פיצול האישיות של האוצר

זוכרים את דוקטור דוליטל, הרופא פרי מוחו של הסופר יו לופטינג, שידע לדבר עם חיות ולרפא אותן? ובכן, בספרים אודותיו מופיעה חיה המכונה דחיק סליק, המתאפיינת בשני ראשים שתמיד מתווכחים ביניהם לאן צריך ללכת. לפעמים, כשאנו מתבוננים בהתנהלות אגף שוק ההון באוצר נדמה לנו שגם הוא סוג של דחיק סליק, לפחות מבחינת האופן שבו הוא תופס את ציבור החוסכים.

המודל הצ'יליאני קובע לכל חוסך מסלול ברירת מחדל לפי גילו, ומנתב אותו לשם אובליגטורית, אלא אם כן הוא יבחר, באופן אקטיבי, לעבור למסלול אחר. ההנחה המובלעת במודל הזה היא שהציבור אינו אחראי למעשיו ואינו מבין את משמעות ההחלטות שהוא מקבל. בעיני האוצר, הציבור הוא בגדר קטין שלא מסוגל לקבל החלטות רציונאליות, ולכן הוא נזקק למבוגר אחראי שיקבע עבורו איפה ואיך לחסוך.

הממונה על שוק ההון, ידין ענתבי, לא המציא את התפיסה. בימי קודמו בתפקיד, אייל בן שלוש, יצא אגף שוק ההון בתקנה שאפשרה לחסוך במסלול ההוני, רק אחרי שהופקד סכום מסוים במסלול הקצבתי. באוצר חושבים, שאם האזרח יקבל עם פרישתו לפנסיה סכום גדול במזומן, הוא ינהג כמו ילד קטן ויבזבז אותו על מותרות, מה שיגרום לכך שבשנות חייו הנותרות הוא יוותר ללא כסף, וייפול לעול על המדינה.

אחד מאלף במקרה הטוב

יש בתפיסת האוצר לא מעט הגיון. הציבור הישראלי הרי הוכיח שוב ושוב שצרכנות פיננסית נבונה היא ממנו והלאה. לא פלא שענתבי, כמו כל הורה מודאג שמביט בילדו, רוצה להציל את האזרח הממוצע מהשטויות שהוא עושה.

הבעיה שלנו נוגעת לתפיסות הסותרות המתרוצצות ברחוב קפלן 1 בירושלים. כך, בבד בד עם המודל הצ'יליאני, פורסמו לאחרונה תקנות IRA - קופות הגמל האישיות המעבירות את האחריות על ניהול ההשקעות לחוסך. מדובר ברעיון מיובא מארצות הברית (קופות K 401) שעל פניו נראה מבריק, ולפיו החוסך ינהל לבד את כספו. באוצר כותבים בחגיגיות כי "ניתנת לחוסך בפעם הראשונה האפשרות לנהל את כספי החיסכון שלו בעצמו... מודל זה יאפשר לכל חוסך לנהל בעצמו את כספי החיסכון הפנסיוני שלו ברמת הסיכון שמתאימה בדיוק עבורו, ולהשקיע בנכסים שהוא סבור שמשרתים את תועלתו, ותועלתו בלבד".

מה בעצם קורה פה? הרי מדובר כאן באותו חוסך שלפי תפיסת האוצר לא מסוגל להבין בגיל 55 שעליו לעבור למסלול סולידי. אותו חוסך שצריך להכריח אותו לחסוך במסלול קצבתי כי הוא לא מבין את זה לבד, שברגע שהוא רואה קופה שהשיגה תשואה נפלאה בחודש מסוים ישר עובר אליה בחוסר אחריות. האם פתאום, בן לילה, הוא עבר מטמורפוזה ונהיה אדם אחראי, רציני ומקצועי שמסוגל לנהל בעצמו את הסיכון שלו?

אולי כדאי שבאוצר יחליטו אחת ולתמיד האם האזרח הוא חסר ידע והבנה הנזקק להגנה פטרונית של הממשלה, או שמא הוא אדם רציונאלי שצריך לפתוח בפניו את כל האופציות, ולאפשר לו לבחור לבד ולשאת בתוצאות.