מלחמת העצמאות של יובל שטייניץ

אחרי חודשיים וחצי הבין יובל שככה זה לא עובד. שמעמדו האישי, כמו מעמד האוצר, בצניחה מסחררת. והוא הפנים את המצב: זה להיות או לא להיות (שר אוצר? מוביל כלכלי? ראש הדור הבא של מנהיגי הליכוד, מעל גדעון סער, למשל?). השבוע הוא בחר להיות. עדיין מקרטע, גמלוני, רועש, לא מתוחכם, מבזבז נשק, אבל...

3 בדיחות בפגישה אחת

ביום חמישי שעבר חנך את מסורת הפגישות עם ראשי הבנקים.

ביום ראשון שכנע את השרים להצביע "פה אחד" על קיצוץ 5% בשכרם.

בדיחה 1: תוספת השרים, המשרדים וסגני השרים בממשלה עולה 350 מיליון שקל. קיצוץ שכר השרים יחסוך 700 אלף שקל.

בדיחה 2: באותה ישיבה אישרה הממשלה 100 תקנים לשר לפיתוח אזורי, סך תקציבו: 200 מיליון שקל.

בדיחה 3: במאי דרש שטייניץ קיצוץ. ביוני אישרה הממשלה. ביולי, אולי, תאשר ועדת הכספים. באוגוסט, אולי, תדון הכנסת בקיצוץ מקביל לסגני שרים, ח"כים, שופטים, דיינים... בספטמבר יתקשו הח"כים להצביע בגלל הפגרה ...

מכתב לרמטכ"ל

ביום שני, התעורר "גבר גבר" שלנו, שר אוצר, ד"ר לפילוסופיה, הצטייד בטיל בליסטי ושלח מכתב לרמטכ"ל גבי אשכנזי: הגיע הזמן שתעלה את גיל הפרישה לפקידים שלך מ-42 ל-57, ללוחמים שלך מ-42 ל-46, ואת הלבלרים תהפוך לאזרחים. בקיצור המפקד: תתחיל לחשוב כסף. אין צודק משטייניץ!

אבל, איך אומרים פילוסופים: אדם צריך לבחור את הקרבות שלו. סיפור העלאת גיל הפנסיה לג'ובניקים כבר נגמר ונמחק מעל הראש של שטייניץ - בין נתניהו, אהוד ברק ועופר עיני. בטוח ששווה לבזבז נשק חם בשביל כותרת?

הבעיה של שטייניץ

ביום שלישי הצטייד היו"ר הכריזמטי לשעבר של ועדת החוץ והביטחון בטנק הצדק וטיל הדאגה לציבור, ויצא למלחמה. מלחמת אמת. המטרה שסומנה כבדה, חזקה, עוצמתית ומסוכנת: נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. מלכת אנגליה של ישראל. הכותרות ציטטו אמירות קשות וחריפות, הוא פגע בבטן הרכה, אבל יובלי שלנו אפילו לא התקשר בנימוס לסטן הפגוע ולא אמר לו את משפט המפתח: " הדברים הוצאו מהקשרם".

שטייניץ מאמין שתנאי השכר של עובדי בנק ישראל חייבים להישאר כפופים לשירות הציבורי ולפיקוח הממונה על השכר. אין צודק ממנו. אבל בכביש ובפוליטיקה אל תהיה צודק, תהיה חכם. להעמיד אגו מול האגו המפוצץ של פישר, זה לא חכם ולא מועיל.

הבעיה של שטייניץ היא לא ברק, לא אשכנזי, גם לא פישר. הבעיה שלו היא ביבי נתניהו. ראש הממשלה. נתניהו לא נותן לגוזל שלו לעוף, בנימין עסוק במלחמות גדולות: ברק אובמה, הילרי קלינטון, נאום קהיר, אביגדור ליברמן, אלי ישי ונאום בר אילן המתקרב. שתי מדינות לשני עמים, או.... או מה? נתניהו לא רוצה לשמוע רעש. בטח לא את גניחות ההתבגרות של שטייניץ הצעיר, 50.

צריך להיזהר.

הנה מה שחושב, או מה שחשב לפני כמה שנים, ד"ר שטייניץ, על פוליטיקה ופוליטיקאים: "אין דמוקרטיה בלי פוליטיקה ואין פוליטיקה בלי שיקולים פוליטיים פופולריים. מה לעשות, שהדמוקרטיה היא בבחינת 'אליה וקוץ בה'? ואכן גדול הפילוסופים אפלטון התנגד לשיטה הדמוקרטית משום שהבין שאין דמוקרטיה ללא פוליטיקה - ואין פוליטיקה ללא פופוליזם, חנפנות לקהל תומכים ורדידות מחשבתית מסוימת. אף על פי כן, ובניגוד לאפלטון, עדיפות בעיניי תלאות הדמוקרטיה. לכן אני משלים עם העובדה שכל הפוליטיקאים (ואני כולל גם את עצמי) מערבים מידה מסוימת של שיקולים פוליטיים ופופוליזם עם חשיבה רציונלית ומחויבות אמיתית לערכים, לחברה ולמדינה. השאלה היא כמובן שאלת האיזון הנכון ..."

stella-k@globes.co.il