סיפור ישראלי

לפני כ-90 שנה נמלט משה לנקין מהעיר גומל מזרחה. כיהודי אמיד, סוחר עורות, הבין שלא יהיה לו מקום ברוסיה שאחרי המהפכה הקומוניסטית. הוא נדד הרחק מאירופה, מהאנטישמיות ומהרדיפות, עד חרבין שבצפון סין הגיע. משראה כי טוב המקום, שלח מכתב לחנה אשתו ולשלושת ילדיהם, וקרא להם להצטרף אליו. הם עשו את דרכם מזרחה במשך חודשים, מיטלטלים בעגלה רתומה לפרדות, כשרובה טמון מתחת למושבם.

בתחילת שנות ה-30 עשו שני בניהם הבית"רים - יעקב הבכור ואליהו אחיו, את הדרך מערבה לארץ-ישראל שהייתה תחת המנדט הבריטי. אליהו התחתן בנישואים פיקטיביים עם צעירה יהודייה בת חרבין, בלה שמה. לאחר שעלו לארץ-ישראל, נפרד ה"זוג", היא נישאה למרדכי אולמרט, ולאחד מבניהם נתנה את השם אהוד.

בארץ הצטרפו יעקב ואליהו לנקין לאצ"ל. יעקב היה למפקד הארגון באזור הרצליה, ואליהו למפקד מחוז ירושלים וחבר המפקדה הראשית.

שניהם היו חברים בארגון שממנו יצאו המתנקשים בחיי השוטר אריה פולונסקי, באביב 1939. הוא היה מגויס מטעם ה"הגנה" לבולשת הבריטית, נחשד בשיתוף-פעולה עם הבריטים, ועל כך שילם בחייו.

בתגובת גינוי על הרצח חתמו 200 מראשי היישוב על כרוז 'לא תרצח'. ביניהם היו ברל כצנלסון, הנרייטה סאלד, ש"י עגנון ועוד.

ז'בוטינסקי נזעק לפגישת חירום עם גולומב בלונדון ב-9.7.1939, שם הוזהר כי בגין מעשים כגון רצח השוטר פולונסקי, תפרוץ מלחמת אחים. גולומב הוסיף, כי "פולונסקי היה חבר נאמן בארגון ההגנה עד יומו האחרון". ז'בוטינסקי הודה כי המידע לא היה בידם וייתכן כי נפלה טעות.

משפרצה מלחמת העולם השנייה התגייס יעקב לנקין לבריגדה היהודית שבצבא הבריטי, שעמה לחם חמש שנים עד לניצחון על גרמניה הנאצית. אחיו אליהו נאבק בבריטים, והיה ראשון מוסגרי ה"סזון": הוא הוגלה לאריתריאה, נמלט ממחנה המעצר ובמשך יותר משנה נדד עד שהגיע לצרפת, שם אירגן ופיקד על אוניית הנשק והמעפילים "אלטלנה", אותה הוביל לחופי ישראל ביוני 1948. עם פרוץ המחלוקת סביב האונייה דרש בן-גוריון להפציצה.

גורדון לויט (אז טייס מח"ל לא-יהודי בחיל האוויר) כתב בספרו "Flying Under Two Flags" שהיימן שמיר, סגן מפקד חיל האוויר, ניסה למצוא טייס לא-יהודי שיתנדב לבצע את התקיפה, אולם הטייסים הזרים וטייסי מח"ל סירבו כולם, בנימוק שלא הגיעו לארץ-ישראל כדי לירות ביהודים. בלטה בחריפותה תגובתו של הטייס השני שנשאל, ריבקוב: "אתם יכולים לנשק לי בתחת, לא בשביל להפציץ יהודים טסתי 10,000 מייל ואיבדתי ארבעה חברים". השניים שירתו בטייסת הקרב הראשונה של חיל האוויר - טייסת 101.

בנו של יעקב לנקין, אבי, היה אז בן שמונה, ולא ידע כי כעבור 22 שנה יהיה למפקד אותה טייסת. הוא צפה מהחוף בטיבוע האונייה בירי מתותח. 19 לוחמים שילמו בחייהם, אליהו הדוד ניצל מהאונייה הטובעת ונעצר לחודשיים בכלא שאטה. מששוחרר, הצטרף לקורס מ"כים שעליו פיקד יעקב אחיו.

בהמשך, היה אליהו לחבר הכנסת הראשונה מטעם חרות (באותם ימים נהוג היה לעבור מבית הסוהר לכנסת ולא להיפך).

אריק ז"ל, לבית משפחת פולונסקי, שנשא את שמו של השוטר הנרצח והיה אחיינו, נפל כצנחן בתעלה במלחמת יום הכיפורים. בת דודתו, מיכל, איבדה באותה מלחמה גם את אחיה ישראל, שלחם כמפקד טנק בעמק הבכא (הוא נקרא על-שם סבו ישראל איזנשטיין שנרצח בשואה), ואת בעלה, אבי לניר ז"ל לבית משפחת לנקין, בנו של יעקב ואחיינו של אליהו. הוא נפל כטייס בשבי סוריה ועונה למוות.

מיכל ואבי הכירו בצבא. היא הייתה המדריכה שלו בקורס טיס.

אני הוא בנם של מיכל ואבי.

שני בניי - אילן ויהונתן - הם אחרוני הבנים בדור הזה הנושאים את השם לנקין. יעקב סבי עיברת אותו לפני שנים ללניר, כנהוג בעת ששירת כבכיר בשירותי הביטחון. בתי הבכורה, רוני, נושאת את שם סבתי רינה, אם אימי, אחותו של השוטר הנרצח אריה פולונסקי.

אתמול בערב הצטופפו שלושת הילדים באמבטיה. הם צירפו גם את נגה, בת הזקונים, ושיחקו יחדיו כדרכם של ילדים.

הכותב הוא מנכ"ל ליוורמור השקעות, יו"ר בבילון ובנו של אבי לניר ז"ל, שנפל בשבי סוריה במלחמת יום כיפור ועונה למוות