פס"ד המטפלות: הלכה ללא תוחלת

הדבר הביא לכך שבית המשפט העליון הגיב בפסק דין דקלרטיבי שהשלכותיו המעשיות לוטות בערפל, בלשון המעטה.

אין אפשרות של ממש, למיטב הבנתי, לבצע את ההבחנה הנדרשת, בין הוצאות טיפול בילדים שהינן ראויות לניכוי, לצרכי מס, לבין כאלו שאינן ראויות לניכוי.

אדגים את הקשיים הצפויים:

1. לפי פסק הדין, הניכוי יתאפשר (החל משנת 2010) אך ורק כאשר שני בני הזוג יוצאים לעבודה.

ומה אם אחד מבני הזוג מטפל בהורים קשישים, או מקדיש את מירב זמנו לפעילות חברתית התנדבותית מוכחת?

2. מה הדין כאשר אחד מבני הזוג אינו בריא בגופו או בנפשו, ואינו מסוגל לטפל בילדים, למרות שאינו עובד?

3. מה הדין כאשר אחד מבני הזוג עובד מחוץ לבית, והאחר עובד בבית (בעיקר בעלי מקצועות חופשיים, אנשי רוח ואמנים)?

4. במקרים רבים, נמסרים הילדים להשגחתם של קרובי משפחה. האם ניאלץ מעתה לשלם משכורת פיקטיבית, לאותם קרובים, כדי "ליהנות" מהניכוי?

5. במקרים מסוימים נשלחים הילדים למעון, כאשר שני בני הזוג עובדים, ואחר-כך אחד מבני הזוג חדל לעבוד, בעוד שהילדים נשלחים למעון, ללא כל שינוי.

6. במקרים אחרים, נשלחים הילדים למעון תחילה, ורק לאחר תקופה ממושכת בוחר בן הזוג לצאת לעבודה. האם יהיה בכך משום ראייה כי מדובר בהוצאה שאינה הכרחית לצרכי הפקת ההכנסה?

7. לפי פסק הדין לא יותר ניכוי בשל הוצאות שמהוות "העשרת הילדים" (להבדיל ממרכיב ההשגחה), ולא יותר ניכוי הוצאות שהיו הכרחיות, בכל מקרה, ללא קשר לעבודת ההורים.

אם כך, כיצד נפעל במקרים בהם נשכרת מטפלת, שבחלק מהזמן עוסקת גם בבישול ואולי - רחמנא ליצלן - מלמדת את הילדים קרוא וכתוב או שפה נוספת?

השופטת עדנה ארבל המליצה למחוקק כי "טוב ייעשה אם יסדיר את הנושא באופן בהיר ומהיר, על מנת למנוע מחלוקות פרטניות, עם הנישומים".

דא עקא, שלא על נקלה יימצאו תשובות לסוגיות הללו, ולאלו שעוד יעלו, והדרך המעשית היחידה, שיש בה משום צדק חברתי, הינה הענקת נקודות קיצבה נוספות ליחידים שיש להם הכנסה מיגיעה אישית, המטופלים בילדים שפרנסתם עליהם.

* הכותב הוא ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות', רואי חשבון.