פרקליט המדינה לדור: "כשאנו מגבשים חוות-דעת, איננו מדברים על השורה התחתונה אפילו לא ברמז"

"זה לא כל-כך פשוט להיות אדם ישר, ולהיתפש כך על-ידי הסביבה. כולנו מפעילים מסננת בין העולם הפנימי לעולם שאנחנו מציגים כלפי חוץ, כדי לייצר לעצמנו דימוי". הדובר: פרקליט המדינה משה לדור. בהופעה מרשימה בכנותה דיבר השבוע לדור על ייסוריו והתלבטויותיו של מי שנושא באחריות להחליט בגורלם של בני אדם - בין אם מדובר בשופט ובין אם מדובר בתובע בכיר בשורות הפרקליטות.

לדור השתתף השבוע בערב שהתקיים בבית לשכת עורכי הדין בתל-אביב לזכרה של השופטת שרה סירוטה, שהלכה לעולמה לפני שנה, ושהיתה ידועה בכך שמעולם לא חששה לומר בדיוק את דעתה, הן כפרקליטת מחוז מרכז והן כשופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

"הכרתי אותה היטב, וגם שימשתי ערכאת הערעור שלה", שיתף נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק את הנוכחים בזכרונותיו, "זה לא היה פשוט לשמש ערכאת הערעור שלה. אחד התפקידים שלי היה לשמוע בקשות לפסילת שופטים, והיו כמה וכמה תיקים בנוגע לפסילה שלה, כי סירוטה אמרה בדיוק מה שהיא חושבת. שופט", חשף ברק נתח ממשנתו השיפוטית. "לא צריך לומר בדיוק מה הוא חושב, אלא רק בפסק הדין. שרה אמרה את דעתה לפני פסק הדין, בפסק הדין ואחרי פסק הדין. לא פעם, חוששני, הייתי צריך לפסול אותה".

נדמה כי לדור, שהתרשם מכנותה המוחלטת של סירוטה - הביטוי "פה גדול" נשמע לא פעם במהלך הערב - ביקש לנהוג בפתיחות דומה, וסיפר לנוכחים על הקשיים בקבלת ההחלטה הנכונה בפרקליטות, אם להגיש כתב אישום או לסגור את התיק. זאת, במיוחד בתיקים הרגישים והסבוכים, העוסקים בדרך כלל בעניינם של נבחרי ציבור, ושבהם ההחלטה מתקבלת בדרג הבכיר ביותר ותוך התייעצות עם סוללה רחבה של פרקליטים נוספים משורות התביעה - אף שהמילים "משה קצב" ו"אהוד אולמרט" לא נשמעו באולם.

"אנחנו מושפעים מהעולם הפנימי שלנו", אמר פרקליט המדינה, "אנחנו באים לדיונים עם דעות, לפעמים אלה דעות קדומות". הוא סיפר כי במהלך שנותיו כפרקליט המנתב דיונים בתיקים רגישים כאלה, הן בתפקידו הקודם כפרקליט מחוז ירושלים והן כיום, הגה שתי שיטות שמטרתן למנוע השפעה של הדעות הקדומות על ההחלטה המתגבשת, או התיישרות לפי עמדת הפרקליט הבכיר בצוות. "סכנה נוספת היא שכל אחד שמגיע לדיונים האלה יראה לאן מנשבת הרוח", אמר לדור, "מכיוון ההנהגה שהוא כפוף לה - של היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, ויחשוב אולי מצפים ממנו לעמדה כזו או אחרת".

שיטה אחת היא שבעת הדיונים, נאסר על הנוכחים להביע את עמדתם לגבי התוצאה הסופית בתיק - האם לסגור אותו או להגיש כתב אישום. מה שמותר להם לומר בדיונים הם רק טיעונים התומכים בכיוון כזה או אחר - מחזקים או מחלישים את התיק, אך מבלי לחשוף את עמדתם באשר לתוצאה הרצויה. "זה לא רעיון מחלום הזוי, אלא פרקטיקה שיושמה בחלק ניכר מהתיקים שכל אחד מכם היה מזהה", סיפר לדור, "כשאנחנו מגבשים חוות-דעת, מתכנסים האנשים שצריכים להיות שותפים להכנתה, קוראים את החומר ומתחילים לשוחח - אבל איננו מדברים על השורה התחתונה אפילו לא ברמז".

במהלך הדיונים, שלדברי לדור עשויים לארוך שבועות ואף חודשים - אף שבתיקים מסוג זה הלחץ התקשורתי לקבלת החלטה במהירות מצוי היטב בתודעת מקבלי ההחלטה - מתגבשת חוות-הדעת למעט שני פרקים - פרק הסיכום, הכולל את השורה התחתונה, ופרק המבוא. רק בסופם של הדיונים, כשהפרקים הללו נכתבים, מגלים לראשונה משתתפי הדיון - לפעמים מדובר על 15 עד 20 פרקליטים - מה עמדתו של כל אחד מהם בשאלה המכרעת.

השיטה האחרת, מבית היוצר של פרקליט המדינה, משלימה את הראשונה, ולפיה במהלך הדיונים מגבש הצוות שני מסמכים - טיוטה של כתב האישום הפוטנציאלי, וטיוטה של "דו"ח ציבורי" המסביר מדוע היה צורך לסגור את התיק. "טיוטת כתב האישום הטנטטיבית הולכת ומשתנה מדיון לדיון", מספר לדור, "וגם חוות-הדעת המסבירה מדוע נכון לסגור את התיק, שעליה אנחנו עושים עוד ועוד הגהות. בישיבה האחרונה שומעים משתתפי הפורום לראשונה מה חושב העומד בראש הפורום. רק כך מתקיים דיון דמוקרטי, שבו אחרון המתמחים חופשי לבטא את עמדתו. אחרת, ראש הפורום יכול בקלות להוביל את כל הפורום להשמיע את אותן דעות".

האמירה האחרונה של לדור מעלה בזיכרון התבטאות של הבוס שלו, היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. ההחלטה המשמעותית הראשונה של מזוז, לאחר שנכנס לתפקידו, היתה סגירת תיק "האי היווני" נגד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. זאת, בניגוד לחוות-דעתה של פרקליטת המדינה היוצאת, עדנה ארבל, שעמדה בראש צוות פרקליטים שגיבש חוות-דעת וטיוטת כתב אישום נגד שרון. מזוז כינס צוות פרקליטים משלו שהגיע למסקנה ההפוכה, ואז עורר סערה כשהצהיר כי "לצוות ארבל היתה מטרה". ארבל, שופטת בית המשפט העליון, ישבה בשורה הראשונה בקהל והאזינה לדבריו של לדור. שריר בפניה לא זע ופיה נותר חתום.

לשכה אחרת?

הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין יתקיימו רק בעוד יותר משנתיים, אבל קמפיין הבחירות, מתברר, כבר מרים את ראשו. מאז הבחירות ב-2007 שוררת, באופן פורמלי לפחות, קואליציה במוסדות הלשכה בין סיעת "לשכה אחרת" בראשות ראש הלשכה, יורי גיא-רון, לבין יראון פסטינגר ואנשי "הסיעה להצלת המקצוע". במסגרת ההסכם הקואליציוני הצליח פסטינגר להשיג הישגים מרשימים - בוודאי ביחס לעובדה שאת המירוץ הקודם הוא סיים במקום השלישי, אחרי גיא-רון ואילן בומבך. בין היתר, מונה מכוחו של ההסכם עמוס ון-אמדן ליו"ר המועצה הארצית ופנחס מרינסקי קיבל קדנציה נוספת כנציג הלשכה בוועדה לבחירת שופטים.

בפועל, המלחמות בין שני הגושים בלשכה נמשכות כמעט בלא הפסק. אנשיו של ראש הלשכה לא התלהבו מכך שהאירוע הראשון מטעם הלשכה שבו השתתף שר המשפטים החדש, יעקב נאמן, היה כנס שערך לכבודו פסטינגר בשבוע שעבר - שהזכיר את כנס התמיכה שערך פסטינגר גם לקודמו בתפקיד, דניאל פרידמן - ולא השתתפותו הצפויה בכנס הלשכה באילת בשבוע הבא, או ביקורו הצפוי בישיבת הוועד המרכזי בעוד שבועיים. הם גם לא העריכו במיוחד את מכתבו של ון-אמדן לחברי המועצה הארצית בנוגע להשתתפותו של עו"ד דורי קלגסבלד במושב הפתיחה של הכנס באילת.

עניין הכנס באילת מטריד גם את פסטינגר ואנשיו, אך מזווית אחרת לגמרי. לדעתם, על אף רוחות הפיוס והאחווה שהיו אמורות לנשב בלשכה מאז הבחירות האחרות, הם עדיין מקופחים כל שנה מבחינת ייצוגם במושבים השונים של הכנס, לעומת אנשי "לשכה אחרת" הזוכים לייצוג רב במושבים השונים, ולאירוח מפנק מטעם הלשכה במלונות אילת. למאבקם הם גייסו אפילו את יו"ר ועדת החוקה בכנסת, ח"כ דוד רותם, שאמר בישיבת הוועדה בשבוע שעבר כי "בכנס הלשכה באילת ישתתפו כמה אנשים שעדיף היה אם לא היו מוזמנים".

פסטינגר ואנשיו מספקים תמיכה גם ליו"ר ועד מחוז תל-אביב והמרכז, דורון ברזילי, שהיה במקור איש סיעתו של גיא-רון אך בין השניים שורר כיום נתק, לאור יוזמתו של ראש הלשכה לפצל את המחוז שבראשו עומד ברזילי לשניים - מחוז תל-אביב ומחוז מרכז, ומאבקיו של ברזילי לקבל נתח משמעותי יותר מתקציב הלשכה, שאף הגיע לערכאות משפטיות. הקואליציה השברירית בלשכה הולכת איפוא ומתפרקת. אנשי "הסיעה להצלת המקצוע" מפעילים לחצים על פסטינגר להודיע כבר עתה כי ישוב ויתמודד על ראשות הלשכה, אף שהבחירות עדיין רחוקות. אם פסטינגר ייענה לאתגר יתפרצו המטענים, שנאגרו בשנות הפיוס המדומה, ביתר שאת.