מנכ"ל גולדמן זאקס על לקחי המשבר: סוכנויות האשראי התבססו על דירוגי החברות ולא על דירוגי החובות

מרטין וולף, הפרשן הכלכלי של "פייננשל טיימס": השוק נכשל; המערכת הפיננסית צריכה להיות מפוקחת באופן כולל ומקיף

הפרשן הכלכלי של הפייננשל טיימס, מרטין וולף, אמר כי מה שנלמד מהמשבר, הוא שהשוק נכשל. לדבריו, היתה לנו דה-רגולציה, וכעת ברור כי המערכת הפיננסית צריכה להיות מפוקחת, באופן כולל ומקיף. לדבריו, "אי אפשר להאשים את אלן גרינספאן בכל, אבל ברור שהמדיניות המוניטרית שקדמה למשבר, כשלה". וולף אמר את הדברים במסגרת כנס IOSCO לרגולציה פיננסית בינלאומית שהתקיים היום (ד') בתל-אביב.

לויד סי. בלנקפין, יו"ר ומנכ"ל קב' גולדמן זאקס , הגדיר מספר לקחים שנלמדו, לדעתו, מהמשבר הפיננסי העולמי. השיעור הראשון לדבריו, הוא מיקור חוץ של הסיכונים - משקיעים רוו נחת מדירוגי "AAA" של סוכנויות דירוג אשראי בילנאומיות בהתבסס על דירוגי המנפיקים ולא על דירוגי ההתחייבויות. הדבר יצר אג"ח שנוצרו במטרה לקלוע למטודולוגיית הדירוג של הסכונויות האלו. "העובדה שנוצרו אג"חים באופן שרמת הסיכון שלהם תהיה נמוכה מספיק כדי להתעלות על רמת הסף של דירוג גבוה תרמה למשבר", אמר.

בלנקפין, שדיבר במסגרת דיון על "יציבות פיננסית בסביבה פיננסית עולמית? לומדים את הלקח מהמשבר העולמי", ביקש להדגיש את חשיבות הסקת המסקנות מהמשבר הפיננסי. "בהינתן זמן מספק, יקרו תרחישים גרועים מהמשבר שעברנו", אמר, בעודו מציין את נחיצות מבחני הלחץ שנערכים בארה"ב כמכשיר שיכול לנבא את מידת העמידות של הבנקים מול תרחישי קיצון עתידיים. היבט נוסף אותו הזכיר בלנפקין, הוא מודל ניהולי סיכונים שגוי שקיימו מוסדות במערכות הפיננסיות; "כל רמת סיכון גדולה מאפס מבטאת סיכון", הוסיף.

"למדנו מאנרון, שכשיש סיכונים, יש להתייחס אליהם כאל חלק מהמאזן, גם אם הם מחוצה לו, ולו רק בגלל העובדה שעשוי להגיע יום בו תידרש להזרים הון כנגד התחייבות חוץ-מאזנית". יו"ר גולדמן זאקס התייחס גם להנדסה הפיננסית שהביאה להולדת מכשירים פיננסים מורכבים: "מורכבותם הוערכה בחסר".

לדבריו, תרבות ניהול הסיכונים צריכה לעבור שינוי. "בסוף היום, לאנשים צריכה להיות מדיניות תמרוץ וקידום בארגונים פיננסים שאינה מתגמלת עבור נטילת סיכונים מיותרים לצורך רווחיות קצרת-טווח". מנכ"ל בנק ההשקעות התייחס גם לסוגיית חשבונאות השווי-ההוגן, בעודו אומר כי "אני מבין את האפקט ההרסני של שערוך לשווי-שוק (Mark-to-market) בעיתות מצוקה, אבל אם אנשים יראו את הסימנים הראשונים של סיכונים כשיראו ירידת ערך בסדר גודל של כ-40 מיליארד דולר, הם ימהרו להגיב - כי לא תהיה להם האפשרות להמשיך ולשערך את הנכסים בסכום גבוה יותר".

"כל שחקן בשוק צריך לדעת שיש כוח משותף לפעולה בידי הרגולטורים ברחבי העולם", סיכם. "למעלה ממחצית מנכסינו מנוהלים מחוץ לארה"ב. האינטרס שלי הוא שהרגולטורים ברחבי העולם יעבדו באופן משותף".

פול מק'ולי, מנהל תיק נכסים בקרן האמריקנית של פימק"ו (קרן האג"ח הגדולה בעולם, שרכשה, בין היתר, את תיק האג"ח מגובות הנכסים של בנק הפועלים אשתקד) סיווג את הנכסים המאוגחים שעמדו בעין המשבר הנוכחי לשלוש קבוצות: הראשון, וה"סולידי ביותר", הוא זה בו תזרים מזומנים מהנכסים המאוגחים מספיק כדי לשלם את הריבית והקרן על האג"ח, "אבל מדובר במוצר משעמם", לדבריו. מכשיר אחר מאפשר לשלם רק את הריבית במלואו, כך שבמועד הפדיון יתרת הקרן דורשת מחזור. "הדבר משפיע על ערך הנכסים ועל הסיכון שהם מגלמים". המקרה השלישי הוא כזה בו התזרים לא מספיק אפילו לפרוע את כל הריבית, כך ש"במועד הפדיון היתרה של התחחייבות אף עולה על יתרת ההתחייבות המקורית".

"המפקחים חייבים להבחין בין בנקים להם 'רשתות ביטחון' עם גישה להון, לעומת אלו שלא, כדי לפקח על המערכת הפיננסית", הוסיף מקולי. "שווקים יעילים ומתנהגים בצורה רציונלית ברוב הזמנים - למעט בפעמים שהם לא. במקרה האחרון מבין השניים, על הרגולטורים לתת את הדעת הפסיכולוגיה ההתנהגותית העומדת מאחורי המשקיעים במקרים כאלה".

בלנקפיין הוסיף, כי "לו אני הייתי רגולטור, הייתי מקדיש הרבה אנרגיה לא רק לשאלה כיצד למנוע את המשבר, אלא כיצד לחזות את ההווה. במילים אחרות, ברגע שהדברים קורים, כיצד ליצור מכאניזם של תגובה מהירה. זה מה שאני הייתי מסתכל עליו כרגולטור להיות המגיב המהיר".