הלילה הזה כולו מרור?

"זו לא קומדיה", היא מדגישה שוב ושוב, "אם זה היה תלוי רק בי, לא הייתי נותנת שיעשו שימוש במילה, אבל זה לא תלוי רק בי. בחלק מהפרסומים הלכו לקראתי, באחרים מתברר שלא. העובדה היא שלא כל טקסט המעורר צחוק בקהל הוא בהכרח קומדיה, ובעיני 'משפחה חמה' הוא טקסט כזה".

אלא שגוב ושותפתה ליצירה, הבמאית עדנה מזי"א, נמצאות ביום החזרות האחרון לפני שיגור המחזה לשיפוט הקהל הרחב ופשרות של הרגע האחרון הן הכרח. כמו למשל סירובה של כוכבת המחזה, רבקה מיכאלי, לעלות לבמה בסצנה החותמת את "משפחה חמה" כשהיא אוחזת בידה דובי ענקי מצמר כחול (בחזרה הגנראלית הוא אכן הוחלף במזוודה אדומה קטנה ובדוב חום וזערורי). או העובדה שיוסי גרבר, המגלם את בעלה המת של מיכאלי שרוחו מסתובבת בין בני המשפחה וחולקת עם הקהל את רשמיה, עדיין טרוד מהעובדה ששלוש פעמים במהלך הרצה לפני אחרונה טעה בטקסטים שלו. או שטרם נמצא פיתרון מושלם לבעיית נרות השבת הדולקים לאורך רוב המחזה מתחת לתמונתו של גרבר, ובשלב מסוים מאיימים להצית אותה.

בהתחשב בכל אלה, האווירה מפתיעה בנינוחות שלה. אולי העובדה שכל הקשורים בפרויקט משוכנעים שיש להם שלאגר עוזרת לדלג בקלות יחסית מעל המשוכה האחרונה בדרך למוצר המוגמר, או שהתשישות כבר לא משאירה מקום לוויכוחים, וכל מה שעוד לא מתקתק בתזמון מושלם ייפתר תוך כדי ההצגות הראשונות.

כך או אחרת, בסוף השבוע האחרון עלה המחזה (לא קומדיה) "משפחה חמה" לבמת התיאטרון הקאמרי, ונותר לחכות ולגלות האם שיתוף הפעולה החמישי במספר (אחרי "ליזיסטרטה 2000", "החברות הכי טובות", "עקר בית" ו"אוי, אלוהים") בין ענת גוב המחזאית ועדנה מזי"א הבמאית יוכיח עצמו שוב כמושך רבבות לאולמות.

מלכת האמבטיה

ענת גוב, כמחזאית, ידעה תמיד לקחת מיתוסים ישראלים מיתולוגיים ואז לנפץ אותם בעט חדה כתער. ב"החברות הכי טובות" הייתה זו החברות הנשית רבת השנים האמורה לדלג מעל כל מכשול (בעיקר גברי), וב"עקר בית" הטייס הקרבי ההופך לסחבה רגשנית ביום שבו הוא נפרד מהמדים. "משפחה חמה" מעלה את הרף וצולל לנבכי הטראומה הלאומית הגדולה מכולן: ליל הסדר.

"מספיק להגיד את המילים 'ליל הסדר' כדי לעורר תגובה רגשית חזקה מאד", טוענת גוב. "אני מודה שהייתה לי מגיל צעיר בעיה עם המיתוס הזה שאי אפשר לכאורה בלעדיו, אבל באותה מידה הוא מקור לסבל בל יתואר בגלל אינספור הלחצים והמניפולציות הרגשיות ההולכות איתו יד ביד. מי יתארח אצל מי, מי יכין מה, מי ישב ליד מי, או במקרה של המחזה הנוכחי - מה קורה כאשר מישהו מבני המשפחה מעז לקרוא תגר על מוסכמת הברזל ולהודיע שפעם אחת בחייו יוותר על התענוג".

"אני מכירה את ענת שנים", מוסיפה מזי"א, "ואני יודעת שכאשר משהו מסוים מרגיז אותה היא לא תרפה מזה. אם היא נשארת כועסת על משהו מספיק זמן, בסופו של דבר ייצא לה מזה מחזה. במקרה של 'משפחה חמה' היא חושבת שהיא בחרה באירוע שאין צופה בקהל שלא יזדהה איתו".

"משפחה חמה" מתרחש כולו בסלון ביתה של מלכה רוזן (רבקה מיכאלי בהופעה וירטואוזית) בת ה 74, שבעלה אליק (יוסי גרבר) הלך לעולמו והיא נותרה אחראית בלעדית מטעם עצמה לשמור על שלמות ואחדות משפחתה הלא ממש מאושרת. בשילוב של רודנות ברזל ושליטה בכל המניפולציות הרגשיות הקיימות היא מתמרנת את בתה הכנועה מאשה (שרית וינו אלעד), נכדתה המורעלת תמרה (דינה סנדרסון) המשרתת כקצינה במשמר הגבול, בנה הרופא האמיד אריה (אוהד שחר), אשתו הנוירוטית מירי (לימור גולדשטיין), בנם הסטלן עומר המכנה עצמו חאליק (עידו רוזנברג) ואשתו נטלי (מיכל בלנקשטיין), שיקסע בלגית שאינה מבינה מילה בעברית.

כאשר בעיצומן של ההכנות לטקס השנתי של ליל הסדר מתבשרת מלכה כי הפעם, לראשונה מזה שנים, המשפחה לא תשב לשולחן בהרכב מלא - עולמה חרב עליה והיא יוצאת לקרב על הקניידלעך משל הייתה צבא משחית שאינו מוכן לקבל תבוסה כאופציה.

"יש עשרות אלפי 'מלכות' בארץ", טוענת מיכאלי, "האם הפולנייה לא נעלמה, היא פשוט נטמעה באם הישראלית החדשה, אבל העיקרון נשאר זהה. הארוחה המשפחתית בכלל, ובליל הסדר בפרט, היא עבורה טקס שאין ממנו פטור. הייתה לי זכות גדולה לעבוד עם ענת ועדנה על דמות שהן נתנו לי כל הזמן תחושה שנכתבה במיוחד למידותיי. גם הסבלנות שלהן כלפי יכולת למידת הטקסט בעל פה שלי, שהיא די איטית, הייתה מדהימה. זו הייתה אחת מתקופות החזרות היותר מהנות שחוויתי.

"הדיון סביב סוגיית ליל הסדר ועד כמה הוא באמת משוטט על הגבול שבין שמחה משפחתית למועקה קיומית אינו חדש, אבל הכתיבה של ענת כל-כך חדה ומדויקת שהרגשתי שבאמצעות דמותה של מלכה אני נוגעת בסוגיה ברמות שלא הגיעו אליהן בעבר. רק משפט אחד בטקסט המקורי שלה ביקשתי לשנות. כשמלכה הייתה אמורה לומר 'אתמול כמעט נפלתי באמבטיה', אני בקשתי לומר: 'אתמול נפלתי באמבטיה - כמעט', וענת הסכימה לתיקון הזה".

גוב: "היא לפחות שאלה. היו חזרות שהגעתי אליהן, ופתאום שחקנים מדקלמים מילים שלא אני כתבתי וכששאלתי מה קורה ענו לי: 'אה, כן. שינינו'".

*רבקה, עד כמה את קרובה לדמותה של מלכה גם בחייך הפרטיים?

"אני רוצה לחשוב על עצמי כעל משחררת ומשוחררת, אבל אני מודה שזה עונג גדול כאשר כל המשפחה מגיעה וגם יש לי אליבי מיוחד, כי יום ההולדת שלי חל בפסח ושתי השמחות משתלבות יחד".

גוב: "יש לך אחיזה רגשית כפולה".

מזי"א: "אני כבר שנים עושה את ליל הסדר בעיקר עבור הילדים. אם זה היה תלוי רק בי הייתי מעדיפה לשבת לבד בבית בחושך".

גוב: "עדנה, באופן כללי, מעדיפה לשבת לבד בבית בחושך".

תחיית המתים

גם בתום המחזה קשה להבין אם הוא נכתב כמחאה על תופעת ליל הסדר, או כשיר הלל לאחדות המשפחה, למרות כל הקשיים.

גוב: "כמו שאמרתי, יש מזה ומזה. אף אחת מהדמויות במחזה היא לא בת דמותי, ומי שיחפש מי מהן מדברת לכאורה בשמי יתבדה. אני מתפזרת בין כולן. אני רוצה להאמין שאפשר להפוך את האירוע הזה לשמחה משפחתית אמיתית, לא אילוץ שכל המעורבים בו נגררים לתוכו בתחושת אין ברירה. אם רק היו מוצאים דרך לעבור את הלילה הזה בלי הלחץ הרגשי ותחושת המחויבות הכפויה. אין לי תשובה ברורה איך עושים את זה, ולכן גם המחזה לא מעניק תשובה חד-משמעית".

*איך עלה הרעיון לשלב את דמותו של הסבא המת המשוטט בין בני הבית?

מיכאלי: "כאשר נפטר מישהו שליווה אותך במשך שנים רבות כל כך, במקרה הזה בעל, האם באמת נפרדים ממנו? אני לא מרגישה ככה. ממשיכים לדבר אליו, לספר לו מה קורה, אפילו לריב איתו. אם מלכה ממשיכה לדבר אל בעלה המת אליק, באמצעות התמונה שלו, למה שהוא לא יוכל לענות"?

גוב: "זה הקסם של התיאטרון. במציאות יגידו: 'רוחו עדיין איתנו'. על הבמה יש לי היכולת להפוך את הפנטזיה הזו למציאות". *