איזו יצירה גורמת היום למוות?

נוירולוגים מאשימים: יוטיוב והמשחק האלים GTA אחראים לתופעות קיצוניות בקרב נוער

לכל דור יש היצירות הספרותיות, הסרטים והטקסטים שנהוג לראות בהם מקור השראה להתנהגויות קיצוניות - אלימות, רצח והשחתת ערכים. שנים עוברות, הטקסטים הללו מקבלים פרספקטיבה אחרת, ופתאום קשה להבין איך קושרה אליהם בעבר השפעה שלילית.

"משרתה של ליידי צ'טרלי" כבר לא נחשב לטקסט שאסור לתת לנשים לקרוא; הביטלס כבר לא משחיתים את נפש הנוער; לא בטוח ש"המוסד" של איזק אסימוב היה ספר המדע הבדיוני שנתן את ההשראה לאוסמה בן-לאדן להקים את אל-קאעידה; ולא כל הקורא את "התפסן בשדה השיפון" של ג'.ד. סלינג'ר רוכש אקדח והולך להרוג אמן מפורסם. כל היצירות הללו הן היום חלק בלתי נפרד מהתרבות הגלובלית.

מי גורם היום למוות? לפי מחקר מדעי שהתפרסם החודש ב-Journal of Neurosurgery, מגזין הנוירוכירורגיה האמריקני, אותו ערכו בקרב ילדים ונערים ארתור וואנג, אלן כהן ושננדואה רובינסון מהמחלקה לניתוחים נוירולוגיים בבית-חולים בקליבלנד, אוהיו, האשמים התורנים של סוף העשור הנוכחי הם תוצרי התרבות הפופולרית הבאים: משחק הווידיאו האליםGrand Theft Auto, אתר שיתוף קובצי הווידיאו יוטיוב, וסדרת הטלוויזיה Jackass ששודרה ב-MTV ובהמשך הפכה לסרטי קולנוע.

רולטת מכוניות

מהמחקר מתברר שבארה"ב יש טרנד הולך וגובר של ספורט מסוכן שנקרא "גלישת מכוניות". נערים וילדים עומדים על גג כלי-רכב נוסע, על תא המטען, או סתם מוציאים את גופם מהחלון. התנהגות מטופשת לכל הדעות, שהובילה למקרים רבים של מוות אחרי פגיעה טראומטית בראש ודימום פנימי למוות.

במחקר, שבוצע מכיוון הנוירוכירורגיה ולא מכיוון מדעי החברה, נבדקו מקרי פגיעה בין ינואר 1995 לדצמבר 2008 ונבדקו פרמטרים שונים כמו עוצמת הפגיעה, מיקום המכה, המסלול הנוירולוגי של טראומת הראש והשוואה של מכניזם הפציעה. הטענה היא שיש עלייה במקרי מוות מגלישת מכוניות מאז 2000, במיוחד בקליפורניה, פלורידה וטקסס. הטענה: יש קורלציה בין יציאת גרסאות חדשות של משחקי הווידיאו ופתיחת יוטיוב לציבור, אתר שיתוף סרטי הווידיאו, לבין השיאים של התופעה.

העלייה הדרמטית הראשונה במספר המקרים הייתה בין 1998 ל-1999, ואז שוחררו שתי הגרסאות הראשונות של GTA. הקפיצה השנייה במספר המקרים היא בין השנים 2000 ל-2002, ובדיוק אז עלתה הסדרה ג'קאס לאוויר, יצאה הגרסה השלישית של GTA וכן הגרסה Vice City והסרט ג'קאס. גרסת San Andreas של GTA והשקת יוטיוב מסבירות שתי קפיצות נוספות, ב-2004 וב-2005. והנה, כך המחקר, בשנים שבהן לא שודרה הסדרה ולא יצאו גרסאות חדשות, הייתה ירידה דרמטית. לכן, יש קשר ישיר בין הדברים.

טיעון חזק סטטיסטית? לא ממש. דמגוגי? נראה שכן. ייאמר כבר עכשיו: GTA הוא משחק אלים שכבר הוגשו סביבו תביעות בהיקף של מאות מיליוני דולרים מצד משפחות שטוענות כי יקיריהן נרצחו או נהרגו בהשראתו. אלים לא פחות הוא המשחק Manhunt. רצח, דם ואכזריות מככבים בהם. אי אפשר לשלול על הסף את העובדה שייתכן שיש במשחק כדי להשפיע על התנהגויות קיצוניות של ילדים.

אלא שעד היום לא הוכח באף מחקר אקדמי קשר בין משחקי מחשב אלימים ובין אלימות פיזית, בחיים האמיתיים. בעולם המודרני הילדים והנוער נחשפים לתכנים שונים, וקשה לבודד את גורמי ההשפעה עליהם.

החוקרים לא הסבירו כיצד הם משוכנעים שגלישת המכוניות לא אירעה דווקא בהשפעת סדרת הסרטים "מהיר ועצבני". אולי בכלל הכול התחיל בסצנה מתוך "זאב צעיר", סרט מ-1985 שמוזכר במאמר, בו שרו את השיר "Surfin' USA" על גג מכונית נוסעת? אין לדעת, וזו בדיוק הבעיה. אי אפשר להאשים את GTA ממש באותה מידה שלא ניתן לתלות את האשם ביוטיוב. והרי החוקרים בעצמם טוענים כי ביוטיוב בין השנים 2006 ל-2008 הם גילו 350 סרטים של גלישת מכוניות. מספר זה, חייבים להודות, לא נשמע גבוה כל-כך, והוא מתגמד בהשוואה לסרטי הסקס, למשל, שכל נער יכול למצוא ביוטיוב שיכולים לתת השראה למעשים אלימים אחרים או להשפיע על תפיסת המושג "מיניות". גם לא מדובר על "מכת מדינה" של גלישת מכוניות - לכל היותר 2 מתוך 100 אלף ילדים נפגעו מכך.

חיפוש באינטרנט מראה גם שיש ספורט מסוכן לא פחות מעבר לים - גלישת רכבות, והוא פופולרי גם בגרמניה אך גם באזורים כמו ברזיל ודרום אפריקה. למרות שמשימות ההתאבדות הללו מתועדות ביוטיוב, יש להניח שלא בכל האזורים הללו הילדים שאבו את ההשראה מהאינטרנט.

המסקנה

יש לגרום להורים להבין טוב יותר את המשחקים וההשפעה שלהם, כי עשויה להיות כזו. אולי שווה למצוא דרך להגביל את גיל הילדים שיכולים לשחק במשחקים. מה שבטוח הוא שבעוד עשור, המשחקים, שנחשבים לאלימים, ייכנסו סופית לפנתיאון, ולא נבין איך פעם חשבנו שהם אכזריים.

הם יהפכו להיות קונצנזוס, מיינסטרים. זה אולי מתיימר לנסות לנבא מה יהיה בעתיד, אבל זו הדינמיקה של הטקסטים התרבותיים, במיוחד כאלה שכבר שגרת חיים עבור מיליונים. בינתיים, האחריות לכך שהילדים לא ייכנסו לסטטיסטיקה מוטלת גם לא מעט על כתפי ההורים.