העליון: מנהל מקום בילוי אחראי אישית להפרת זכויות יוצרים

בית המשפט העליון קבע כי מנהלי מקום בילוי אחראים אישית להפרת זכויות יוצרים במקום - גם אם לא הפיקו ממנה רווח כספי ישיר אלא רק רווח עקיף, כגון קידום בעבודה, הצלחת העסק והצלחתם האישית.

פסק הדין מתייחס לפרשנות חוק זכות יוצרים הישן, שהוחלף ב-2007 בחוק חדש, כשבשני החוקים המתווה זהה: קיימת אחריות ישירה לאמן המבצע, אחריות עקיפה לחברה המרשה שימוש בחצריה ואחריות אישית על מנהליה.

כדי לחייב את המנהלים באחריות, דרש החוק הישן כי ההרשאה היתה "לתועלתו הפרטית", ואילו בחוק החדש שונתה הדרישה להרשאה "למטרת רווח". כעת הרחיב בית המשפט העליון את אחריות המנהלים לפי שני החוקים, וקבע כי החוק החדש ביקש לאפיין את טיב ההפרה (כלומר שמדובר באירוע ובהרשאה שמטרתם רווח), וכי גם כאן המנהל יחוייב אם הפיק טובת הנאה במובנה הרחב.

אקו"ם תבעה בית-קפה בקניון בנתניה ואת מנהלו, בגין הופעות של אמנים שביצעו יצירות מוגנות מבלי לשלם תמלוגים ליוצרים. בית משפט השלום ברחובות חייב את בית-הקפה ומנהלו בפיצוי של 70 אלף שקל.

אינטרס בהצלחה

ואולם, המחוזי בתל-אביב (השופטים גרסטל, פוגלמן ושילה) פטרו את המנהל מאחריות משום שלא הוכחה התועלת האישית שהפיק מההפרות, וקבעו כי עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת אינו מאפשר לראות את הרווח שצמח לחברה כרווח של בעליה ומנהליה.

באמצעות עוה"ד אהוד גבריאלי והילה עוז-מאיר ממשרד זליגסון, גבריאלי ושות' התקבלה בקשות רשות הערעור של אקו"ם לעליון (שנידונה לפי החוק הישן).

השופט אליקים רובינשטיין (בהסכמת מרים נאור ואליעזר ריבלין) קבע כי יש לפרש את דרישת התועלת הפרטית למנהל "באופן שאינו דורש הכנסה כספית ישירה לכיסו. אין מי שיחלוק כי למנהל בתאגיד אינטרס בהצלחת התאגיד בכלל, ואינטרס אישי ברור להצליח בתפקידו בפרט. בסופו של דבר, אף אם הכנסות תאגיד אינן הכנסות מנהליו - ככלל ניתן להתייחס לתועלת (ואין המושג זהה למושג רווח כספי) הצומחת למנהל מהצלחתו בתפקידו ומהצלחת החברה".

הוא הדגיש כי הרחבת האחריות נובעת הן מפרשנות החוק והן משיקולי מדיניות משפטית-ערכית, המתחברים לקריאה "לסייע ככל האפשר ליוצרים למיניהם להתגונן מפני גזל של זכויותיהם, בשדה שהוא כה פרוץ ושכה קשה לפקח עליו". (רע"א 2991/07).