עיקרון הרצף הטלוויזיוני

בתחילת העונה הנוכחית, היה נדמה כי עלילת הסדרה המושקעת והמלוטשת הזאת תהיה רציפה ותיסוב סביב הסטארט-אפיסט החדש והמעצבן שגורם לחבורת ג'ימלאיה להתאחד מחדש. הרעיון הזה החזיק בקושי 2-3 פרקים, שלאחריהם הפכה "מסודרים" לסיטקום חסר רצף עלילתי: הצעת הנישואין של גיא או החברה הצרפתייה של אבא שלו, ה"קורבט" של תומר שנגנבת אל מעבר לקו הירוק, התינוקת שהיא ספק של ברלד (בפרק שהיה הומאז' מוצלח לתפקיד של אריק אינשטיין ב"מציצים").

לא הייתי נדרש לנושא, אלמלא היה משקף תופעה טלוויזיונית מרתקת, שניתן לקרוא לה "ויאודיטיזציה" של הטלוויזיה. למה הכוונה? הימים שבהם צופי טלוויזיה היו מוכנים לחכות שבוע לפרק הבא של סדרה אהובה, חלפו לבלי שוב. אתם מוזמנים לשוטט בזיכרון הפרטי שלכם אל סדרות טלוויזיה אהובות, מ"ההגדה לבית פורסייט" המיתולוגית, דרך "דאלאס" שבה חיכו כולם במתח כדי לראות מי ירה בג'י.אר יואינג, ועד דוגמאות קרובות וטובות יותר כמו "החשוד המיידי".

ה-VOD של HOT או ה-yesMax הם בינתיים נחלתם של העשירונים העליונים, אבל הם כבר משנים את הרגלי הצריכה של כל צופי הטלוויזיה. בעידן שבו אפשר "להוריד" עונה שלמה של סדרה בסוף שבוע אחד, כבר אי אפשר יותר לייצר סדרות שצריך לחכות פרק זמן בלתי סביר של שבוע כדי לראות מה התחדש בהן.

על הרקע הזה אפשר להסביר את הכישלון היחסי של סדרה מושקעת כמו "לאהוב את אנה". זה לא אתה איבגי, אלא אנחנו (הנה הצעה לערוץ 10: שדרו את "אנה" בשידור חוזר ורציף של פרק אחד בכל ערב, ותראו מה יקרה. מה כבר יש לכם להפסיד? את הרייטינג המדהים של ליאור שליין?).

זוכרים את ה"טו בי קונטיניוד" שהיה מופיע פעם בסיומם של פרקים מותחים במיוחד בסדרות? נגמר, חברים. מה שימשיך בעוד שבוע, צריך להתחיל מנקודת האפס. לא ראית איך תומר לוי כמעט מסדר לגיא חתונה? אז בוא ותראה אותו מנסה להחזיר רכב גנוב, או נכנס לפוליטיקה, או ממציא מדבקה דמיונית שנמכרת במיליארדים. אופס, סליחה, זה כבר לא בטלוויזיה.

טומי הוליווד

"סטודיו למשחק" עם טום הנקס, ג' 23:20, ערוץ 8

עם כל הכבוד לפורמט החביב של תוכנית הראיונות הזאת, להומור הכמו-בריטי של ליפטון הניו-יורקי, למינימליזם הנועז ולהתרגשות האמיתית של הסטודנטים ששואלים את השאלות בסוף התוכנית, הרי שבסופו של דבר תוכנית האירוח הזאת קמה או נופלת על האורח שלה.

הערב היא תקום לכבודו של טום הנקס, אולי השחקן הכי חשוב בהוליווד של ימינו, שיאן האוסקרים של הדור האחרון, האיש שצמח מגוף של נער בן 12, חלה באיידס, רץ לאורך ההיסטוריה האמריקנית העכשווית, דיבר לכדור-עף, גר בשירותים של הטרמינל ופיצח את צופן דה-וינצ'י. אל תחמיצו.