בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן קבע כי אין לקבל טענה מצד אחד מבני-הזוג, שלפיה הסכם הממון נכרת רק למראית עין. "על הצדדים לשאת בתוצאות מעשיהם", נפסק.
במקרה זה חתמו בני-הזוג על הסכם ממון שאושר כנדרש בבית המשפט למשפחה. כל סעיפי ההסכם יושמו, למעט הסעיף המדבר על העברת הבעלות בדירת המגורים המשותפת.
האישה הגישה תביעה לאכיפת ההסכם, ואילו הבעל טען כי יש לבטלו משום שההסכם נכרת למראית עין, כדי לחמוק מנושי החברה שבבעלותו, שהיתה בהפסד גדול.
השופט פאול שטרק קבע כי "אם תתקבל עמדת הבעל, מעשה האישור (של הסכם הממון - נ.ש.) הופך בדיעבד את בית המשפט כשותף למעשה מירמה מצד בני-הזוג - לא פעם אלא פעמיים: פעם אחת באישור ההסכם ופעם אחת בביטולו. מטרתו של אישור ההסכם לא היה כדי לתת גושפנקא להתנהגות הצדדים".
במקרה זה, ציין שטרק, "ייתכן מאוד כי ההסכם נעשה כדי למנוע מהנושים מלגעת בנכסי בני-הזוג ולשמור עליהם לטובת כלל המשפחה. במעשי בני-הזוג אין פסול בפני עצמו, אלא אם כן בא הבעל וטוען כי לא התכוון לכך". (תמ"ש 49121/01).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
