דין אולמרט כדין בוזגלו?

רגע לפני שהזירה שבה ומתחממת בתיקים הפליליים הנוגעים לבכירי הבכירים - פתיחת משפטו של הנשיא לשעבר משה קצב והשימועים בפרשיות ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מוצאת את עצמה התביעה הכללית שוב בעמדת מגננה. שוב נאלצת להסביר באותות ובמופתים שהיא איננה רודפת את הבכירים, איננה מנסה לצוד אותם, אלא בסך הכול מנסה לאכוף עליהם את החוק באופן שוויוני, כשם שהוא חל על האדם שברחוב. פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אלי אברבנאל, התייצב אתמול במכללת שערי משפט בהוד-השרון, לכנס בנושא העמדה לדין של אנשי ציבור, וניצל את המעמד כדי להשמיע כתב הגנה על המערכת שעמה הוא נמנה.

"לפני שנה", סיפר פרקליט המחוז, "קיבלה הפרקליטות מהמשטרה חומר ראיות בפרשת טלנסקי. חומר לא רב, שניים וחצי קלסרים, שתיים-שלוש הודעות של טלנסקי עצמו, שהגיע לישראל לחופשת פסח והיה ברור שהוא עומד לעזוב את הארץ. במהלך החופשה הוא נחקר ואז צמח התיק, והוחלט לגבות את עדותו בעדות מוקדמת. זה הליך לא נדיר", אמר אברבנאל, כדי להצדיק את החלטת הפרקליטות שהובילה בסופו של דבר להתפטרות אולמרט, "כמעט הליך שגרתי כשמדובר בתיירים. מדובר באדם שאיננו אזרח המדינה, שעומד לצאת את הארץ, שאולי יחזור ואולי לא יחזור".

אברבנאל ניסה לעמוד על טוהר השיקולים שמנחים את הפרקליטות בבואה לקבל החלטות בעניינם של נבחרי ציבור. "הדרך הנכונה ביותר שבה הרשויות צריכות לנהוג בענייני אנשי ציבור היא ללכת בדרך המלך, לנהוג בו ככל האדם, מבחן בוזגלו". אגב, בכל פעם שמישהו מהנוכחים ביקש לדבר על אזרח מהשורה, הם נקבו בשם "משה כהן"; לדובר משרד המשפטים בטח היה מה לומר בנושא. "פרקליטות שמתחילה לחשוב על שיקולים שחורגים מהפרקטיקה המשפטית, נתפסת כמי שמאבדת את המצפן שלה", המשיך פרקליט המחוז, "מי שם את היועץ המשפטי לממשלה להחליט אם טוב לחזק או לרפות את ידיו של ראש הממשלה? אולי הדבר הטוב ביותר הוא להביא את הדבר לידיעת הציבור?"

מצד שני, אברבנאל מסכים שהשיקול הנוגע לעצם היותו של החשוד פוליטיקאי בכיר, נכנס בכל זאת למערכת השיקולים. "תארו לעצמכם", הוא אמר, "שלא היינו הולכים לעדות מוקדמת, היה שימוע, התפטרות ראש הממשלה, הגשת כתב אישום לבית המשפט המחוזי, תחילת המשפט, והנה - העד לא מגיע. זה יכול לקרות משלל סיבות אפשריות, שמתרבות מאוד כאשר העד נמצא מעבר לים. האם לא הייתם שואלים אז איפה היינו, מה שיטת העבודה שלנו?

"נכון שהציבור שומע במו אוזניו את הראיה, כי כתבים ישבו באולם המשפט, אבל השאלה היא אם זה צריך לגרום לדרג המקצועי להפסיק לחשוב באופן רגיל ולהתחיל לקבל החלטות מעוותות. הכלל צריך להיות ללכת בדרך המלך. כל דרך אחרת היא ספקולטיבית, שרלטנית, פתוחה ליצירתיות יתר ולביקורת".

דווקא השופט בדימוס אליהו מצא, שהשתתף בדיון, נשמע מפוכח יותר ביחס למציאות. "לא בנקל אתה מעמיד לדין ראש ממשלה, ובעניין הזה היחס לראש הממשלה הוא ייחודי. אם קיבלת החלטה מוטעית להעמיד לדין ראש ממשלה, פירקת את הממשלה, פגעת בדמוקרטיה".

אברבנאל ניסה לאבחן מתי ראוי שייגזר יחס שווה ומתי ראוי לשקול את היותו של החשוד איש ציבור בכיר. בכל הנוגע להחלטות המשפטיות, הן בדין המהותי והן בנוגע לפרוצדורה, אמר, צריך להתייחס לראש הממשלה כאל כל אדם. אך במה שנוגע להשקעת משאבים בבדיקה - הן בהיקף החקירה המשטרתית, הן במספר התובעים והדרגים הרבים בפרקליטות המטפלים בתיק, עד היועץ המשפטי עצמו, הטיפול בעניינו של שר, נשיא או ראש ממשלה שונה מהטיפול בכל תיק אחר.

האוצר נגד וידיאו בחקירות

אחד ההישגים הגדולים בתחום זכויות חשודים ונאשמים בשנים האחרונות, והניסיון להשליט פיקוח על חקירות משטרה, היה בחובה שהוטלה על המשטרה לתעד בווידיאו חקירות פשעים חמורים שהיא עורכת. חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) קובע כי יש לתער בווידיאו חקירות של חשודים בעבירות חמורות, אך עם חקיקת החוק ב-2002 נקבע שהוא ייכנס לתוקף באופן הדרגתי, באמצעות צווים של השר לביטחון פנים, עד שבתחילת 2010 היה אמור לכלול את כל החקירות בעבירות שעונשן 10 שנות מאסר ויותר. כיום החוק חל על עבירות הריגה בלבד, וגם זאת למעט עבירות תעבורה ועבירות ביטחוניות.

חקירות מתועדות טובות וראויות מאלה שאינן מתועדות. הצילום בווידיאו מהווה אמצעי בקרה על התנהגות החוקרים, ובנוסף מאפשר בדיקה מדויקת של דברי החשוד בחקירה, ומסייע לתכלית הכללית של חקר האמת. הטיעון האפשרי היחיד לצמצום חובת התיעוד בווידיאו הוא כלכלי. וזה מה שמטריד את המשטרה ואת משרד האוצר, המנסים זה שנים בכל דרך לצמצם את השימוש בווידיאו בחקירות.

בפברואר 2005 מונה מנהל המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), הרצל שבירו, לעמוד בראש צוות שהתבקש להגיש המלצות בנוגע לתמלול הקלטות של חקירות חשודים. שבירו המליץ לצמצם את חובת התיעוד כך שלא תחול על עבירות שעונשן שבע שנות מאסר, אלא רק עשר שנים ומעלה, ובנוסף הציע שקלטות אלה יתומללו רק אם הוחלט להגיש כתב אישום נגד החשוד לבית המשפט, ולא לצורכי חקירה. ההצעה לא התקבלה, אך באוגוסט 2008 החליטה הממשלה לקבוע כי השר לביטחון פנים רשאי להורות על גביית תשלום מחשוד לא רק על העתקת קלטת, אלא גם בגין הוצאות התמלול שלה או תרגומו.

כעת מבקש משרד האוצר, באמצעות חוק ההסדרים, לקבע את המלצותיו של שבירו, ולקבוע כי קלטות החקירות יתומללו רק לאחר שהוחלט להגיש כתב אישום בתיק. שבירו העריך שהמלצה זו תשיג חיסכון תקציבי של 162 מיליון שקל בשנה. אבל האוצר לא התאפק, ודאג לשרבב גם תמריץ כלכלי לתוך הצעתו: אם יוחלט להגיש כתב אישום בתיק שבו נערכה חקירה שתועדה בווידיאו, ויהיה צורך לתמלל את הקלטות, ייפול נטל התשלום במשותף על משרד המשפטים והמשרד לביטחון-פנים. "יש למנוע מצב", כתבו פקידי האוצר, "שבו הגורם המקבל את ההחלטה על התמלול איננו הגורם הנושא בעלות הנובעת מהחלטה זו".

במילים אחרות, התביעה תצטרך לשלם מכיסה על ההחלטה להעמיד לדין בעבירות חמורות, שבחומר החקירה בעניינן יש גם תיעוד וידיאו של החקירות. ואם זה יקר מדי - אפשר פשוט לסגור את התיק.

היועץ נשאר בעירייה

לפני כמה שבועות כתבנו כאן כי עו"ד יוסי חביליו ניהל מאבק עיקש לאורך כמה שנים מול מקום עבודתו - עיריית ירושלים - שביקשה להשתחרר משירותיו כיועץ המשפטי של העירייה. לפעמים יש בשורות טובות בחיים. החלפת השלטון בעיריית ירושלים, והעברתו מידיו של אורי לופוליאנסקי לניר ברקת, הביאו בסופו של דבר לירידת העירייה מן העץ, במאבק נגד היועץ המשפטי שלה. ברקת הודיע לאחר מינויו לראש העירייה כי הוא מתנגד למאבק שניהלה העירייה נגד חביליו, ואין בדעתו להמשיך בו.

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, התייצב, הן בהליך המשפטי שהתקיים בבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים, והן בערעור לבית-הדין הארצי, והציג עמדה חד-משמעית לטובת חביליו. בית-הדין האזורי קבע כי פיטוריו של חביליו נעשו שלא כדין, אך שניתן יהיה לפרסם מכרז חדש לתפקידו של היועץ המשפטי לעירייה, וחביליו יוכל להתמודד על התפקיד.

אולם לדברי מזוז גם החלטה זו של בית-הדין האזורי הייתה שגויה, כי חביליו נבחר לתפקידו במכרז כדין, ואין לקיים מכרז חדש לתפקידוו. בסופו של דבר הושגה הסכמה בין הצדדים. רשמת בית-הדין הארצי לעבודה, סיגל דוידוב-מוטולה, ביטלה את ההחלטה שניתן לפרסם מכרז חדש לתפקיד, וחייבה את העירייה בהוצאותיו של חביליו בסך 10,000 שקל.