"היצירה מוציאה ממני אגרסיה"

לאחר שהוכרז ע"י מגזין "הרולינג סטון" כ"גאון" וכ"משיח" וזכה בפרס תגלית השנה של אקו"ם - אסף אבידן מתחיל להתמודד עם מימדי ההצלחה ■ אבידן, שיוצא בימים אלה עם חברי להקת המוג'וז לסיבוב הופעות חובק עולם, מבטיח: "הפעילות שלנו עומדת לגדול משמעותית"

קבענו להיפגש באחד מבתי הקפה הברנז'איים בבן-יהודה בת"א. לא באופן ישיר, אלא באמצעות המנהל האישי והיחצ"נית שלו. "הלו"ז מאוד צפוף", הם מסבירים. "מברלין ללונדון, חזרה לארץ ומשם לפסטיבל ברייטון".

אחרי שכבש, עם אלבום הבכורה "The Reckoning", את לב הקהל והמבקרים, הושווה לג'ניס ג'ופלין, הוכרז על-ידי מגזין "הרולינג סטון" כ"גאון" ו"משיח" וזכה בפרס תגלית השנה של אקו"ם לשנת 2009 - אסף אבידן לא נח. עם אלבום שני ביד, מחוזר על-ידי הלייבלים הגדולים באירופה, הוא יוצא בימים אלה, ביחד עם חברי להקת המוג'וז, לסיבוב הופעות חדש, חובק עולם.

לפני מספר שבועות המוג'וז חתמו על חוזה ניהול ראשון עם חברת KBK הגרמנית ובמהלך החודש הקרוב, מתוכננות לחברי הלהקה מספר פגישות עם גורמים בינלאומיים מובילים בזירה המוזיקלית באירופה, לגבי ייצוג מקצועי ברחבי היבשת. בנוסף, העשייה הגואה מעבר לים הובילה לצורך להקים חברת גג באירופה שתרכז את הפעילות הכלכלית של הלהקה. היעד הנבחר: גרמניה.

"אני מרגיש שיש משהו מאוד אירוני בעובדה שאנחנו ישראלים שפועלים בגרמניה", מספר אבידן על התחושות שמלוות את הבחירה. "כבר הייתי תשע פעמים בגרמניה, ובכל פעם שאני נמצא שם ורואה מבוגר שמדבר גרמנית, זה עושה לי לא טוב".

*אז למה דווקא גרמניה? יש מדינות אירופיות שנחשבות למובילות בסצנה המוזיקלית לא פחות, כמו אנגליה, למשל.

"הפעילות שלנו עומדת לגדול בצורה משמעותית במהלך השנה הקרובה ואנחנו כבר לא יכולים להרשות לעצמנו לפעול בצורה עצמאית. בחרנו ב-KBK בגלל החומר האנושי. למרות שברמה המקצועית הם פחות מיומנים מחברות ומלייבלים אחרים שפנו אלינו, הנאמנות וההתלהבות שלהם מהמוזיקה שלנו הכריעה".

מבין את הלב של השיר

נוסף לאבידן (29), מצטרף אל הראיון גם רועי פלד, הגיטריסט של הלהקה, שמונה בנוסף אליו ואל אבידן את הדס קליינמן (צ'לו), יוני שלג (תופים) ורן ניר (בס).

"בגלל השם של הלהקה - 'אסף אבידן והמוג'וז' - מקובל לחשוב שאני הזמר והמוג'וז הם הלהקה שלי. זה לא ככה. אנחנו להקה מאוחדת לכל דבר וחשוב לנו לטשטש את ההפרדה הזו", מסביר אבידן את הסיבה שבגללה היה חשוב לו לצרף את פלד. "איך ההרגשה להיות 'מוג'וז?, לא מתסכל לפעמים שאבידן זוכה בכל ההכרה?", אני שואלת את פלד.

"זה משהו שצריך לקבל אותו", הוא משיב כמי שכבר יצא לו להרהר לא פעם בסוגיה. "אנחנו מודעים לכך שלמתכון שאנחנו עובדים לפיו יש יתרונות וחסרונות, אבל בסופו של דבר הוא עובד. כל אחד מחברי המוג'וז יכול, אם הוא רוצה, לעשות משהו נוסף או לפתח קריירת סולו. אבל יכול מאוד להיות שאם נפרק את החבילה, הקסם יילך לאיבוד.

"אסף הוא מנהיג בתוך הלהקה. זה משהו שאפשר להתקומם נגדו או ללכת איתו. אני, בתור צלע אחת, לא הייתי רוצה להיות בנעליים של אסף ולהתמודד עם הלחצים ועם תשומת הלב שכרוכים בזה. טוב לי במקום שלי".

"הסיבה שאנחנו להקה זה בגלל שהאישיויות המוזיקליות שלנו מתחברות", אבידן מבקש להוסיף. "צורת העבודה שלנו מאוד ברורה: אני כותב את החומרים ומלחין את הבסיס המוזיקלי של השיר בבית, ואז אני משתף את הלהקה.

"יש לי וטו ברור שכולם מכבדים, כי אני, כביכול, יותר מבין את הלב של השיר. אני יודע שהנושא הזה - שאני בפרונט, יהפוך לאישיו מרכזי ככל שנגדל, אבל חשוב לזכור שבדיוק כמו שמהללים אותי ושוכחים את המוג'וז; כשהביקורות יהיו רעות, יקרעו אותי וישכחו לציין שזה גם באשמתם".

סינדרום האלבום השני

העבודה על האלבום החדש של הלהקה נעשתה במהלך השנה האחרונה, בין הופעה להופעה. לאחרונה הסתיימו ההקלטות, באולפן בת"א, ובמהלך החודשים הקרובים הוא צפוי להגיע אל החנויות. גם הפעם קולו של אבידן, שנע בין גבהים נשיים לצרידות מחוספסת, גונב את ההצגה; אבל בניגוד לאלבום הראשון, ששילב רוק, בלוז ופולק בסגנון שנות ה-50 - והגיע במהרה למעמד אלבום זהב, התקליט השני נשמע אחרת.

אבידן: "בגלל שצמחנו מההופעות החיות, ההפקה של האלבום הראשון הייתה 'אולד סקול' - חמישה אנשים יושבים בחדר ומנגנים. את האלבום החדש רציתי לעשות אלבום סטודיו מתחילתו ועד סופו - שכשנופיע איתו נצטרך לשבור את הראש איך עושים את זה. האלבום השני הוא ניסיון למצוא נישה משלנו, לא לעשות 'כמו'".

*אתם לא חוששים מסינדרום האלבום השני?

אבידן: "אני חששתי יותר מכולם. אני צריך לרצות גם את הקהל וגם את המוג'וז, כי בסופו של דבר, אם אני כותב שיר מחורבן, לא משנה כמה הלהקה תהייה טובה, האחריות עלי. רצינו ליצור משהו חדש, אבל פחדתי נורא מהשינוי. בדיעבד, אני שמח שהתגברתי על הפחד. הגעתי למוזיקה מתוך טלטלה שעברתי בחיים האישיים שלי ובעקבותיה החלטתי להגשים את הרצונות שלי, לעשות מה שטוב לי. הקמתי לעצמי סט ערכים חדש שלפיו אני פועל".

*תן דוגמה.

"בלי חרטות. זו האידיאולוגיה, בכלליות. המטרה שלי בחיים היא לעשות את האמנות שלי, לפי האידיאולוגיות שלי, עם אנשים שאני אוהב. אני לא רוצה למכור את האמנות שלי למקומות שאני לא מאמין בהם או לעבוד עם אנשים שאני לא רוצה, כמו חברות התקליטים בארץ, למשל. זאת הסיבה שבגללה החלטנו להישאר לייבל עצמאי בישראל".

בראיונות קודמים אבידן דיבר בהרחבה על הפרידה שעבר לפני כשלוש שנים מחברתו לחיים, אחרי תקופת חברות של מספר שנים. לדבריו, הקושי להתמודד עם הכאב הוביל אותו לנטוש את עבודתו כאנימטור ולפרוק את יגונו באמצעים ווקאליים. "אני יודע שזה נשמע כמעט אבסורד, אבל המקום שממנו אני מביא את השירה שלי השתנה אחרי שנפרדתי מחברה שלי", הוא מסביר כיצד ייתכן שעם איכויות קוליות נדירות כמו שלו, הוא נחשף לכישרון שלו רק בשנים האחרונות.

"החיבור לתוך הכאבים והחיפוש איך להוציא אותם החוצה מאוד עוצמתי. הייתי שלוש שנים בטיפול פסיכולוגי ואני מרגיש שאני לא צריך את זה עכשיו. היצירה מוציאה ממני אגרסיות, ריגרסיות ותחושות שאני צריך להוציא. בחזרות, חברי הלהקה צריכים להזכיר לי לא לשיר בכוח, כי אני הורס לעצמי את הקול".

לעולם בעקבות הבאז

אחרי דקות ארוכות שבהן היא בוהה בנו, הבחורה הבלונדינית שיושבת בשולחן הסמוך אוזרת אומץ, ניגשת לאבידן ומחמיאה לו ברוחב לב. אבידן, ספק מוחמא, ספק נבוך מהמעמד, מודה לה בסימפטיות.

"הרבה פעמים נוצר בלבול אצל אנשים", הוא אומר אחרי שהיא חוזרת למקומה בנוגע לסוגיית המעריצים, שאליה נאלץ להתרגל במהלך השנה האחרונה. "הם רואים מישהו על הבמה ומאוד מעריכים את המוזיקה שלו - שמצליחה לגעת בהם בצורה מאוד מסוימת, ומשליכים את האהבה הזאת כלפי הבן אדם עצמו. זה עלא כיפק, אבל אנחנו לוקחים את זה בפרופורציות".

פלד: "למרות שישראל היא מדינה קטנה, ליצור כאן באזז זה לא דבר מובן מאליו. יש הרבה מוזיקה בארץ, אבל הסצנה המוזיקלית דלה. מה שלא מתקשר עם המיינסטרים כמעט ולא זוכה לחשיפה. היום, אין חברת תקליטים או סוכנות באירופה שלא מכירה את השם שלנו, והכל התחיל בעקבות הבאז החיובי שהיה סביבנו בארץ".

*למה אתם מתעקשים להמשיך ולהיות לייבל עצמאי בארץ ולא להתחבר עם אחת מחברות התקליטים הגדולות?

אבידן: "בתחילת הדרך פנינו למספר חברות תקליטים, אבל החוזים שהציעו לנו היו דרקוניים. בשוק הישראלי יש מספר מצומצם של עיתונים, תחנות רדיו וחנויות תקליטים. אידיאולוגית, נראה לנו לא נכון לשלם למישהו שלא באמת עובד בשביל הכסף. בעקבות התמוטטות הלייבלים, לחברות תקליטים בארץ כבר אין את הגב הכלכלי להשקיע באמנים. לכן, הן דורשות אחוזים מופקעים על הגב של האמנים. גם באירופה, מחישובים שעשיתי, עולה שאפילו אם נמכור מיליון תקליטים, עדיין לא נהיה עשירים. אבל בחו"ל אין לי ברירה, אני לא שולט בשוק".

*אתם מרגישים שאתם בסרט הוליוודי או שכבר התרגלתם לחיי הזוהר?

פלד: "השנה האחרונה הייתה עמוסה בכל-כך סיבות להתרגש, שכל התחושות שלנו בערפול".

אבידן: "אני לגמרי מרגיש שהחיים שלי נהיו בוורלי הילס 90210". *