מי, לעזאזל, האנדרדוג פה?

בסכסוך הישראלי-ערבי, ישראל היא האנדרדוג. במקביל, העם הפלסטיני הוא האנדרדוג מול ישראל. הפלסטינים עושים שימוש מושכל בהקבלה הא-סימטרית הזאת. כלפי "העולם הנאור", הפלסטינים מצטיירים כאנדרדוג בכך שהם חוזרים ודורשים להפסיק את ההתנחלויות ולסיים את "הכיבוש".

ומה יותר הגיוני מתביעות לגיטימיות של עם הנאנק תחת כיבוש? ואמנם, הדרישה ל"סיום הכיבוש", במנותק מהקשריו ההיסטוריים ומהתנאים לסיומו, שווקה בהצלחה לא מבוטלת לחוגי השמאל במערב והם אימצו אותה באופן עיוור ואוטומטי.

כלפי ישראל, הסרבנות הפלסטינית מתבטאת בהתעקשות על התביעה ל"זכות השיבה" ובדרישות "לממש את זכויותיו של העם הפלסטיני ולשחרר את המולדת". לאלה נוספה הדחייה של תביעת רה"מ בנימין נתניהו להכרה באופי היהודי-ציוני של ישראל.

מימוש "זכויותיו של העם הפלסטיני," "שחרור המולדת" ו"זכות השיבה", פירושם, כל אחד בנפרד וכולם ביחד, חיסולה של ישראל. ההיגיון של הסרבנות הפלסטינית נשען לא על תמיכת המערב, אלא על זו של העורף הערבי-אסלאמי במאבק הפלסטיני נגד ישראל.

הפלסטינים נהנים משני עולמות: גם מלקים את ישראל בדעת הקהל, בטענה של האנדרדוג תחת הכיבוש, וגם מסתמכים על העולם הערבי-אסלאמי בסירובם להשלים עם קיומה הריבוני של ישראל. אם, מבחינה מוסרית, "הכיבוש" מציג את העם הפלסטיני כאנדרדוג, מבחינה אסטרטגית, העמדה הפלסטינית מבססת את סירובה לפשרה על היות ישראל האנדרדוג מול העולם הערבי-אסלאמי.

מה, אם כן, על ישראל לעשות? כלפי העולם "הנאור" והעם הפלסטיני עליה לטעון בפשטות שמעמדו של העם הפלסטיני כאנדרדוג מול ישראל הוא תולדה של דחיות הנהגתו את כל תוכניות הפשרה והחלוקה. איש אינו עוצר את הפלסטינים מלהכיר בישראל ולנהל עימה מו"מ כן, בתנאים של 2009 ולא של 1967 או כל שנה אחרת, לסיום הכיבוש ולהכרה הדדית בשתי מדינות לשני העמים.

כלפי העולם הערבי נדרשת ישראל להשיב לטיעון "המוסרי" של אחמדינג'אד ודומיו, שהערבים אינם אחראים לשואה ולכן הפלסטינים אינם צריכים לשלם את מחיר האנטישמיות הנוצרית כלפי היהודים. אמנם העולם הנוצרי השמיד את רוב העם היהודי בפוגרומים ובשואה וגירש את שארית הפליטה, אך גם מדינות ערב לא טמנו ידיהן בצלחת. ערב הקמת המדינה חיו כ-850 אלף יהודים במרוקו, אלג'יריה, תוניס, לוב, מצריים, תימן, סוריה, לבנון, עיראק ובאיראן. כיום, לאחר גירוש יהודי ערב, נותרו, למעט איראן, כ-7,000 יהודים בלבד. אי לכך, למדינות ערב אין קייס מוסרי נגד ישראל.

בעיית הפליטים הפלסטינים, ככל שישראל שותפה לאחריות ההיסטורית בהיווצרותה, מקבילה, אפוא, לבעיית הפליטים היהודים ממדינות ערב. כל פתרון של בעיית הפליטים מחוץ לישראל חייב להתבצע במקביל לפיצוי הפליטים היהודים שברחו לישראל לאחר שגורשו ממדינות ערב. במאזן הצדק ההיסטורי, ישראל היא האנדרדוג מול העולם הערבי ומול הסרבנות הפלסטינית גם יחד. *

הכותב הוא יו"ר כלמוביל ישראל