מלחמת ראובן בבנימין

עוד לא ברור כיצד, ואם בכלל, תשפיע העובדה שרה"מ לא טרח לעדכן את שר החוץ שלו בבקשת נשיא צרפת להחליפו על יחסי נתניהו-ליברמן, אבל בליכוד נהנים בינתיים להשתעשע במחשבה מה היה קורה לו היה מציע סרקוזי לנתניהו להחליף את יו"ר הכנסת רובי ריבלין, והח"כים מירי רגב וציפי חוטובלי. אח, נתניהו ודאי היה קופץ על המציאה.

עוד לא עברו מאה ימים לממשלתו וכבר העגלה חורקת. המרד הגדול עוד לא פה, אבל כשחברי סיעתו של רה"מ נושאים עיניהם לריבלין, הם מריחים שזה אפשרי. אפשר למרוד ולהישאר בחיים. המשמעת הקואליציונית והמרות של רה"מ היא בגדר המלצה, לא חובה.

ריבלין, שהיה אחד הקוצים היותר כואבים בבשרו של רה"מ אריאל שרון, אמנם נהפך לנעץ בישבנו של נתניהו, אבל גם עכשיו הוא אינו מצטער על הדברים שאמר - אלה שהחריפו את המתיחות בין השניים. הביקורת היתה עניינית, רק העיתוי קצת בעייתי.

בסוף השבוע שעבר, לאחר ביטול פגישת הפיוס (הראשונה) שהיתה אמורה להתקיים בין ראש הרשות המבצעת וראש הרשות המחוקקת, העניק ריבלין ראיון בן חמש שעות לשני כתבי "מעריב". בלהט היצרים מתח יו"ר הכנסת, הידוע באמוציונאליותו, ביקורת על התנהלותו המקצועית של רה"מ, ביקורת שהתמלול המלא שלה הועבר ללשכת נתניהו. היא אמנם לא כללה התבטאויות מתחת לחגורה, אבל גם מעל החגורה, מסתבר, זה כואב.

חילופי האשמות בין השניים, שהעבירו מסרים זה לזה באמצעות השר בני בגין שניסה לתווך, הפכו מטונים צורמים בין ידידים לקטטה המונית. נתניהו הודיע על ביטול פגישת הפיוס השנייה ושיגר לתוכניות הרדיו והטלוויזיה את ראש אגף ההסברה הטרי שלו, ניר חפץ, שהפשיל שרוולים ויצא במתקפה חסרת תקדים על יו"ר הכנסת.

אם לפני שבוע הפער נראה כבלתי ניתן לגישור, עכשיו גישור לא נראה בכלל באופק, למרות שבסופו של דבר יצטרכו השניים לשבת סביב שולחן אחד. הפוליטיקה והאינטרסים המשותפים יעשו את שלהם - הממשלה חייבת את גיבוי הכנסת לאישור מהליכיה, ויו"ר הכנסת יהיה חייב לקבל את תמיכתו של רה"מ.

כרגע, עד ליישוב ההדורים, נתניהו לא יזכה יקבל את מבוקשו. חוקי המשילות, ובהם חוק מופז, לא עומדים על סדר יומה של הכנסת, ורה"מ יצטרך להזיע לא מעט עד שיעלו להצבעה בחודש הקרוב. מה כל כך דחוף? בסוף יולי יוצאת הכנסת לפגרת הקיץ, ממנה לא תשוב עד אוקטובר. בלשכת נתניהו חוששים שבארבעת החודשים יתרחשו אי אילו שינויים בקואליציה: ליברמן יפרוש בעקבות הגשת כתב אישום, או שמפלגת העבודה תתפצל, לחילופין המרד בליכוד עלול לקרום עור וגידים וכמובן שגם החלום לפרק את קדימה לא נגוז, למרות הכחשות מופז. "חוק מופז", אם יספיק לעבור טרם הפגרה, ישמש רמז עבה לחברי הקואליציה: אין אדם שאין לו תחליף.

בקואליציה כבר נערכים להעברת הצעת החוק אחרי ההצבעה לדיון בוועדת הכנסת שנמצאת בשליטת הליכוד, ולא בוועדת החוקה, שבראשה יושב דודו רותם, חבר סיעתו של ליברמן, שמן הסתם אין לו שום אינטרס לקדם את הדיון בחוק. ריבלין לא מתכוון לעשות פניית פרסה ולהתקפל. הוא ידחה את הדיון עד כמה שיוכל. בקצב הזה, עד שיעלה חוק מופז, הפילוג יהיה כבר בליכוד.

המרד של חוטובלי ורגב

בדומה לריבלין, גם הח"כיות רגב וחוטובלי לא נותנות מאה ימי חסד לנתניהו. רה"מ חשב שאם יגייס לליכוד דמויות דעתניות ומוכרות, כמו רגב וחוטובלי, הוא יזכה בעוד מנדטים, אבל לא לקח בחשבון אפשרות שיאבד שליטה עליהן. טעות קריטית. עכשיו שתי הח"כיות החדשות ממצבות את עצמן על גבו.

חוטובלי הכריזה בוועדה למעמד האישה שבראשותה על מרד בהחלטת האוצר, שמבטלת את פסיקת בג"ץ הנוגעת להכרה בהוצאות מטפלת. תוך התנגשות חזיתית באוצר וברה"מ היא ממשיכה לפועל לקידום הצעת החוק המקורית. שר האוצר, יובל שטייניץ, שהתחיל לאבד כלפיה את הסבלנות, גער בה בישיבה כשנכנסה לדבריו.

המאבק של חוטובלי מצטרף לקרב שמנהלת רגב, המתנגדת לביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות. רגב, שלוחת הסיעה בוועדת הכספים, שהבהירה בישיבת סיעת הליכוד השבוע כי תלך עד הסוף ואף תצביע נגד התקציב אם לא יוסר הסעיף, זכתה לתמיכה מפתיעה, או אולי בעצם לא. לאחר תקופה ארוכה, שבה לא התבטא, שבר השר סילבן שלום שתיקה ופרש את כנפיו עליה בסיעה. לרגב חשוב להצביע נגד המע"מ, תנו לה, רדו לה מהגב, היה המסר שניסה שלום להעביר, אך הצליח יותר בהעברת מסר אחר - מאיזה צד של הבסטה הוא נמצא.

בליכוד סבורים שהשתיים לא מבינות את חוקי המשחק בכנסת. הן נבחרו על גבו של נתניהו, ולכן צריכות לקדם את האינטרסים של סיעת השלטון המרכזית, אומרים שם, ומאיימים להחליף את רגב בוועדת הכספים. דוברת צה"ל לשעבר רק מחכה לרגע - זה יתפרש כניצחון הגדול שלה, וימנע ממנה להפר משמעת סיעתית בעת ההצבעה. בלשכת נתניהו לא השכילו להבין שעדיף לתת לרגב למחות ובמקום להתעמת עם רגב - להתעסק בקואליציה, שם ממילא ש"ס תהיה המכשול העיקרי בהעברת התקציב.