יחפה מסטיגמות

ב-1969, בת"א, בין צלמי העיתונות למדורי הרכילות, מלך הפופ מאס בעצמו. הוא חיפש צליל חדש. והוא מצא אותו אצל להקה צעירה, נועזת, פסיכדלית. תוך מספר שבועות יכתוב יהונתן גפן מלים בעברית לבלדה הערפילית "When You're Gone", ויהפוך אותה ל"אחינעם לא יודעת". ובעוד שנה, רק שנה, המלך, אריק איינשטיין, חברו, שלום חנוך, והלהקה, הצ'רצ'ילים, יחוללו את מהפכת הרוק הישראלי באלבום "שבלול". דבר כבר לא יהיה כפי שהיה.

אבל אנחנו פה, 40 שנה אחרי, בגלל נינט טייב. נסיכת הפופ, הדרלינג של הרכילאיות וצלמי הפפראצי. היא למדה לנגן בגיטרה. היא כתבה בעצמה. היא חברה ללהקת רוק אנרגטית, פסיכדלית, מובילת סצנת האלטרנטיב. והיא מוציאה כעת סינגל ראשון מתוך אלבומה השני. הוא מתחיל לאט, הוא יתרומם בהמשך, הוא יתגלגל לו וימריא במלוא העוצמה, הוא ילכוד את לבכם בהתרגשות של גילוי מחודש. הוא אירוע מכונן. לא, הוא רעידת אדמה.

הסטריאוטיפים מקיפים את נינט טייב. מוצאה המזרחי, עיירתה קריית-גת, הקריירה שנתפרה לכאורה למידותיה, ובה סדרת טראש, פסטיבלי ילדים, פרסומות, בן זוג סלב, גיא פינס, כל הג'ז הזה.

הכסף זורם. התהילה עוטפת. הכל נוח כל-כך. אבל נינט, בדיוק כמו איינשטיין, חסרת מנוחה, מתלבטת בינה לבין עצמה. והפער הזה, בין העצמי הרוטט לחיצוני המחויך, מספק תשובה מפתיעה. היא הייתה יכולה, הרי, להיות שרית חדד. עפרה חזה. אפילו ריטה. היא היתה יכולה להיות מיליון דולר.

היא בחרה להיות נינט טייב. ונינט טייב, מקריית-גת, מעריצה דווקא את היוצר האמריקני המנוח ג'ף באקלי, מתארחת בהופעתו של גבע אלון העוצמתי, וחוברת, בסופו של תהליך, ללהקת רוקפור, כדי ליצור יחד אלבום רוק עדכני ומסקרן. קולה המתרונן, המשוחרר, מעולם לא נשמע כה ברור ועז מבע, בזמן שהצ'לו המייסר שמקיף אותו מפנה את מקומו לגיטרות מפויחות והתפרצות רגשות סוחפת, תחת המלים המובנות מאליהן, "אני פורחת".

שנה אחרי שדיויד קוק המחוספס, החד כתער, עצר את נשימתה של ארה"ב עם זכייתו הדרמטית ב"אמריקן איידול 7", המקבילה הבינלאומית של "כוכב נולד", נינט מבינה בחושיה את השינוי שהמוזיקה הישראלית עומדת לעבור: לא עוד תעתיקים דהויים, מתחנפים, דומים מדי, שלובי מיתר ופסנתר. אלא מוזיקה מתנערת, נחצבת בלהט פנימי ומתוך אמונה עמוקה, מלאת השראה, שנותנת תוקף לאמן עצמו, לבחירותיו ולאהבותיו.

"אני לא מפחדת לחיות", מצהירה נינט בטקסט הפשוט והנהיר שחיברה לסינגל הראשון שלה בקריירה החדשה שלה. דווקא לה, זו שיכולה להפסיד הכל, היה את האינטגריטי ואומץ הלב להניח בצד את מה שציפו ממנה ולשים במרכז את מה שהיא מצפה מעצמה. והיא מצפה מעצמה להיות יוצרת - נינט חיברה את המלים לשירה החדש "אם אני אלך" והלחינה במשותף עם ברוך בן יצחק ומרק לזר מרוקפור.

אני מאמין גדול בחיבורים. בוב דילן התחבר לחשמל ולבנד, ושינה לעד את הפולק. ברי סחרוף נדד אל צ'קלאקה כדי להעמיק בחיפושיו. אהוד בנאי סיפק את הטובה שבהופעותיו עם כנסיית השכל כלהקת הליווי שטענה אותו באנרגיה. ונינט הקימה את קואליציית הדחויים עם הרכב שעוד לא זכה בכבוד ובהערכה שמגיעים לו על פעילות ענפה בת 20 שנה.

אז נכון, היא לא תהיה אריק איינשטיין. אין לה את חבורת לול מאחוריה וגם לא בסיס מוזיקלי רחב. אבל התעוזה שלה מבהירה שבפתח הקיץ המהביל הזה, נינט טייב, היא ולא אחרת, מתווה את הדרך למהפכת הרוק השלישית, שתגיע. *

נינט טייב - "אם אני אלך". מילים: נינט טייב; לחן: נינט טייב, ברוך בן יצחק ומרק לזר