ביהמ"ש סירב לפסול חוות-דעת מומחה למרות שפעל בעבר עבור אחד הצדדים בתיק

השופטת יעל אחימן: "לבית המשפט הסמכות להתיר קבלת ראיות פגומות כביכול או לאשר חריגה מסדרי הדין, אם שוכנע כי אין בכך כדי לגרום עיוות דין"

בית משפט השלום בתל-אביב החליט, באופן חריג, לקבל חוות-דעת מומחה שמינה - זאת למרות שלאחר הכנתה התברר כי המומחה שימש בעבר כמומחה מטעם אחד הצדדים. זאת, נוכח החלת כללי תום-הלב.

ההחלטה ניתנה במסגרת תביעת פיצויים שהגיש ועד-בית בגין ליקויים שנתגלו בעבודת החיפוי של מעטפת הבית, לאחר אירועים חוזרים של הינתקות אריחי חיפוי שהתרסקו בשטח הציבורי, תוך סיכון חיי אדם.

המהנדס עמי בוך, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, הגיש חוות-דעת שפירטה את הכשלים שהתגלו בעבודות החיפוי, הפעולות הנדרשות ועלותן וכן דו"חות נוספים.

לאחר הליכים ודיונים שונים ביקשו במפתיע החברות אליהן שלחו הנתבעים הודעות צד ג' לפסול את בוך, בנימוק שכבר ערך בעבר חוות-דעת לאחת הנתבעות בנושא זה, וכן שחוות-דעתו נערכו שלא על-פי פקודת הראיות, המחייבת כידוע פורמט עריכה מסוים הכולל אזהרה עצמית של המומחה בדבר האחריות הפלילית הנלווית למסירת מידע לא נכון.

אכן, ציינה השופטת יעל אחימן, מבחינה עובדתית צודק צד ג' בכל בטענותיו - הן לעניין פורמט העריכה של חוות-הדעת של בוך והן לעניין הקשר שנוצר בזמנו עם אחד הנתבעים. "כלל בסיסי במינויו של מומחה נייטראלי הינו כי זה יהא נטול פניות, ומן הסתם קיום קשר מוקדם עם מי מהצדדים פוגע בעיקרון זה. הכלל הבסיסי הנוסף הוא כי על המומחה להזהיר את עצמו במסירת חוות-הדעת בנוסח קבוע שהוכתב בחוק".

למרות זאת החליטה אחימן שלא לפסול את חוות-דעת ולהחליף את המומחה. "הרקע ל'פסיחה על שני הסעיפים' הנחזית לכאורה בניהולו של התיק, נובע לדעתי מכך שתהליך מינויו של בוך נעשה בתנאי חירום, ובהם נפילה של אריחי חיפוי מהבניין, שמשמעותם סיכון חיי אדם".

היא החליטה לקבל את חוות-הדעת גם נוכח השיהוי בהעלאת הטענה לניגוד עניינים, המוניטין של בוך והאמון שבית המשפט רוחש לו. "בוך נמנה על המובילים בארץ ובין הבודדים המתמחים בנושאי עיגונו של חיפוי. ניסיונו עתיר-השנים (50 שנה), במשולב עם היותו המנסח של התקינה המוקדמת בנושא, הקנו לו בעיניי וגם בעיני יתר הצדדים שהיו מעורבים באותו זמן בהליך, מעמד איתן - ובכך היה כדי לחפות או לגבור על כל שיקול אחר".

באשר לאי-ניסוח חוות-הדעת בהתאם לתקנות, השופטת קבעה כי "דיני הראיות, כמו גם סדרי הדין, אינם סד נוקשה - ובכל מקרה, לבית המשפט הסמכות להתיר קבלת ראיות פגומות כביכול או לאשר חריגה מסדרי הדין, אם שוכנע כי אין בכך כדי לגרום עיוות דין".

באשר להיעדר האזהרה העצמית קבעה, כי האזהרה "נועדה להבטיח את מודעותו לחובתו למסירת מידע מקצועי מהימן, לפי מיטב כישוריו ומומחיותו וערנותו לקיומה של סנקציה פלילית על המפר את חובתו זו. רואה אני את עצמי כמוסמכת לקבל חוות-דעת שבמומחיות אף אם נפגמה באי-עמידה בנוסח הטופס, אם שוכנעתי כי אכן המומחה היה מודע לחובתו על-פי חוק, ובכך ניטל החשש לקיומו של עיוות דין". (ת.א. 52625/07).

צרו איתנו קשר *5988