אלשיך נשארה בחוץ

לשכת השופטת ורדה אלשיך בקומה החמישית בבית המשפט המחוזי בתל אביב שוממה בימים האחרונים, אין יוצא ואין בא. אלשיך, השוהה בחופשה פרטית בחו"ל, אמורה לשוב לפעילות רק מחר. אולם ממקום חופשתה היא קיבלה דיווח על כישלונה המהדהד בהתמודדות על תפקיד נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב. על-פי המלצת ועדת האיתור לתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי הגדול בישראל, שהוגשה שלשום לנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, ולשר המשפטים יעקב נאמן, מבין שבעת המועמדים בחרה ועדת האיתור שניים בלבד: את דבורה ברלינר ואורי שוהם, כמועמדים הסופיים לתפקיד. אלשיך, למרבה ההפתעה, נותרה בחוץ.

לצד המומלצים לתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי פירסמו ועדות האיתור גם את המועמדים לנשיאות ארבעה בתי משפט השלום - במחוזות תל אביב, מרכז, ירושלים וצפון. ההודעות על המלצת הוועדות הועברו לתיבות המייל של המועמדים שעה קלה לפני פרסום הודעת דוברות הנהלת בתי המשפט. אף שוועדות האיתור העבירו את מומלציהן לפני שבועות אחדים, תוכנן נשמר בסודיות עד שהתמנה שר משפטים חדש, ולאחר מכן עד שביניש שבה מחופשתה בחו"ל השבוע. גם המאבקים בערכאה הנמוכה אינם נטולי אמוציות, אך הקרב האמיתי מתרחש במחוזי בתל אביב.

אפשר להניח שאלשיך נדהמה לגלות שלא עלתה לשלב הסופי במירוץ לנשיאות. במסדרונות בית המשפט המחוזי, נישא שמה עד לפרסום המלצת ועדת האיתור כמי שנחשבה למועמדת בטוחה - אם לא לזכייה בתפקיד הנכסף, לפחות לעלייה לשלב הגמר, כאחת ממומלצי ועדת האיתור. אלא שחברי הוועדה - שופטת בית המשפט העליון, מרים נאור, מנהל בתי המשפט, משה גל, והשופט בדימוס יצחק רביבי, החליטו בתום חמש ישיבות, שנמשכו שעות ארוכות, לבחור בשני שופטים המתמחים באופן מובהק בתחום הפלילי, ולא באלשיך העוסקת בתחום האזרחי והמסחרי.

בקרב השופטים שוררת תמיהה על כך, שכן נפח העבודה בכל בתי המשפט, לרבות במחוזי בתל אביב, מלא רובו ככולו בתיקים אזרחיים, ולא ברור כיצד יוכל שופט המתמחה בפלילים בלבד לנהל את האגף המרכזי של בית המשפט שבראשו הוא עומד. האם יו"ר ועדת האיתור, נאור, המתמחה בפלילים גם היא, נמשכה באופן טבעי לבחירה בשופטים החולקים עמה את תחום ההתמחות? ספק גדול. שהרי לחברים האחרים בוועדת האיתור, גל ורביבי, יש היכרות מעמיקה עם התחום האזרחי והכרה במרכזיותו בחיי המעשה.

היעילות המוכחת של אלשיך בניהול תיקים סבוכים, בתחומי הפירוקים והקפאת ההליכים, היו מיתרגמים לכישורי ניהול בתחום האדמיניסטרטיבי. ואולי חשבו חברי הוועדה שלא כדאי לוותר על פעילות השיפוט של שופטת כה יעילה וחרוצה. לפי הערכה אחרת, הוועדה נרתעה בעיקר מהטמפרמנט הסוער של אלשיך. נאור וגל הירושלמים נרתעו אולי מהגרסה של אלשיך למזג השיפוטי.

לאלשיך ותק של 31 שנות שיפוט, ואופק כהונה של חמש שנים נוספות עד לפרישה. מאחר שמאז "חוק הקדנציות" שיזם שר המשפטים הקודם, פרופ' דניאל פרידמן, עומדת תקופת כהונה של נשיא בית משפט על שבע שנים, לא תהיה לה ככל הנראה הזדמנות נוספת להתמנות לנשיאה. זאת בהסתייגות אחת: על-פי ההוראות, אמורים נשיאת העליון ושר המשפטים לבחור את הנשיא הבא מבין המועמדים הסופיים שעליהם המליצה הוועדה. אמורים, אך לא חייבים.

בניגוד לפעולת ועדת האיתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שלאחר שהיא מעבירה את המלצתה לשר על המועמדים הסופיים, חלה עליו חובה לבחור מביניהם ולהביא את ההמלצה לאישור הממשלה, במקרה של נשיאי בתי המשפט אין חובה כזו. עם זאת, נשמעו אתמול הערכות כי מאחר שמדובר בהליך המתבצע לראשונה בפרוצדורה החדשה, בחירה של ביניש ונאמן במועמד שלא הומלץ על-ידי הוועדה עשויה להוביל להגשת עתירה לבג"ץ ולגרום למצב מביך.

אלשיך היא אפוא המפסידה הגדולה בשלב זה. לצדה עומדים עמיתיה עודד מודריק, דרורה פלפל, מיכל רובינשטיין וג'ורג' קרא, שגם בהם לא בחרה ועדת האיתור. קרא אינו רשאי לחוש ממורמר: בחלקו נפל ניהול המשפט החשוב של השנה, אולי של העשור - משפטו של הנשיא לשעבר משה קצב, הנאשם בעבירות מין. מן העבר השני, ברלינר מסומנת כעת כמועמדת המובילה בהתמודדות על התפקיד הנכסף. אלא שגם כאן עדיין ייתכנו הפתעות, שיגרמו לכך שעל כס נשיא המחוזי ישב בשבע השנים הבאות דווקא אורי שוהם.

ברלינר טרם ויתרה על חלומה להתמנות לבית המשפט העליון. לפני כשנתיים היא סיימה תקופת כהונה בפועל בערכאה העליונה, שם זכתה להערכת השופטים אף כי לא כבשה אותם בסערה. ב-2007 אף פורסמה מועמדותה הרשמית לעליון, אלא שאז עמד בראש מעייניו של פרידמן מינוי עורכי דין פרטיים לעליון, והוא הביא למינוים של חנן מלצר ויורם דנציגר. במסדרונות המחוזי אומרים כי כעת, כשבלשכת שר המשפטים יושב אדם חובש כיפה, סיכוייה של ברלינר עולים פלאים, אלא שאם היא תיבחר לנשיאת המחוזי ייסתם הגולל על חלומה להימנות עם שופטי העליון.

על-פי אחת ההערכות, ברלינר תמתין כעת לאיתות מנאמן: אם יתקבל מסר שלפיו הוא תומך במינויה לעליון, ברלינר עשויה לפרוש מהמירוץ לתפקיד נשיאת בית המשפט המחוזי. במקרה כזה, יצטרך נאמן - איש הפשרות, המשאים-ומתנים והדילים - לתאם עמדות עם ביניש גם בעניין זה, לפני ישיבת הוועדה לבחירת שופטים, שעדיין אין תאריך לכינוסה. גם אם ברלינר אינה משאת נפשה של ביניש, ייתכן סיכום שלפיו ימונו לעליון שני שופטים מחוזיים, ברלינר כבחירתו של שר המשפטים, ועוזי פוגלמן כבחירתה של נשיאת העליון.

ברלינר, אומרים השופטים בתל אביב, צריכה פשוט להחליט כעת מה היא מעדיפה - להיות ראש וראשונה בבית המשפט המחוזי הגדול בישראל, אחראית על ממלכה ובה עשרות שופטים, אלפי תיקים ומעמד כשל שופטת עליונה, או להימנות עם חבורת העבדים היושבים בהיכל השיש בירושלים, ובקושי רואים את אור השמש בשל גובה ערימות התיקים המונחות לפניהם, המחייבים אותם לעבוד מבוקר עד לילה. "כמדומה אתם ששררה אני נותן לכם?", נהג השופט מישאל חשין לצטט מהמקורות כדי להמחיש את עומס העבודה המוטל על שופטי העליון, "עבדות אני נותן לכם".

נותר אפוא אורי שוהם, שעשוי עוד לזכות מן ההפקר בכל הקופה, אם ברלינר תחליט לוותר על הנשיאות ולהעדיף את ההתמודדות על כיסא בעליון. שוהם מכהן כשופט במחוזי מאז פרישתו משירות קבע בצה"ל בשנת 2001. בעברו שימש נשיא בית-הדין הצבאי לערעורים ביהודה, שומרון ועזה, הפרקליט הצבאי הראשי ולאחר מכן המשנה לנשיא בית-הדין הצבאי לערעורים.

שוהם הצליח לעקוף בסיבוב מועמדים ותיקים ממנו, למשל מיכל רובינשטיין שגם עליה הימרו כמי שעתידה להגיע לשלב הסיום במירוץ, אם כי פחות מאשר על אלשיך. רובינשטיין מכהנת כשופטת זה 22 שנה, מהן 15 שנה במחוזי. שוהם, לעומתה, הוא ינוקא. בכל זאת, אף שטרם התקיימה ישיבת שופטים בבית המשפט המחוזי מאז פרסום הודעת ועדת האיתור, היו מי שאמרו כי אפשר שחברי הוועדה החליטו להמליך את שוהם, ביודעם שברלינר תבחר לבסוף לוותר על המחוזי ותעדיף להתמנות לעליון.

מסר לפרקליט המדינה

הנה סיפור קצר עם לקח חשוב לפרקליט המדינה הנמרץ, משה לדור. כמו פרקליטי מדינה גדולים מהעבר, מבקש לדור לשמר את המסורת שלפיה פרקליט המדינה מופיע בעצמו בתיקים חשובים ומרכזיים, או בתיקים שהוא מבקש לנסוך בהם תחושת חשיבות. הוא החליט ליטול לעצמו את שרביט ייצוג המדינה בהליך העדות המוקדמת של מוריס טלנסקי נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ושוקל להשתתף בייצוג המדינה בחלק מהדיונים במשפטו הצפוי של הנשיא לשעבר משה קצב. בנוסף, הוא חתם באחרונה על בקשת רשות ערעור בהולה שהגישה הפרקליטות לבית המשפט העליון, בעניין פחות מרכזי - בעיית הרוכלים שהשתלטו על הטיילת בחוף הים באילת.

זה זמן רב שהמדינה מנסה לפנות את עשרות הרוכלים והמוכרים שהקימו לעצמם דוכנים לממכר בגדים, מטפחות, תכשיטים וכל הבא ליד בטיילת המפרידה בין רצועת בתי המלון האילתיים לחוף הים הדרומי. בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מתנהל הליך בעניין זה, בפני השופטת דפנה אבניאלי. אלא שבעיני המדינה השופטת אינה מקדמת את ההליך במהירות הראויה. הפרקליטות ביקשה לקיים דיונים בתיק מיום ליום, כדי לסיים את ההליך המשפטי במהירות האפשרית. אבניאלי לא דחתה את הבקשה, אלא קבעה בהחלטתה מ-23 במארס כי בקשת המדינה תובא לדיון בפניה ב-10 במאי, כדי שניתן יהיה לברר את מידת הדחיפות האמיתית.

משהו בסירובה של אבניאלי לרקוד לפי חלילה של הפרקליטות הרגיז כנראה את פרקליט המדינה. בעצה אחת עם מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות, ד"ר חיה זנדברג, שיגר לדור בקשת רשות ערעור דחופה על החלטתה זו של השופטת. "תיק זה עניינו מפגע בחלון הראווה הדרומי של מדינת ישראל", כתב פרקליט המדינה בבקשת הערעור, "עשרות רוכלים מפעילים במקום שוק קמעונאי בזארי לאורך רצועת החוף של הטיילת. דוכנים אלה מקשים על תנועת המבקרים הרבים בטיילת, שמיליוני שקלים הושקעו בהקמתה, חוסמים באופן הרמטי כל אפשרות לצפות באחד מחופי הים היפים במדינה, ועושים בשטח הציבורי הפתוח כבתוך שלהם".

אכן, מילים כדורבנות. ההליכים המשפטיים לפינוי הרוכלים מתנהלים אמנם זה כשש שנים בערכאות שונות, אך לפרקליטות אצה הדרך - וקביעת דיון על-ידי השופטת אבניאלי בטווח של חודש וחצי נראתה לה בלתי סבירה. אלא שהשופטת מרים נאור התרשמה כנראה פחות מטיעוני פרקליט המדינה, ומהחלטתו להתייצב אישית במסגרת ההליך הזה, אף ששום איש ציבור איננו מעורב בו. בשבוע שעבר דחתה נאור על הסף את בקשת רשות הערעור, אפילו בלי שביקשה את תגובת הנתבעים. "בקשת המדינה היא בקשה מוקדמת", פסקה נאור, "עם כל ההבנה לרצונה של המדינה לזרז את ההליך הנוגע לפינוי הרוכלים מהטיילת באילת, לא ניתן לתת את הסעדים המתבקשים במסגרת הדיון בערעור על ההחלטה הטכנית על מועד הדיון. המועד שנקבע לדיון איננו רחוק במידה המצדיקה התערבות של בית משפט זה".

מתחת לחזותה המאופקת של נאור מסתתרת שופטת מפולפלת. אפשר שהיא ביקשה לשגר מסר לפרקליט המדינה לדור - בפעם הבאה, ביקשה אולי לומר לו, כדאי שתבחר את התיקים שעליהם אתה מטביע תו תקן בדמות התייצבות אישית שלך, ביתר הקפדה.

בין אדם למקום העבודה

שר המשפטים יעקב נאמן בא לברך והופתע לגלות שהוא נתפס כמקלל. בשבוע שעבר כתבנו כי ההחלטה הראשונה שקיבל נאמן בתפקידו החדש-ישן הייתה להוסיף שעת תפילה נוספת לעובדים הדתיים במשרד המשפטים, ולהורות על העברת שיעור יומי בגמרא. נאמן החליט בסך הכול להזיז את שעת התפילה, שכבר היתה קיימת בלו"ז של העובדים הדתיים, משעת הצהריים, שהיתה במסגרת שעות העבודה, לשעה 16:00 אחר-הצהריים, אחרי תום הפעילות במשרד הממשלתי, במטרה לא לבזבז שעות עבודה יקרות.

בנוסף, הורה נאמן לאחד את המניינים הגברי והנשי למניין אחד, לצורך תפילה ושיעור גמרא. המבקשים להתפלל, הורה שר המשפטים, יעשו זאת על חשבון זמנם הפרטי ולא על חשבון זמן העבודה. במילים אחרות, אם מישהו יחפש בעתיד סיבות לסחבת בטיפול בתיקים במשרד המשפטים, הוא לא יוכל להאשים בכך את אלוהים.