עו"ד יהודה רוה: "הבירוקרטיה היא הרעה החולה של המדינה"

פנטהאוז מרווח במרכז ירושלים. מהמרפסת הגדולה של הדירה ומהחלונות הענקיים המקיפים אותה נשקפת תצפית פנורמית מרהיבה של ירושלים וההרים הסובבים את העיר.

בשעת צהריים מוקדמת הבית שוקק חיים. תמי, האשה, עוסקת בענייניה ברחבי הבית ומשגרת חיוכים לבביים לבעלה, הישוב על כורסת בד תכולה בסלון, אל מול הנוף. כבר שנים הם מפגינים זוגיות מושלמת וגם בפרטיות ביתם ההרמוניה נמשכת. "זו אהבת חיי", אומר בעל הבית כשתמי נעלמת באחד החדרים. גם הנכד, איתי בן השנתיים, כחול עיניים וצהוב שיער, מסתובב בבית ומשכיח מסבא וסבתא את ענייניהם. גילי, בתם הצעירה, ששבה לאחרונה ממסע בעקבות הפלמנקו בספרד, עסוקה בענייניה ומדי פעם יוצאת להתייעץ עם אמה על דבר כזה או אחר. הבית מלא, וככה רוה אוהב אותו. עורך-הדין החברותי יעדיף תמיד להיות מוקף חברים, משפחה וקולגות. "אני איש של אנשים", הוא מסביר בטון השקט המאפיין אותו.

חוץ מאנשים רוה אוהב גם נוחות. הוא מחלק את זמנו בין משרדיו שבירושלים ובתל-אביב, אך לא מבלה רגע אחד מיותר בפקקים מעיר לעיר. איך זה ייתכן? "יש לנו דירה גם בתל-אביב. אם אני צריך להיות בבוקר בת"א אני לא נוסע בפקקים מפה, אני ישן שם בלילה. גם בירושלים אני גר 5 דקות מהמשרד".

ביוגרפיה מקוצרת

"נולדתי בנתניה. אני לא רוצה לומר מתי, כיוון שאני מרגיש הרבה יותר צעיר ממה שאני. הורי עלו מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה. לאבי הייתה נגריה גדולה והוא עסק בקבלנות של נגרות בניין. אמי הייתה עקרת בית. גדלתי בבית מבוסס מבחינה כלכלית. כבר לפני 50 שנה, אבי היה הבעלים של אחד המפעלים הממוכנים ביותר. הוא היה פריק של חדשנות, הכול אצלו היה ממוכן ואוטומטי, עד כמה שניתן היה אז. עד היום אחיי ואני מפעילים את המפעל, ואותן מכונות שאבי קנה עדיין בשימוש.

"יש לי שני אחים גדולים ממני. בועז, שהוא בעל משרד עורכי-דין בתל-אביב וגד, שהוא עורך-דין לשעבר והיום איש עסקים. כשאחי הגדול למד משפטים כולנו בבית נחשפנו לחומר שהוא למד וכך גם אחי השני החליט ללמוד משפטים ונעשה עורך-דין. האידיאל מבחינת אבי היה שאהיה מהנדס. הוא למד הנדסה באוניברסיטה ונאלץ לעזוב אותה כשהוא עלה לארץ. מכיוון שכבר היו שני עורכי דין במשפחה, הוא אמר שצריך שיהיה בן אחד מהנדס. מכל הדיבורים על ההנדסה יצא לו עוד בן עורך-דין".

כדורגל

"כנער שיחקתי כדורגל במכבי נתניה ועד היום אני אוהד של מכבי נתניה. הייתי שחקן מעולה. שיחקתי בקבוצה של מוטל'ה שפיגלר, שהיה בן מחזור שלי, והגיע להיכל התהילה. אני, לעומת זאת, הפסקתי לשחק בתיכון. אמי הכריחה אותי להפסיק לאחר שחטפתי כדור בראש. הייתי מגן ויום אחד עמדתי בחומה והבועט מהפועל חדרה, שהייתה לו הבעיטה החזקה ביותר בליגה, בעט בכדור שפגע לי בראש. יומיים הייתי עם סחרחורות ולא הלכתי לבית ספר. למרות שלא נגרם לי נזק משמעותי, אמי נבהלה ואסרה עליי להמשיך לשחק. זה היה טראומטי עבורי. מאוד אהבתי את זה. עד היום אני אוהב כדורגל. אני מחכה שהנכדים שלי יגדלו כדי שנוכל לשחק וללכת יחד למשחקים".

אשתי

"הכרתי את תמי (בתו של עו"ד גדעון האוזנר. התובע במשפט ההיסטורי שניהלה מדינת ישראל נגד אייכמן, א' ל'-ו') בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בשנה א' רכשתי כרטיסים לנשף שהתקיים באוניברסיטה ובסופו של דבר החלטתי לא ללכת. העברתי את הכרטיסים לחבר מהצבא, שימכור או יעביר אותם למישהו, והוא נתן אותם לתמי. למחרת הוא הראה לי את הסטודנטית היפה שהוא העביר לה את הכרטיס שלי, ואני מיד ניגשתי אליה והתעניינתי אם היא נהנתה מהמסיבה ואיך היה וכו'. מההתעניינות הזאת יצאה אהבה גדולה, אהבת חיי מאז ועד היום, חתונה, שלוש בנות ושלושה נכדים".

המשרד

"התמחיתי במשרד יגאל ארנון ובמשרד שפאר, תוסיה-כהן. מיד לאחר ההתמחות, תמי ואני נסענו ללמוד בארה"ב, באוניברסיטת NYU. למדתי משפטים וכלכלה, זה תחום שעניין אותי, אז כשחזרתי לארץ החלטתי שאני רוצה לעסוק במשפט מסחרי-כלכלי.

"אחרי כמה חודשים בארץ חברתי לעורכי-הדין אופיר כץ ומייקל שיין ויחד רכשנו את המשרד של חותני, גדעון האוזנר, שאני מעריץ אותו עד היום. איש מדהים שעצם השהייה במחיצתו העשירה אותי. אחרי משפט אייכמן העיסוק במשפטים ובתיקים טריוויאליים נראה חסר פרופורציות ולכן האוזנר הפסיק לקבל לקוחות חדשים במשרד ולא הגדיל את המשרד. כשרכשנו את המשרד היו לנו שלושה לקוחות שהוא עדיין טיפל בהם ומשם התקדמנו.

"מיד אחרי שפתחנו את המשרד, ולפני שהספקנו לעשות משהו, פרצה מלחמת יום כיפור. כץ ואני גויסנו ושיין, שהיה עולה חדש מאנגליה, נשאר במשרד וטיפל בלקוחות. הייתי מפקד פלוגה במלחמה משך שישה חודשים, וכשהיא הסתיימה חזרתי למשרד. זה היה מעבר קשה. אחרי שאתה רואה את טובי חבריך נהרגים לידך קשה מאוד לחזור ולעשות חוזה טריוויאלי. אבל החיים צריכים להימשך גם אחרי מלחמה.

"בתחילת הדרך כץ, שיין ואני לא משכנו משכורות מהמשרד. עדיין לא היה ממה. שילמנו רק למזכירה את משכורתה. עם הזמן שותפיי עזבו את המשרד ופתחו משרדים משלהם, אך שמרנו על יחסים טובים עד היום. התחלנו שלושה שותפים עם שלושה לקוחות. לאט-לאט התחילו להכיר אותנו, לקוחות הגיעו והמשרד גדל. היום יש לנו 76 עורכי-דין".

העסקה הראשונה

"ייצגתי חברה קנדית בשם 'קנדיאן פסיפיק' שרצתה להיכנס לתחום המלונאות בישראל. נשיא החברה, דונלד קרטיס, רצה להקים בארץ מלון גדול, שהיום ידוע בתור אינטר קונטיננטל, אך הבורד של הקונצרן הקנדי חשש מהשלכות החרם הערבי, שאיים אז על חברות בינלאומיות ששקלו עסקים בישראל. קרטיס לא ויתר. הוא הזמין אותי להסביר למועצת המנהלים בטורונטו למה זה לא יזיק לקונצרן להשקיע בישראל.

"הגעתי לטורנטו ונכנסתי לחדר הישיבות שבו ישב הבורד. הגיל הממוצע של הדירקטורים היה 75 ואני הייתי בן 26 בסך הכול. כשנכנסתי שואל אותי הצ'רמן 'מתי יגיע עורך-הדין מישראל?' הוא היה בטוח שאני העוזר של עורך-הדין הישראלי. אמרתי לו 'אני עורך-הדין'. הוא לא האמין, אך לא הייתה לו ברירה אלא להקשיב לי. בסוף הסברתי לבורד שהחרם הערבי אפקטיווי בעיקר כלפי חברות המאמינות ביעילותו ולמזלי הם השתכנעו".

הון-שלטון

"יש הרבה נזק בקונוטציה השלילית של החרוז הון-שלטון. בעלי ההון, העשירים, שאנחנו קוראים להם בכל מיני שמות גנאי כמו טייקונים, אוליגרכים ועוד, חייבים שיהיה להם קשר עם השלטון כדי שהכלכלה תנוע. אוליגרך זה שם גנאי אצלנו, אבל ה'סו-קולד' אוליגרך הזה מעסיק 20 אלף איש במפעלים שלו ומשקיע כספים בארץ ובפיתוחה. אם האוליגרך הזה פושט את הרגל, אז השמחה לאיד כאן גדולה, אבל שוכחים ש-20 אלף איש יצטרכו לחפש עבודה בגלל זה.

"קשר הון-שלטון מחויב במציאות. למי חוק עידוד השקעות הון נועד? לעשירים, למשקיעים. העניים לא מקימים מפעלים. יש חוק מיוחד שכל כולו מתן הטבות ותמריצים לעשירים. רוצים להוריד את המיסים כדי שלמשקיעים יהיה כדאי להשקיע. יש עם זה בעיה? ממש לא. אין שלטון בלי הון ואין הון שיכול להתקיים בלי הרגולטור. הרגולטור זה השלטון. יחסי הגומלין ביניהם הם מחויבי המציאות. אי אפשר אחרת.

"העשירים הגדולים לא כל כך צריכים אותנו. אנחנו חייבים לעודד אותם כדי להתפתח. אם עורך-דין של משקיע זר צריך לדבר עם איזה פקיד ממשלתי כדי לקבל רישיון לפרויקט מסוים, זה פסול? עידוד המשקיעים לא צריך להיתפס כקשר שלילי.

"איפה השלילה? השלילה היא בשחיתות. השחיתות לא קיימת רק בגלל יחסי הון-שלטון. שחיתות יכולה להיות גם ביחסי הון-הון ושלטון-שלטון. מי שקונה שלטון בכסף, מושחת. שחיתות זה דבר שצריך להילחם בו. אבל לכרוך את שני הדברים האלה ביחד, קשר הון-שלטון עם שחיתות, באופן אוטומטי, ולעשות מכל זה דבר שלילי, זה לא נכון".

ביורוקרטיה

"אחת הבעיות הכי קשות שיש לנו בארץ, גם כלכלית וגם החברתית, זו הביורוקרטיה. הביורוקרטיה היא הרעה החולה של המדינה, החל מהרווחה, סיעוד, חינוך, עסקים, כלכלה וכלה במשפטים. בלי צמצום הביורוקרטיה שום דבר לא יצליח. אף ראש ממשלה עד היום לא טיפל בכך והמדינה ניזוקה.

"דוגמא לכך זה פרויקט מנהרות הכרמל, שלוקח 15 שנה לממש אותו או פרויקט הרכבת הקלה בת"א, שמדברים על זה שנים אבל שום דבר עוד לא קרה. הכול ארוך ומייגע במדינה. לוקח שנים עד שמשקיע מקבל רישיון בנייה ועוד כמה שנים עד שהוא יכול להתחיל לבנות - איך הוא לא יתייאש? המדינה הייתה נראית אחרת לגמרי אם היו מצמצמים את החסמים הבירוקרטים. יש לנו מדינה מצוינת ואנשים מצוינים, אבל איש עוד לא הצליח לרפא את מחלת הביורוקרטיה. זה בדמנו. זה מרתיע משקיעים זרים וראיתי לא מעט משקיעים שהרימו ידיים".

פנאי

"תמי ואני אוהבים אנשים ונהנים מחברתם, לכן אנחנו יוצאים הרבה עם חברים והולכים למפגשים חברתיים. אם אין מפגשים עסקיים או אירוע שקשור לעבודה בשעות הערב, יש לנו פעילות חברתית. סופי השבוע שלנו מאוד עמוסים באירועים. הם מתחילים ביום חמישי בערב ומסתיימים במוצ"ש, מאוחר בלילה. במהלך השבוע, לפחות שני ערבים מתוך הארבעה הנותרים, אנחנו מבלים עם חברים בפעילויות תרבותיות, בקונצרטים, הצגות, סרטים ועוד. אין כמעט יום שאני נכנס למיטה לפני 1:00 בלילה".

ספורט

"אני קם כל בוקר ב-6:30 ומיד עושה ספורט. חשוב לי לשמור על כושר. אני אוהב את זה. יש לי חדר כושר בבית, שם אני רץ, הולך ומרים משקולות. אני מרגיש צעיר ואנרגטי בזכות זה".

קריאה

"אני מאוד אוהב לקרוא, אבל אין לי מספיק פנאי לכך. בסופי-שבוע ובטיסות אני קורא. אני אוהב ספרים שיש להם קשר למשפטים, אבל לא בהכרח. למשל אני אוהב את הספרים של ג'ון גרישם ושל ג'פרי ארצ'ר, שעכשיו כתב ספר יוצא מן הכלל בשם 'אסיר מלידה'. חוץ מזה יש ספרים שאני קורא גם מתוך עניין גדול על עולם המשפט, אבל הם לא ספרי משפט מקצועיים. אהבתי למשל את הספר של אהרן ברק, 'שופט בחברה דמוקרטית'".

טלוויזיה

"טלוויזיה זה לא הצד החזק שלי, מה גם שאין לי כמעט זמן לראות. אם אני בבית בשעות שהחדשות עוד משדרות, אז אני רואה חדשות. אני רואה תכניות ספורט. אני אוהב לצפות בכל סוגי הספורט, אם מדובר במקצוענים ברמה גבוהה. אני לא מפספס משחקי כדורגל כמו הסופר קלאסיקו של ריאל מדריד נגד ברצלונה.

"את "האח הגדול VIP" ראיתי במקרה. לא הייתי רואה את זה בחיים אם פנינה טורנה לא הייתה נשואה לחבר טוב שלנו. צפיתי בזה בגללה, אבל רק בתכנית או שתיים. זו מין תוכנית מציצנית שלא מעניינת אותי בכלל. במרבית המקרים לא הייתי מבלה ערב עם האנשים שהם הכוכבים בה, אז למה אני צריך לבלות איתם ערב שלם מול הטלוויזיה, ועוד להציץ לחייהם".

אלמלא הייתי עורך-דין

"אני מניח שהייתי לומד פסיכולוגיה. בתי הבכורה שירלי עשתה את זה במקומי. מה זה עריכת-דין? עורך-דין כל היום עוסק באנשים. לא חשוב באיזה תחום הוא".

לא יודעים עליי

"אני מנגן בחצוצרה. כשהפסקתי לשחק כדורגל במכבי נתניה, התחלתי לנגן בחצוצרה. ניגנתי בתזמורת נתניה עם יענקל'ה פרי, שלמד במחזור מעליי ומאוחר יותר ניגנתי בתזמורת סימפונית גדנ"ע. החלטתי לא ללכת לתזמורת צבאית ולא לפתח קריירה בתחום. עד היום אני מאוד נהנה לנגן, אבל אני מנגן רק לעצמי".

בעוד 10 שנים

"העיסוק בתשתיות הוא דבר חוצה גבולות, נראה לי שבעוד 10 שנים ארצה להמשיך את המסלול הזה. במקביל, אני מקווה שיהיה לי יותר זמן פנוי לעשות את מה שאני אוהב מחוץ לעבודה, לקרוא יותר ספרים ולשמוע מוסיקה".

רזומה

* אישי: עו"ד יהודה רוה. נולד בנתניה ומתגורר בירושלים. נשוי לתמי, בתו של גדעון האוזנר, התובע במשפט אייכמן, שמשמשת כיועצת לענייני תכנון ובנייה במשרדו. אב ל-3 בנות: שירלי (פסיכולוגית ומוסיקולוגית), טלי (עו"ד במחלקת החקיקה במשרד המשפטים) וגילי (קיבלה לאחרונה רישיון עריכת-דין), וסב לשלושה נכדים: נועה, יואב ואיתי.

* מקצועי: עומד בראש משרד עורכי-הדין יהודה רוה ושות', שהוקם ב-1940 על-ידי חותנו גדעון האוזנר, וגדל לאחד המשרדים המובילים בתחומי נדל"ן, מכרזי B.O.T, תשתיות וכינוסים ופירוקים.

* קשרים: ידידם של בנימין נתניהו, אהוד אולמרט, פרופ' אהרן ברק, ורבים אחרים.