השבת ארנונה שנגבתה ביתר

לאחרונה אנו עדים לרצף של פס"ד העוסקים בשאלה: האם מוטלת על רשות מקומית החובה להשיב כספים שנגבו ביתר שלא כדין? לכאורה התשובה ברורה. בדין האזרחי התשובה אכן היתה ברורה: במידה ועילת התביעה לא התיישנה, יש להשיב כספים שנגבו ביתר. אולם, במישור המינהלי חובת ההשבה אינה מוחלטת. יתרה מכך, חוק עשיית עושר ולא במשפט קובע בסעיף 2, כי ביהמ"ש רשאי לפטור מההשבה, אם ראה שהזכייה לא היתה כרוכה בחסרון התובע, או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת.

בע"א 2604/02 (שאקי), נדונה הסוגיה בהרחבה וביהמ"ש פירט את מכלול השיקולים שישקול ביהמ"ש בטרם יחליט אם להשיב את הכספים שנגבו שלא כדין. בפסה"ד נדונה, בין היתר, הטענה כי בשנת 1986 עיריית הרצליה הטילה ארנונה שלא כדין עת העלתה את שיעור הארנונה ב-167%. פסה"ד נסמך בעיקרו על חו"ד של היועמ"ש לממשלה, הקובע שיש להבחין בין בטלות מוחלטת של החלטה של רשות מקומית לבין בטלות יחסית. בטלות מוחלטת תביא להשבה של מלוא הכספים, ואילו בטלות יחסית תביא לבחינת ההצדקה להשבת הכספים בנסיבות העניין.

דעת היועמ"ש, כפי שהובעה בפסה"ד, קובעת כי על ביהמ"ש לשקול מחד אכיפת שלטון החוק על הרשות והרתעתה מפני זלזול בחוק, ומאידך ההכרח בפעולה סדירה של הרשות ומניעת קריסתה או שיבוש ממשי בתקציבה. הוסיף וציין היועמ"ש, כי שיעור העלאה שהטילה העירייה, 167%, נמוך מהשיעור המקסימלי שהותר לאותה שנה, וכי אלמלא גבתה העירייה ארנונה מוצמדת הרי שנוכח שיעור האינפלציה הגבוה הייתה נאלצת לקיים את פעולתה בסכום ארנונה מגוחך. היועמ"ש מוסיף כי אם ילכו בעקבות דרישת ההשבה, תחויב עיריית הרצליה בהשבה של 1.5 מיליארד שקל, דבר שיוביל לאי יכולתה לתפקד כלכלית. בסיכומם של דברים, קיבל ביהמ"ש את עמדת היועמ"ש וקבע כי במכלול השיקולים ובאיזון הראוי, אין לאפשר השבה של הכספים.

יצוין, כי עוד בטרם יבשה הדיו, התקבל פס"ד נוסף בביהמ"ש המחוזי בת"א, אשר הבהיר קצת יותר את תמונת המצב במקרה בו רשות מקומית גובה כספים ביתר ונדרשת להשיבם. בת.א 1287/04 עלתה השאלה, האם עיריית ת"א חייבת להשיב תשלומי אגרת שירותים שנגבו שלא כדין. אין חולק בין הצדדים כי החיוב היה בלתי חוקי. השאלה שעמדה על הפרק היתה האם יש להשיב, וכמה?

העירייה טענה כי גביית התשלומים נעשתה על ידה בתום לב, וכי תידרש להשבה של בין 100 ל-200 מיליון שקל דבר שיפגע קשות בתפקודה.ביהמ"ש קבע, כי הכלל הוא שרשות חייבת להשיב תשלומים שנגבו על ידה שלא כדין. יחד עם זאת, הכלל יכול להיסוג עקב שיקולי הסתמכות ותקציב, הקרויים בפי ביהמ"ש "הגנת התקציב".

ביהמ"ש מוסיף וקובע, כי הנטל על הרשות להוכיח ב"עובדות ובמספרים" שתקציבה ייפגע ושהפגיעה משמעותית ומהותית, ואין בידה לצמצמה או למונעה. ביהמ"ש קבע שהעירייה לא הוכיחה פגיעה משמעותית בתקציב ואיבחן את פס"ד שאקי, בין היתר, עקב מידת ההכבדה על התקציב.

אם כן, התשובה לשאלת ההשבה אינה פשוטה. לדידנו, יש להקפיד ולהחיל את הכלל לפיו יושבו הכספים, ולהותיר רק מקרים חריגים שבחריגים בהם לא תתאפשר השבה, רק כך יישמר שלטון החוק במדינתנו.

הכותב הוא ממשרד כץ, גבע, איצקוביץ