השופטת איילה פרוקצ'יה: בתי הדין הרבניים נוטלים לעצמם סמכויות לא להם

בפסק דין חדש, שיצא תחת ידיו של בית המשפט הגבוה לצדק, מותחת השופטת איילה פרוקצ'יה ביקורת חריפה על כך, שבתי הדין הרבניים מתעלמים, למעשה, משלטון החוק ומעיקרון החוקיות, ונוטלים לעצמם סמכויות לא להם. בפסק הדין היא "מענישה" את בית הדין הרבני, ומבטלת פסק דין, שניתן על-ידו, בהרכב בלתי חוקי, ושאושר על-ידי בית הדין הרבני הגדול.

אלא שחשיבותו של פסק הדין אינה דווקא בכך. למעשה, נקבעה בו הלכה, שלפיה החלטתה של ערכאה שיפוטית כלשהי, שניתנה על-ידי מותב של שניים, תבוטל (בכפוף לחריגים).

לאחר כ-13 שנות נישואים, החליטה רבקה, כי היא מבקשת להתגרש מבעלה, יחזקאל, והגישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני בתל-אביב. יחזקאל התנגד לתביעת הגירושין, והודיע, כי לא ייתן גט לאשתו עד ליום מותו. בבואו לדיון הראשון, נוכח יחזקאל בכך, שהוא בא בפני הרכב של 2 דיינים בלבד, ולא של 3. הוא העלה מיד טענה מקדמית, שלפיה המדובר בהרכב חסר. 3 חודשים לאחר מכן, בדיון השני באותה התביעה, הודיע יחזקאל, כי הוא מקבל עליו את סמכותו של המותב החסר. סופה של תביעה, שניתן פסק דין, המחייב את הצדדים להתגרש.

חריגה מסמכות

ערעורו של יחזקאל לבית הדין הרבני הגדול נדחה. נקבע, כי הסכמת הצדדים להרכב החסר "ריפאה" את הפגם שביסודו.

בהעדר ערכאת ערעור נוספת, לא היה ליחזקאל אלא לעתור לבג"ץ לביטול פסקי הדין. עתירתו התקבלה עתה והדיון הוחזר לבית הדין האזורי, על-מנת שזה ידון בו מראשיתו, זו הפעם בהרכב מלא וחוקי של דיינים.

למעשה, היה על בג"ץ להשיב על 3 שאלות: האחת, האם מוסמך בית הדין הרבני לנהל את דיוניו, ולקבל את הכרעותיו, בהרכב של 2 דיינים? השנייה, האם הסכמת בעלי הדין עשויה לרפא פגם של הרכב שיפוטי חסר? השלישית, האם תוצאתו של פגם מהותי בהרכב חסר, היא בהכרח בטלות מעיקרא של ההליך, או שמא יש להחיל עליו את עקרון "הבטלות היחסית"?

"בדומה לכל ערכאת שיפוט ממלכתית, כך גם לבית הדין הרבני, אין אלא את אותן סמכויות וכוחות שיפוט שחוק המדינה העניק לו", אזכרה השופטת פרוקצ'יה את עיקרון החוקיות, בפתח תשובתה לשאלה הראשונה. "עקרון זה חל על מערכת השיפוט על כל שלוחותיה, בהיותה בנויה על נורמות משותפות המאחדות אותה, ועל עקרונות דומים החלים על שופטים ודיינים, אשר אלה כאלה נימנים על הרשות השופטת", שיוותה לדבריה היבט רוחבי-עקרוני-כללי.

פרוקצ'יה הסבה את תשומת הלב לכך, שהחוק קובע, כי על בתי המשפט, לדרגותיהם, לדון בשופט אחד, ב-3 או ביותר. "סטייה מדרישת החוק בדבר מספר שופטי המותב בערכאה השיפוטית הדנה מהווה חריגה מסמכות פונקציונלית. החלטה שיפוטית הניתנת בעקבות דיון בהרכב חסר נגועה בפגם היורד לשורש הסמכות הפונקציונלית", הוסיפה.

פרוקצ'יה קבעה כי על-פי הדין, על בית הדין הרבני האזורי לדון בשלושה, בכפוף לכך שבעניינים מסוימים ומוגדרים, המפורטים בו, ידון בדיין אחד. "הדיון וההכרעה בבית הדין הרבני בהרכב שני דיינים בלבד איננו מוכר", המשיכה, "הוא חורג חריגה מהותית מההסדר החקיקתי המסדיר את סוגיית הרכב בית הדין הרבני. מטעם זה, דיון והכרעה בבית הדין הרבני בהרכב שני דיינים נגוע בפגם מהותי היורד לשורש הסמכות הפונקציונלית של בית הדין, ומביא לבטלותם של ההליכים, לרבות הכרעה שניתנה במסגרתם", סיכמה סוגיה זו.

ומה כאשר בעלי הדין הסכימו לדיון בפני שניים? לדידה של פרוקצ'יה, אין בכך ולא כלום. הסכמה שכזו אינה גוברת על עיקרון החוקיות, וזאת "אלא אם ובמקרה שהחוק עצמו נתן תוקף ומשקל להסכמה כזו". אותו החוק נותן תוקף להסכמת בעלי הדין לצורך דיון בדיין אחד. "אין בנמצא הסדר הנותן תוקף להסכמת הצדדים למותב המונה שני דיינים, ולפיכך הסכמה כזו אינה בת תוקף להכשיר הרכב כזה", כך פרוקצ'יה.

אך אם ניתן להכשיר, בהסכמה, הרכב של דיין אחד, מדוע זה לא ניתן להכשיר הרכב של שניים? האם אין טובים השניים מן האחד? האם לא מקל וחומר? גם על כך השיבה פרוק'ציה בשלילה. "תפיסה זו אינה מתיישבת עם עקרון החוקיות, ועם מקומה של סוגיית ההרכב כענין היורד למהות הסמכות הפונקציונלית של מוסדות השיפוט... לפסק דין הניתן בהרכב חסר אין תקנה, אפוא, גם אם נתקבל בהסכמת הצדדים", כך היא.

עניין גורלי

ואם כן, האם דינו של פסק דין שכזה להתבטל באורח מוחלט? האם לא נכון להחיל עליו את עיקרון הבטלות היחסית? האם אין לייחס משמעות לנסיבות העניין? גם בכך דנה פרוקצ'יה. "בהערכת מכלול השיקולים הנוגעים לשאלת הפעלתה של תורת הבטלות היחסית על נסיבות מקרה קונקרטי, נקודת המוצא היא כי תחול התוצאה הטבעית של הפגם - קרי: בטלות הפעולה מעיקרא - אלא אם שיקולים כבדי משקל המתנגשים עם תוצאה זו מצדיקים לסטות ממנה", הזכירה.

"מחלוקות בענייני גירושין הן מהעניינים הגורליים והכאובים ביותר בחיי אדם", פנתה אל נסיבות העניין הנדון. "אין זה מקרה כי הכרעה בהם ניתנה בחוק למותב שלושה של בית הדין הרבני, המשיכה. "דיון והכרעה בהרכב חסר בענין גורלי מסוג זה עשויים לפגוע פגיעה ממשית בתקינות ההליך, שכן נגרעת מן ההליך שותפות 3 דיינים בחשיבה ובשיקול הדעת בנושא מהותי זה של המעמד האישי. התוצאות הרות הגורל של הליך גירושין מחייבות בהקשר הענייני עמידה קפדנית על דרישת מותב תלתא, כפי שנקבע בדין", קבעה.

מתעלמים מהעליון

כאן פצחה פרוקצ'יה בדברי ביקורת קשים על התנהלות בתי הדין הרבניים בישראל, הרואים ליטול לעצמם סמכויות לא להם ולהתעלם מן החוק הישראלי ומהלכות של בית המשפט העליון. "ענייננו כאן בהליך פגום בפגם יסודי של חריגה מסמכות... חומרת הפגם גוברת, משמדובר בערכאת שיפוט ממלכתית, הכפופה לחוקי המדינה באופן הפעלת סמכויותיה... חומרה נוספת ומיוחדת נילווית לפגם... נוכח העובדה כי איננו מדברים בסוגיה חדשה הפוקדת לראשונה את מערכת בתי הדין הרבניים או את מערכת השיפוט הכללית. לאורך שנים רבות, חזרה על עצמה התופעה הפסולה של דיון בהרכב חסר בבתי הדין הרבניים, ואף העסיקה את בית המשפט הגבוה לצדק במקרים לא מעטים... הוראות הדין, וההלכה המשפטית המפרשת אותן, ברורות וידועות, אלא שלא תמיד הן מקויימות על-ידי בתי הדין... ענין לנו באינטרס מערכתי-ציבורי-כללי, רב-היקף ורב-משקל, המחייב התמודדות עם תופעת הרכבים חסרים בבתי הדין, החוזרת על עצמה חדשות לבקרים, בלא שלקחי המקרים הקודמים נלמדים ומיושמים. הצורך לעמוד על כך שערכאת שיפוט תפעל בגדר סמכויותיה, ולא תיטול לעצמה סמכות שלא ניתנה לה... הוא חיוני בנסיבות של תופעה זו, במיוחד לאור ההפרות החוזרות ונישנות בענין זה, והעדר הפקת לקחים מן העבר".

ובאותה ההזדמנות: "לא למותר לציין, כי גם בתחומי שיפוט אחרים ניכרת נכונות רחבה של בתי הדין לעסוק בעניינים שאינם בגדר הסמכות העניינית המוקנית להם, תוך הסתייעות בהסכמת הצדדים, אף שלא ניתן בחוק כל משקל נורמטיבי להסכמה כזו... טיבה הרחב והכולל של תופעה זו מחייב גישה מחמירה וקפדנית במיוחד לצורך יישום עקרון החוקיות בפעולתן של ערכאות השיפוט".

כל אלה הביאו את פרוקצ'יה לבטל, כליל, את פסקי הדין של בית הדין הרבני, ולהורות לו לשוב ולדון בתביעת הגירושין, מבראשית, זו הפעם בהרכב של 3 דיינים. השופטת דבורה ברלינר הסכימה עמה לחלוטין. השופטת מרים נאור סברה, בדעת יחיד, שבנסיבות העניין, היה מקום להשתיק את יחזקאל מלהעלות את טענותיו. (בג"ץ 1555/05).