וחוזר חלילה

רק אחת מ-8 תוכניות בזמן צפיית השיא בערוצים המסחריים הערב אינה שידור חוזר

מי שיצפה הערב (ג') בשידורי הערוצים המסחריים, 2 ו-10, עלול לחשוב שהם נמצאים בתהליך של כינוס נכסים, שבו מנהל אותם מישהו שמנסה להוציא עוד כמה שקלים מסחורה טלוויזיונית ישנה, בטרם יחשיך את המסך סופית.

בערוץ 2, מתחילת שידורי הערב שלו בשעה 18:00, יש, מלבד משדרי חדשות, רק תוכנית אחת שאינה שידור חוזר: "עובדה", שתגולל הערב סיפור (מעניין לכשעצמו) של מרד כלואים בכלא 6 הצבאי. בערוץ 10 המצב חמור אף יותר: לאורך כל הערב, לא תמצאו שם תוכנית אחת (מלבד החדשות כמובן) שאינה שידור חוזר. עם כל הכבוד ל"מחפש את המחר" המצוינת של ניצן הורוביץ (שההסבה המקצועית שעשה לפוליטיקה, היא מכה קשה לחדשות ערוץ 10), הרי שככה העסק לא יכול להימשך.

לכאורה יש נסיבות מקלות לערב השידורים הדלוח של הערוצים המסחריים: מוצאי יום הזיכרון לשואה הם תמיד זמן בעייתי שבו קשה לשלב תכנים הולמים את אזור הדמדומים שבין מועקה לחזרה לשגרה, אבל אפילו העובדה הזאת אינה תירוץ לכך שבין שמונה תוכניות הפריים-טיים בשני הערוצים הערב, רק תוכנית התחקירים של אילנה דיין לא חוממה במיקרוגל משאריות של עונה קודמת. רגולציה? הצחקתם את הזכיינים: בין פרק לפרק של "הישרדות" ובין עונה לעונה של "האח הגדול", הם פשוט עובדים עלינו בעיניים. *

בחזרה לשנות ה-70

"חוצה ישראל" עם אמיר גוטפרוינד, ג' 21:25, חינוכית 23

הנה סיפורון אישי: בראיון קצרצר שנערך עמי אמש בתוכניתו של אראל סג"ל ברדיו 99, ועסק בחזרת קבוצת הכדורגל של הפועל חיפה לליגת העל, שאל אותי סג"ל איך קרה שלקבוצת כדורגל קטנה יחסית, יש כל-כך הרבה אוהדים מתחום התקשורת (רשימה חלקית מאוד: מודי בר-און, טל פרידמן, יוחנן צנגן, עופר שלח ועוד). חלק מההסבר, עשוי להיות טמון בספריו של אמיר גוטפרוינד ("שואה שלנו", "אחוזות החוף", "העולם קצת אחר-כך"), אחד הסופרים הבולטים ביותר בישראל של השנים האחרונות.

גוטפרוינד מתאר בספריו את העולם שבין קריית-חיים לנווה-שאנן בחיפה, שתי שכונות שהיו ספקיות מצטיינות של חניכים לתנועות הנוער השונות וליחידות המובחרות של צה"ל. עם מערכת חינוך מקומית מעולה שתמרנה בין חינוך לערכים ולאהבת הארץ, לבין עידוד להצטיינות אישית. סוציאליזם מתון מחד, ודחיפה להישגיות מאידך. גוטפרוינד אינו רק תוצר של המערכת הזאת, אלא גם מתעד נפלא שלה. ספרו האחרון, "בשבילה גיבורים עפים", הוא סוג של רקוויאם למה שהיה פעם עמוד השדרה של החברה הישראלית, לפני שזו שינתה את פניה.

למרות מרכזיותו בספרות הישראלית של השנים האחרונות, הרי שגוטפרוינד כאדם הוא מעט פחות מוכר, אולי בשל העובדה שרק לפני כמה שנים פרש לגמלאות מצבא הקבע, לא פריט ביוגרפי אופייני לסופר מצליח. הערב ב"חוצה ישראל" תהיה לצופים הזדמנות להכירו קצת יותר מקרוב. *