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. אני עדיין קורא בו, והוא נהדר גם כספר היסטוריה וגם כרומן שהגיבורה שלו היא העיר עצמה. מה שיפה במיוחד בספר הוא התלת-ממדיות שלו. הוא עובר מתעלות הביוב של לונדון ל'ארמון הבדולח' של התערוכה הבינלאומית באמצע המאה ה-19; חוזר למטה, לרחובות, אל רוכלי הירקות בעלי העגלות, מציץ לנהר התמזה ההולך ומזדהם, וכן הלאה".

*לאיזה ספר אתה חוזר שוב ושוב?

"'אלגיה לעת פרידה' של זביגנייב הרברט, בתרגום מפולנית של דוד וינפלד הנפלא. אחד מקובצי השירה הצלולים ביותר המוכרים לי. ספר שאני לוקח אותו לכל נסיעה לחו"ל. משום מה הטון שלו מתקשר אצלי לנופים רחוקים".

*אתה בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במוסד אחד - מוזיאון, בית קפה או חנות ספרים. לאן תלך?

"אני בוחר את הערים הזרות על-פי המוזיאונים לאמנות שלהן. מכיוון שברובם ככולם יש גם בית קפה וחנות ספרים, אין ממש צורך לבחור".

*מה דעתך על מוספי ספרות ועל כתבי עת ספרותיים?

"הרשה לי לצטט את דבריו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון: 'איני עוסק בזה. לא זו השאלה. כאן מדובר בחיי יהודים'".

*מה היית משנה או מוסיף בלימודי הספרות בבתי הספר?

"מוטב לבטל אותם לגמרי עבור כל מי שאינו רוצה ללמוד אותם מיוזמתו. המחשבה שתלמידים מכירים את 'הספרות הלאומית' שלנו אחרי בית ספר תיכון היא אשליה. כמו כן, הנזק שנגרם על-ידי הוראה של יצירות על-פי רשימה 'ממלכתית' הוא גדול. מי שהספרות היא בשבילו יגיע אליה גם בלי שיעורי ספרות, ומי שהספרות אינה בשבילו, מוטב שיעשה דבר שמתאים וטוב לו יותר".

*איזה ציטוט מספר כלשהו זכור לך במיוחד, ריגש אותך או גרם לך לפעול בדרך מסוימת?

"'אנו חיים ללא שנאה בעולם של שונאים', מתוך 'הדהמפדה', המיוחסת לבודהא. תרגום של אלכס צ'רניאק ושי שוורץ".

*למה אתה מתגעגע?

"לגנים של קיוטו, עיר שלא הייתי בה עדיין".

*האם התאהבת פעם בדמות ספרותית? אם כן, במי?

"לא התאהבתי בדמות ספרותית. להתאהב בדמות ספרותית זה, למען האמת, להתאהב בעצמך, ואת זה אני לא ממליץ לאף אחד". *