המובטלים מחכים לפואד

אחד הסמלים הבולטים שאפיינו את כהונת אלי ישי כשר התמ"ת הוא טרפוד החלטת הממשלה להרחיב את תוכנית ויסקונסין לפריסה ארצית. למעשה, ישי ניסה בכל דרך לבטל את התוכנית אפילו במתכונתה המצומצמת (הפועלת כיום בשדרות, אשקלון, ירושלים, נצרת, חדרה ונתניה), אולם עמידה על הרגליים האחוריות של פקידי האוצר מנעו מישי לערוך לתוכנית קבורת חמור.

ישי ראה בתוכנית, שאמורה לשלב מקבלי הבטחת הכנסה בשוק העבודה, פגיעה בשכבות החלשות, בהן לא מעט מתומכי ש"ס. הוא ביקר במרכזים הפרטיים שמפעילים את התוכנית ושמע תלונות מצד משתתפים, שטענו שהם מושפלים מדי יום. אחד הצעדים הבולטים והשנויים במחלוקת שהוביל היה הוצאתם של בני 45 ומעלה מהתוכנית, למרות שגורמים מקצועיים רבים סברו כי דווקא השכבה המבוגרת תתקשה עוד יותר לצאת ממעגל הסעד כל עוד היא נשענת על שירות התעסוקה בלבד.

אפרופו שירות התעסוקה, ישי מינה את יועצו הקרוב, יוסי פרחי, לעמוד בראש השירות. פרחי מציג כעת קו תקיף כנגד הרחבת תוכנית ויסקונסין, שעלולה להוות גזר דין מוות לגוף שבראשו הוא עומד. הרי מרבית הפעילות של שירות התעסוקה היא בטיפול במקבלי הבטחת הכנסה, כך שלכאורה לא יהיה עוד צורך במרבית עובדי השירות אם תורחב התוכנית.

ישי אף לא טרח להביא לידיעת הציבור דו"חות רשמיים כמו אלה של מכון ברוקדייל, שמצאו כי תוכנית ויסקונסין מוצלחת יותר משירות התעסוקה בכל הקשור למציאת עבודה למובטלים כרוניים. הדו"חות האלה הודלפו לתקשורת על ידי משרד האוצר, כחלק ממאבקו למען הרחבת התוכנית. הגורמים המקצועיים בתמ"ת הכירו היטב את הדו"חות הללו, אולם הם חששו להביך את השר. לזכות ישי יאמר כי הקו שנקט בעניין תוכנית ויסקונסין הביא את הוועדות הציבוריות שבחנו את התוכנית לשנות מהותית את המודל הכלכלי שלו, כפי שאימץ במקור שר האוצר בשנת 2003, בנימין נתניהו. מודל זה אפשר למרכזים הפרטיים שמפעילים את ויסקונסין לקבל תגמול מהמדינה על כל שלילה של קצבת הבטחת הכנסה ממשתתפי התוכנית, גם אם לא מצאו למשתתפים עבודה.

המבחן של בן אליעזר

על פי המודל החדש, המרכזים לא זוכים לתגמול כל עוד לא מצאו למשתתפים עבודה בפועל, כאשר התגמול הולך וגדל ככל שהעבודה נחשבת איכותית יותר - הן מבחינת השכר והן מבחינת משך הזמן שבו העובד הועסק בעבודה שנמצאה עבורו. אבל עכשיו זה עידן פואד. תוכנית ויסקונסין תהיה אחד המבחנים הגדולים של שר התמ"ת החדש, בנימין בן אליעזר. הוא יצטרך לקרוא את הדו"חות השונים וגם לשמוע את הביקורת מצד משתתפי התוכנית. לנגד עיניו יעמדו גם עובדי שירות התעסוקה מגובים בהסתדרות ובחבר עופר עיני, שנחשב כיום לחזק לא פחות מפואד במפלגת העבודה.

בן אליעזר יצטרך להכריע בין שיקולים מקצועיים לשיקולים פוליטיים. בדילמה הזאת הוא כבר היה בעבר: עובדי חברת החשמל ניהלו נגדו קמפיין קשה ביותר כשתמך רשמית ברפורמה במשק החשמל ואף איימו לחסל אותו פוליטית. פואד אכן תמך, אולם מאחורי הקלעים עשה הכל כדי שיישום הרפורמה לא תיראה אפילו באופק.

בין שירות התעסוקה לידיים פרטיות

בשירות התעסוקה יציעו לפואד מודל מעניין: אל תתנגד לתוכנית ויסקונסין, אבל תן לנו לנהל אותה. כלומר, במקום לשפוך מיליונים על מרכזים שיעשירו ידיים פרטיות וכל מיני בכירים לשעבר במשרד האוצר, שמשום מה מוצאים משרות במקומות האלה, שירות התעסוקה יאמץ את המודל של ויסקונסין בעזרת המשאבים הקיימים.

באוצר יגידו לפואד: אין תחליף למודל הכלכלי שבו ידיים פרטיות מצליחות יותר מהמדינה, כאשר הן מקבלות תמריץ. כלומר, אם מרכז פרטי יודע שהוא מקבל כסף על כל מובטל שמוצאים לו עבודה, יהיו הרבה פחות מובטלים. על כך יאמרו לפואד בשירות התעסוקה: גם אנחנו יודעים מה זה תמריצים - תגדיל את התגמול לעובדי השירות עבור כל השמה וגם אצלנו יהיו פחות מובטלים. הפרטה, הם יאמרו, היא לא פתרון קסם.

ומה יגידו אנשי משרדו של פואד לשר? תמוך בהרחבת ויסקונסין, זהו צו השעה במיוחד לנוכח העלייה בשיעור האבטלה. אם הוא אכן יעשה כך, רצוי שקודם יבחן ביסודיות את שיטות העבודה של המרכזים הפרטיים וידאג שאלה יתייחסו למשתתפי התוכנית כלקוחות ולא כאסירים.

על פואד יהיה לזכור גם שהמדינה לא צריכה להודות מהר כל כך שהיא נכשלה בטיפול במובטלים ואם היא נכשלה בעבר זה לא אומר שהיא חייבת להיכשל בעתיד. גם אם הוא יתמוך בהפרטה מלאה של הטיפול במובטלים, פואד צריך לזכור שהוא עדיין הבוס והאחריות על האנשים האלה בסוף תהיה עליו. *