די לנחלים כערוצי ביוב

הסחבת בהקמת מתקני טיהור שפכים (מט"שים) בלתי נסבלת, וגורמת להמשך זיהום נחלי הארץ. כך למשל, הפסקת הקמת מט"ש עירון גורמת להמשך הזיהום השערורייתי של נחל חדרה. אי הקמת מט"ש ביתניה, בשל סכסוך כספי בסכום של 2 מיליון שקל בלבד, גורם להמשך זיהום בשפכים של הירדן הדרומי. אי הקמת המט"שים גורמת לא רק לזיהום הנחלים ולהרס הטבע, אלא לעצירת הבנייה באזורים אלה, שכן חוק התכנון והבנייה אינו מאפשר בנייה ביישובים שהביוב שלהם אינו מוסדר. משמעות הדבר היא נזק כלכלי ותדמיתי אדיר, ולא פחות חמור מכך, בזבוז מים שניתן היה להשיבם לחקלאות.

מה שמקומם במיוחד היא העובדה, שהסחבת בהקמת מט"שים אלה נגרמת על ידי בירוקרטיה שגורמות הרשויות עצמן. במקרה של מט"ש עירון, מי שמונע את השלמת הקמתו הוא משרד השיכון, שמתעלם מהתחייבות עבר שנתן להעביר 6 מיליון שקל לטובת השלמת המט"ש, במקום חלקה של קציר-חריש. כל הרשויות האחרות באזור, ביניהן אום אל-פחם, בסמה, ערערה, שמצבן הכלכלי קשה לא פחות מזה של קציר-חריש, העבירו את חלקן, ורק משרד השיכון מעדיף להתכחש להבטחתו וטוען שיעביר את הכסף בהתאם להתקדמות שיווק קרקעות היישוב, טענה מרגיזה במיוחד על רקע העובדה שברור לכל שקרקעות אלה לא ישווקו בשנים הקרובות.

מן הראוי היה, שבמקום להתחבא מאחורי טענות מתחמקות מסוג זה, יעביר משרד השיכון את הסכום לו התחייב, או שיודיע שאינו מוכן לעמוד בהבטחתו. אין להסכים בשום פנים ואופן להמשך הסחבת הגורמת נזק לכל יישובי האזור.

במט"ש ביתניה מה שמעכב את התחלת העבודות הוא סכסוך בין המועצה המקומית עמק הירדן לבין אגודת המים המקומית, על סך 2 מיליון שקל ועל השאלה מי הבעלים של הקרקע. עלות הקמת מט"ש כ-60 מיליון שקל.

הדיבורים על הקמת מט"ש ביתניה החלו לפני למעלה מ-10 שנים. הקמתו נדחתה פעם אחר פעם בשל ויכוחים בין המועצה האזורית עמק הירדן לבין עיריית טבריה, בשאלה האם הקיבוצניקים בעמק הירדן יאלצו לשלם עבור המים המושבים. לאחרונה נפתר הסכסוך לשביעות הרצון של שני הצדדים, אך אז פרץ סכסוך מחודש בין הקיבוצניקים עצמם, בשאלת התשלום עבור קרקע המט"ש. ומי שמשלם את המחיר? הנחל, הטבע, הציבור הרחב שנמנע ממנו אחד הנחלים היפים בארץ, וגם אלפי הנוצרים המגיעים בכל שנה לטבול במי הירדן ומקבלים בתמורה נחל ביוב. אבל מה כל אלה לעומת ויכוח נוקב על 2 מיליון שקל?

שתי הפרשות של מט"ש עירון ומט"ש ביתניה ידועות לכל - למשרד להגנת הסביבה, למשרד התשתיות, למשרד הפנים, לרשות המים ולמנהלת תשתיות הביוב, ובכל זאת איש מהם אינו עושה דבר כדי לפתור אותן. הסיבה לכך פשוטה: כולם, משרדי הממשלה, הרשויות והציבור, התרגלו לכך שנחלי הארץ הם לא יותר מאשר ערוצי ביוב הזורמים לים, ואין שום סיבה למהר ולפתור כשלים אלה. הגדיל לעשות מנכ"ל משרד הפנים, גבריאל מימון, שהורה לראש המועצה הממונה קציר-חריש, נסים דהן, לפעול להרחבת חריש למרות שליישוב אין פתרון ביוב - הוראה הנוגדת את חוק התכנון והבנייה, עליו מופקד המשרד.

הגיעה העת שהציבור יאמר את דברו, שהוא לא מוכן יותר לקבל מצב שבו המנגנון הממשלתי וראשי הרשויות יעשו ברכושו כבתוך שלהם. *

הכותבת היא מנהלת קמפיין "מחזירים חיים לנחלים" של עמותת "צלול".