מפגשים מהסוג הדוקומנטרי

על אף הנחיצות שבדבר, קרן קולנוע ישראלית לשיווק ולהפצת סרטים עלילתיים עדיין לא נוסדה. קרן שייעודה הבלעדי הוא לחשוף את היצירה הקולנועית הישראלית ואת יוצריה בפני התעשייה העולמית באופן מרבי, עם כמה שפחות ביורוקרטיה, תוך שימוש מינימלי בסוכנים ומתווכים - כלומר, נגישות מקסימלית בין היוצר הישראלי לבין המפיק הבינלאומי, ולהפך; וכמו כן, שיתופי פעולה בין מפיקים, תוך חתירה בלתי פוסקת לקופרודוקציות.

אמנם קרנות הקולנוע הישראליות עושות רבות לקידום ולשיווק הקולנוע הישראלי בעולם, ואף מעבר למסגרות התקציב שמפנה לכך המועצה הישראלית לקולנוע, אך אין די בכך, מה עוד שגוף חיצוני, כזה שיאגד את כל קרנות הקולנוע על סרטיהן ויהיה מנותק מאינטרסים של קרן זו או אחרת, ייטיב לשרת את האינטרסים של התעשייה כולה.

"קופרו", הקרן לשיווק סרטי תעודה ישראליים וקופרודוקציות ישראליות-זרות, המפעילה זה 11 שנה את השוק הבינלאומי לקופרודוקציות דוקומנטריות, אשר נפתח אמש (א') ויתפרס על-פני שמונה ימים בתל-אביב, מהווה מקרה בוחן חד-שנתי, כזה המאפשר להדגים את חשיבותו של מפעל-על בתחום הקולנוע. הפעילויות שיתקיימו על-ידי הקרן במהלך השבוע, נועדו להנגיש את היצירה התיעודית הישראלית בפני מפיקים, משקיעים וגופי שידור מובילים מכל העולם.

בנינוחות, לעתים על כוס יין, יתקיימו פגישות בין במאים ישראלים למפיקים צרפתים, גרמנים ואמריקנים, בין המפיקים הישראלים לקרן הבריטית, או הקנדית, וגם בין המפיקים הגרמנים לבין קרנות הקולנוע הישראליות וערוצי הטלוויזיה הישראליים. ועדיין, הדגש העיקרי הוא גיוס כספים מחו"ל לתעשייה בישראל.

עד כה, ב-11 שנותיה, גייסה קרן "קופרו" יותר מ-24 מיליון שקל להפקות תיעודיות ישראליות. אורנה ירמות, המייסדת והמנהלת של "קופרו", צופה כי אירועי השבוע יכניסו לתעשייה התיעודית הישראלית השנה כ-3.5 מיליון שקל.

פרויקטים גם בניו-מדיה

כ-40 נציגים הגיעו אתמול ארצה, ביניהם קלייר אגילר, סגנית נשיא ITVS - קרן הטלוויזיה העצמאית של ארה"ב (לכבודה ולכבוד הקרן נערכה אמש מחווה מיוחדת, כשבמהלך השבוע תוקרן בסינמטק תל-אביב רטרוספקטיבה של מיטב הסרטים הישראליים שבהם השקיעה הקרן), אקיל אחמד מערוץ 4 הבריטי, שינחה פאנל מרתק בשם "העולם הערבי משדר" - כיצד פועלות רשתות הטלוויזיה הערביות (מיהם מקבלי ההחלטות, אילו סרטים דוקומנטריים נעשים ואילו לא, ועוד), ניק פרייזר מה-BBC, מרטינה זולנר מ-SWR (גרמניה), הנס רוברט אייזנהאואר, נציג ZDF/Arte (גרמניה), צ'ארלס ליגבייה מ-RTBF (בלגיה), ז'אן פלטייר מ-TV CBC (קנדה), אלכס זאלאט מ-ARTE (צרפת), קארה מרטס, מ"קרן סאנדאנס" (ארה"ב), טרזה הופרט דה טורגאנו מ"קרן קרן ברלין-בראנדרבורג" (גרמניה) ומרסל רפינסקי ממועצת הקולנוע הפולנית.

המשתתפים ייקחו חלק בשלל הפעילויות שיתקיימו בסינמטק במוקדים שונים בעיר, כמו "דוקושוק", שבו יוקרנו בפני כ-30 קניינים מחברות הפקה, רשתות שידור ושדרניות יותר מ-100 סרטים דוקומנטריים ישראליים, ובמקביל, 50 תסריטאים דוקומנטריים יציגו בפני מפיקים זרים את הפרויקטים שלהם - ואת הסכום שהם מבקשים לגייס. בהם יהיו מספר פרויקטים המיועדים לניו-מדיה, שבהם ייצפו מנהלי אתרי אינטרנט שהוזמנו ארצה במיוחד.

בימים ג' וד' יתקיים האירוע המרכזי של השוק: הפיצ'ינג - פרזנטציה קולנועית שבה יציגו 25 יוצרים ישראלים, שנבחרו מתוך עשרות רבות על-ידי ועדה בינלאומית מטעם "קופרו", את סרטיהם המצויים בשלבי הפקה שונים בפני 17 מנהלי רשתות בכירים ומפיקים. הפיצ'ינג פתוח לקהל הרחב, והכניסה לסטודנטים היא חינם.

פיצ'ינג חדשני וייחודי יתקיים השנה לראשונה היום (ב'): מפיקים גרמנים יציגו תסריטים בפני פאנל של נציגי רשתות טלוויזיה וקולנוע ישראליות. קשת, יס, ערוץ 8, ערוץ 1, הרשות השנייה, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה וקרן רבינוביץ', יצפו ויחליטו במה להשקיע. אמש זכתה המשלחת הגרמנית לסיור בירושלים ובתל-אביב. המינגלינג החל בארוחת ערב במסעדה בסוזן דלל, שם נפגשו עמם נציגים מערוצי הטלוויזיה ונציגי קרנות קולנוע ישראליות.

קפקא, ניאו-נאצים וילדים

הסרטים שיוצגו בפיצ'ינג הישראלי השנה, מרתקים בחלקם הגדול. מביניהם בולטים שבעה: "דומא" של עביר חדד ואילאיל אלכסנדר, המתעד את חדד, במאית תיאטרון פלסטינית, במסעה ברחבי ישראל והרשות הפלסטינית, להצגת הבובות "שוקולד", שנועדה לעודד ילדים ערבים להודות בהתעללויות מיניות שעברו. בעוד היא מפגישה קהלים שונים בחברה הפלסטיניית עם ההצגה, היא פוגשת אמהות, קורבנות תקיפה מינית, שלרוב נאנסו על-ידי בני משפחתן, ומעולם לא העזו להשמיע את קולן.

"אחורה קדימה" של הבמאי הוותיק אורי רוזנווקס, המאגד בפרויקט מיוחד סרטים קצרים שבוימו על-ידי קבוצת במאים בדווים; "גיס חמישי" של גידי אביבי וואדים אנטונביץ' - מסע אישי אל לב המאפיה של הימין הקיצוני ברוסיה, שבה מתגבשות ויוצאת לפועל הפעילות האלימה והפנטזיות הרצחניות בקרב חברה אנטישמית וניאו-נאצית העכשווית; "סיפור קפקאי" של אבי חסון ושגיא בורנשטיין, על עזבונו של פרנץ קפקא והאחראי עליו, מקס ברוד, חברו הטוב ביותר; "משיב האוצרות", של דיוויד נוי ויובל ארז, סיפורו של ירון סבוראי ההרפתקן, שהצליח לחדור לשורות הניאו-נאצים בגרמניה, ולגלות טבעות ויהלומים שהיו שייכים ליהודים לפני מלחמת העולם השנייה.

אולם, בשל האובססיביות שלו ומריבה עם משקיעיו, הוא איבד את הבית, המשפחה והיוקרה, ועתה הוא יוצא למסע אחרון, בניסיון לשקם את חייו.

סרטים בולטים נוספים: "שומרי הסף" של פיליפה קוברסקי ודרור מורה, המביא את וידוייהם של בכירים לשעבר בשב"כ; "תחתית העולם" של נעם שלו וג'ורג' חלייפה - קופרודוקציה ישראלית-פלסטינית-ירדנית המתעדת את חייהם של האנשים החיים לצד ים המלח וחווים מדי יום את היעלמותו; ו"בורדרליין" של קלאודיה לוין ושירלי נדה-מיכאלביץ, על כפר שאול - בעבר הכפר הפלסטיני דיר יאסין, שנכבש ב-1948. המקום הפך לכפר טיפולי לנפגעי נפש, והסרט עוקב אחרי סיפורם של החוסים בו, יהודים וערבים, הגרים זה לצד זה ולדבריהם "מוקפים בחברה שחיה במצב תמידי של 'אי שפיות'". *