עוד שיירה עברה (ועוד כמה כלבים נבחו)

1. את רוב הקרדיט על האליפות ה-11 במספר של מכבי חיפה, שהובטחה אתמול (ב') כמעט מעשית, צריך לתת לבוס שלה. גם אם חופרים עמוק מאוד, קשה למצוא ביקורת ראויה על יעקב שחר. בדרך כלל כל הדברים הרעים שאומרים עליו מסתכמים בעניינים תפלים ולא משמעותיים, כמו הנרגנות ביציע בזמן משחקים.

אז הנה כמה דברים קצת יותר קונקרטיים. שחר החל את עידן הבעלות הפרטית בכדורגל הישראלי אי שם ב-1993. במהלך התקופה שלו הוא הפך את חיפה למועדון מספר אחת בארץ ללא תחרות. המספרים שלו ב-17 העונות עם מכבי חיפה מדברים בעד עצמם: שש אליפויות, שלושה גביעים, וכמה קמפיינים אדירים באירופה, כולל רבע גמר גביע המחזיקות, שמינית גמר גביע אופ"א וכמובן הצ'מפיונס ליג.

רובי שפירא, תאומים וסגול, הרציקוביץ', גד זאבי, ארקדי וכו' וכו', כולם עברו כאן לרגע או שניים, וכולם חשבו בנקודות זמן כאלו או אחרות שהזרקת כסף לא פרופורציונלית לכדורגל שלנו תבנה להם אימפריה-אינסטנט. חלקם הצליחו להגיע למטרות שלהם בשנה אחת או שתיים, אבל חשיבה ארוכת טווח מעולם לא היתה שם. במובן הזה, הגדולה של שחר היתה הסבלנות שלו באותן תקופות מטורפות. הוא ידע מתי לשמור את חיפה מאוזנת במובן הכלכלי, כשמעבר לפינה חיכו בקבוצות אחרות טייקונים עם פנקסי צ'קים פתוחים. לחיפה תמיד היו תקציבים גדולים ומכובדים, אבל תמיד במידה הראויה לכדורגל הישראלי. לא שקל מעבר.

העניין הזה נכון גם לגבי שלוש השנים האחרונות: שחר ידע להוריד את הראש כשהגיע לכאן גאידמק. נתן לגביר התורן לעשות את הסיבוב שלו. אם הפראייר רוצה לשלם מיליונים לזנדברג ובנאדו, שישלם. הוא יסתפק בקרופניק וקולמה מבני סכנין. והנה, הלך גאידמק עם תקציב ה-120 מיליון שקל שלו. הלכו כולם. וכרגיל, נשאר שחר. במקום הקבוע שלו ביציע הכבוד בקרית אליעזר, נרגן ועצבני על עוד החמצה של רפאלוב.

2. חיפה עשתה אתמול את מה שכולם ציפו ממנה לעשות במשחק בית על אליפות: היא תקפה, תקפה ותקפה. למרות שגם תיקו היה משרת את המטרות שלו, אלישע לוי החליט אתמול, אחרי עונה שלמה, שהגיע הזמן לכבד את המסורת של המועדון ולקחת אליפות בסטייל. אמנם זה נגמר רק ב-0-1, אבל התוצאה כמובן לא מספרת את הסיפור של המשחק החד-צדדי בקרית אליעזר.

אלישע לא הצליח להעמיד קבוצה גדולה העונה בחיפה. אבל אחרי 20 שנים שבהן הוא מאמן רק קבוצות תחתית ומרכז טבלה, הוא פשוט הצליח להיות האיש הנכון במקום הנכון. בעונות מהסוג הזה, שבהן מכבי ובית"ר מנפחות בלונים רק כדי לפוצץ אותם אחרי שישה-שבעה משחקים, חיפה הופכת כמעט באופן אינסטינקטיבי למועמדת הבכירה לקחת את האליפות. ככה עובדת ההיררכיה בכדורגל הישראלי בשני העשורים האחרונים.

אחרי שנתיים בלי תארים, העונה יתקבל ההישג של אלישע בברכה בחיפה. אבל בעונה הבאה יהיה לו כבר הרבה יותר קשה: שחר, הקהל והמקומונים לא ייתנו לו 31 מחזורי חסד עד שהם יתחילו לראות כדורגל. אם אלישע לא מאמין, הוא יכול לשאול את רוני לוי ואברם גרנט, שני המאמנים הקודמים שלקחו אליפויות בחיפה ובכל זאת קיבלו על הראש בגלל רמת הכדורגל.

ההצלחה של אלישע לוי מזכירה עוד משהו. גם רוני לוי לקח אליפות כמאמן צעיר במכבי חיפה, כבר בעונה הראשונה שלו. גם גרנט לקח בעונה הראשונה שלו בחיפה של שחר. הרבה יותר נוח וקל לעשות את זה כשנכנסים לקבוצה עם מנגנון פעולה ברור, הנהלה מסודרת, ובוס שיושב על אותו כסא שנה אחרי שנה.

3. הפועל ת"א קרסה אתמול באופן מוחלט. זה נגמר בהפסד מינימלי, וללא עוד אחת מתצוגות השיא של אניימה (שוער אספניול בעונה הבאה?) זה ודאי היה מסתיים בתבוסה. אבל דווקא ברגע הזה, צריך להעריך את גודל ההישג של הפועל העונה. כי כמו בכל דבר בחיים, הכל בסופו של דבר שאלה של הגדרת מטרות ומבחן התוצאה.

הגדרת המטרות של הפועל בתחילת העונה היתה, במקרה הטוב, להשתלב בצמרת, וזה ממש לא נראה כמו משימה פשוטה: מכבי ת"א ובית"ר סומנו כמועמדות עיקריות לאליפות, כשחיפה ונתניה היו אמורות להשתרך אחריהן. הפועל לא נספרה. נתוני הפתיחה שהובילו לכך היו ברורים: את העונה הפועל התחילה עם בעל בית (סמי סגול) שלא מוכן לשים אפילו שקל אחד (התקציב המשוער עמד באותם ימים על 15 מיליון שקל). אחר-כך מוני הראל לקח על עצמו את האחריות, קושש מאלי טביב וכפר-סבא ארבעה שחקנים והסגל כבר נראה מעט יותר טוב, אבל בשורה התחתונה - עדיין היה מדובר על תלכיד שבעונה הקודמת התמודד עד המחזורים האחרונים נגד ירידת ליגה.

במבחן התוצאה, לא רק שהפועל עשתה מעבר לציפיות, היא גם רשמה את עונת הליגה הטובה ביותר שלה מזה זמן רב: היא נאבקה על אליפות. והיא היתה חלק מההתמודדות הזאת עד אמצע מאי. הישג שהיא לא הצליחה להגיע אליו כבר שש שנים.

עכשיו נותרה להפועל שאלת ההמשכיות והמאמן לעונה הבאה. אם עד עכשיו, אחרי הצלחה מעבר לכל הציפיות, אלי טביב הצליח למנוע את ההחתמה של אלי גוטמן על חוזה שישאיר אותו גם בעונה הבאה בבלומפילד, אז עכשיו מן הסתם יהיה לו הרבה יותר קל. הרי גוטמן הוא זה "שאיבד להפועל את האליפות".

sharon-b@globes.co.il