על און ושלטון

הנחת-היסוד, לפיה אחת הסיבות לכך שאין סאטירה אמיתית בישראל היא שהמציאות כאן כותבת פרקים נועזים בהרבה בעצמה, הכתה בפנינו בעוצמה רק בשבוע שעבר, כשאותו ג'וק מסתורי פקד את מזנון הכנסת, גרם לסגירתו ולהוצאה של כ-100 אלף שקל כדי להחזירו לפעילות. אי אפשר היה שלא להיזכר בערגה ב"קוצו של יו"ד" הנפלא של יל"ג.

השיר מגולל את תלאותיה של אישה עגונה, שבגלל "הצ'ופצ'יק" של האות י' שחסר במסמכיה מתעללים בה רבני הקהילה. בשיר ההוא הייתה ביקורת על הממסד הרבני, שלקח את תורת ישראל והפך אותה לערימה של דקדוקי עניות שנועדו להעצים את שליטתו בחיי הקהילה, וביקורת על מעמד האישה בעולם הדתי.

סופו של יל"ג, כמו רפורמטורים אחרים ביהדות, הוא שהולשן ונמסר לשלטונות הרוסיים. הלקח עדיין שריר וקיים. מעניין מה היה חושב אמנון דנקנר, בתפקיד בן-דמותו של טומי לפיד, על אותו חרק במרק.

אמש יצא לי לעמוד במרפסת ביתי ולהשקיף אל הרחוב. "מדד השכונה" שלי כולל ארבעה מסכי טלוויזיה בבניין הסמוך, שאותם ניתן לראות בנקל מדירתי. בשעה 23:00, צפו כל ארבעת משתתפי קבוצת המחקר שלי ב"פולישוק", מה שמוכיח שהסאטירה הזאת הצליחה לחקות באופן מוצלח את מנהגי השלטון, וגם לכבוש לעצמה מקום בלבבות.

אני מודה שכאשר עלתה הסדרה הזאת, פקפקתי בכוחה להידמות למקור ההיסטורי המוצלח של "כן אדוני השר" הבריטית. בפועל הופכת הסדרה הזאת לאפקטיבית משבוע לשבוע, למרות חוסר יכולתה להתחרות בתיאטרון האבסורד שמציגה המציאות הישראלית.

אופייה אינו ידוע

"יפה לנו", ב' 21:00, ערוץ 10

מאחר שלא נשלח פרק בסדרה התיעודית הזאת לצפייה מוקדמת, לא אתייחס אל תכניה, אלא רק למפרט הטכני שלה. ליאור אשכנזי יוצא למסע בעקבות הטענה שהישראלים הם אנשים יפים. האם מדובר במחקר אמיתי, או בעוד הזדמנות לראות את בר רפאלי ושירלי בוגנים? האמת, די בקונפליקט האינטלקטואלי הכביר הזה כדי להצמיד אותי למסך.

מגלה את אמריקה

"סטיבן פריי עושה את אמריקה", ב' 21:00, יס דוקו

יש אנשים שאני מוכן להאזין להם מדברים אפילו על חומרי-איטום על בסיס פוליאסטר. סטיבן פריי, לטעמי אחד מהשחקנים הבריטים בני דורנו, הוא אחד מהם. למזלנו, הנושא שלו הוא אפילו מעניין יותר כשהוא יוצא למסע תיעודי ברחבי ארצות-הברית. בארבע מילים: הגרסה הנבונה של "בוראט".