מכה בלתי נסבלת במיוחד

מזה זמן כבר ברור כשמש ששעיה בוימלגרין הוא אפיזודה חולפת בשוק ההון הישראלי

מזה תקופה ממושכת ברור כשמש ששעיה בוימלגרין הוא אפיזודה חולפת בשוק ההון הישראלי. ליבנו על היהודי החב"דניק שנכנס לכאן בשיא הגאות, לפני כשנתיים וחצי, והתנפל כמו ילד רעב על הממתקים שנמכרו כאן ביוקר. מתחם אסותא בתל אביב וצומת עלית ברמת גן הם דוגמאות מצוינות לנכסים מעולים במיקום מצוין, אבל גם להם יש מחיר שפוי ויש מחיר שהיה מוגזם.

אבל כשמכים ופוצעים בן אדם, הוא ממקד את עיקר הכאב באזור אחד, המקום שבו המכה בלתי נסבלת במיוחד. לכן, בחודשים האחרונים התייסר בוימלגרין בעיקר בגלל רכישת חברת לגנא לפני כשנה וחצי. החברה הפועלת במזרח אירופה נרכשה ביותר מ-470 מיליון שקל ומאז היא נשחטה ונמחקה מספרי החברה. על המגדלים בתל אביב וברמת גן בוימלגרין עדיין יכול להמשיך לחלום, אבל שברונו של החלום במזרח אירופה כבר מוחשי וקיים.

מי שניהל את לגנא במשך שנים היה מתי דב. ואם דבר ידוע הוא שאין מזכירים את החבל בביתו של התלוי, הרי שקשה בהרבה לעבוד (ולשלם את המשכורת) לאיש שמכר לך את החבל.

תקופת הסתר פנים

אחת הקלישאות המיוחסות לוורן באפט אומרת שבזמן שפל מגלים מי שוחה בלי בגד ים. אלא שמנגד, גם כדאי לקחת בחשבון שדווקא בתקופות שפל כמו אלו רב הנסתר על הגלוי.

מלבד הרצון של בנק מזרחי להראות לבוימלגרין מי בעל הבית החדש, קשה להבין את החזרתו המפתיעה של דוד לב (לבקו) לאזורים. אזורים משופעת באין ספור מנהלים מנוסים ומוכשרים - מסגן היו"ר שמואל סלבין, דרך שני משנים למנכ"ל (יעקב סיסו וירון סורק) וארבעה סמנכ"לים, אליהם מצטרף כעת גם צבי יוכמן, מומחה בהבראת חברות, זאת בנוסף כמובן לבכירי הבנק שיהפכו כל אבן בתוך החברה.

האם זה נכון לזרוק עכשיו לתוך הקלחת הרותחת מנכ"ל לשעבר, שיצא ממורמר מהחברה לפני יותר משנתיים ומאז לא שמענו עליו דבר? רק אם יש כאן עוד משהו שאנחנו לא לגמרי מבינים.