רוכשי הדירות נדפקו שוב

המיתון במשק, העלייה במחירי הדיור, הדרישה להון עצמי גבוה יותר מצד הבנקים והקושי להתחייב, בתנאי אי ודאות כאלו, למשכנתא הפרושה על עשרות שנים, מרחיקים את העשירונים התחתונים אפילו מחלום על דירה. בשנים האחרונות נרשמה ירידה של 2% בשיעור הבעלות על דירה בכלל משקי הבית בישראל.

הצרה היא, שהדרתם של חסרי האמצעים ממשחק הדיור משאירה על המגרש בעיקר את אלה שיש להם. הם יורדים מהגדר, לאחר שהבינו שלא תהיה צניחת מחירים, מגשימים את חלומותיהם ולא פחות מכך - את חלומות המוכרים.

בעקבות זאת, וכאן טמון המלכוד, ברור לגמרי שדחיקת השחקנים החלשים החוצה מטה כלפי מעלה את רמות המחירים בשטח (העשירים יותר קונים דירות יקרות יותר), יוצרת רף חדש של ציפיות ושל מחירים - ומרחיקה עוד יותר את כניסת החלשים לשוק הדיור.

רק השבוע הודיע השמאי הממשלתי הראשי כי על סמך 3,200 עסקאות שבחן, טיפסו מחירי הדירות ברבעון הראשון ב-2.5%. לפני חודש הודיעה הלמ"ס כי על פי ממוצע מתמטי של עסקאות שבוצעו בפועל ברבעון הראשון, עלו המחירים ברבעון ב-4.8%. כך, על סמך עסקאות שעושים בפועל רק אלה שיש להם, עולה באופן מוטה ממוצע המחירים.

אל תקנאו בהם

אבל מאחר ואנחנו כאמור בעולם יחסי, לא כדאי בהכרח לקנא באותם רוכשי דירות. נתח מאוד משמעותי מגל הרוכשים ברבעון הראשון (וגם בזה שאחריו) היה של משקיעים ממעמד הביניים, שקנו דירה להשקעה. מדובר באנשים שנואשו משוק ההון, שחתך להם את התשואות בקופות הגמל ובחסכונות בעשרות אחוזים, ובחרו להשקיע במוצר בטוח וסולידי.

אז זהו, ששוב הציבור הרחב נדפק. בזמן שמחיר הדירה האמיר ב-2.5%-4.8% ברבעון הראשון, הם הפסידו תשואה אלטרנטיבית של עשרות אחוזים בשוק ההון שממנו ברחו (קופות הגמל השיגו ברבעון תשואה ממוצעת של 9%, המעו"ף עלה ב-14% ומדד נדל"ן 15 עלה ב-24%).

לא מדובר בסתם קטנוניות. עבור רובם המוחלט של הרוכשים, שזגזגו בין שוק ההון לבין העולם הריאלי, מדובר על החמצת הזדמנות לקיזוז הפסדים.