מנכ"ל מלאנוקס: "אנחנו רוצים חברה שמוכרת במיליונים"

איל וולדמן, מנכ"ל מלאנוקס , נראה הבוקר רגוע. "אני לא רוצה להגיב על השמועות", הוא פותח את השיחה וממהר להוסיף, "עד עכשיו ולמרות הפרסומים אף אחד לא יודע מה יקרה, מבחינתנו אלו כרגע רק שמועות". וולדמן מתייחס לפרסום ב"גלובס" ביום שלישי, על כוונתה של מלאנוקס לרכוש את חברת הסטארט-אפ הישראלית קופרגייט בתמורה לכ-200 מיליון דולר.

את הפרסומים בעיתונות וולדמן לא אהב, ולדבריו אלו גורמים נזק לא רק לחברות אלא גם לישראל בכלל. אפשר להעריך שאת הריקושטים חטפו גם המשקיעים בקופרגייט, ובראשם קרן תמיר פישמן, בעלת המניות העיקרית, שהוציאה אתמול הודעה לבורסה על מזכר הבנות למכירת קופרגייט תמורת כ-200 מיליון דולר שנחתם, אך אינו בתוקף. ניסוח שגם ניתוח משפטי מורכב היה מתקשה להסביר. וולדמן לא מתרגש מהפרסום. "היתה הודעה של החברה, אבל כתוב גם שההסכם לא בתוקף". ככל הידוע העסקה עתידה להיסגר סופית בסוף החודש ותתבצע במזומן ובמניות.

אימץ את התרבות האמריקנית

וולדמן, אם לא הבנתם, הוא לא איש של "אוף-דה רקורד", המקלט האולטימטיבי של אנשי העסקים הישראלים שהעיתונות הכלכלית ואינטרסים שונים מעמידים אותם מדי פעם עם הגב לקיר. במובן הזה, הוא אימץ לחלוטין את התרבות האמריקנית. אולי זה גם מה שהביא את וולדמן לחשוב במונחים עסקיים ממש כמו באמריקה. לקנות חברה בגודל שלא רחוק מהגודל של החברה שלו, לקחת סיכון עצום תוך שימוש ביתרות המזומנים שיש לו ולצאת להילחם בגורילות של תעשיית השבבים ממש ראש בראש.

הפגישה עם וולדמן נקבעה לפני כשבועיים, לאחר הדיווח של החברה על התוצאות הרבעוניות. אבל מה לעשות, לעומת הפרסומים השבוע על העסקה הדרמטית הצפויה, הדיון על טכנולוגיית האינפיניבנד המיועדת להעברת נתונים מהירה בתוך ארגונים והמנוע הטכנולוגי מאחורי מלאנוקס - הוא הרבה פחות אטרקטיבי.

הדיווח ביום שלישי העמיד את וולדמן במצב לא נוח. מצד אחד ברור לכולם שמשהו קורה שם בין קופרגייט למלאנוקס, מה שגם ניתן להבין בין השורות מדבריו של וולדמן. מצד שני ההסכם, כפי שפורסם, עדיין לא סגור. הפרטים עדיין בבירור, וייתכן שמחכים לאיזה שהוא טריגר שיסגור את העסקה. ומעל לכל, מלאנוקס היא חברה ציבורית. הפרסום על קיום העסקה גרם לכמות נכבדת של משקיעים לזרוק את מניית החברה ולברוח. מלאנוקס איבדה כ-17% משווייה במחזור ענק במסחר ביום שלישי. וולדמן נדרש, קודם כל, להרגיע את המשקיעים.

"בכל עסקה שנעשה", הוא מבקש להדגיש, "חשוב לנו להראות גודל, רווחיות ושהעסקה תתרום לשורה התחתונה. אם נעשה רכישה זה יהיה בעקבות המהלכים של אותה ההנהלה שמובילה את מלאנוקס כבר תקופה ארוכה והיא שמרנית ואחראית". וולדמן לא מגביל את סוג החברה אותה מלאנוקס מעוניינת לקנות מבחינת הפונקציונאליות העסקית, מה שרלוונטי גם במקרה של קופרגייט, שמייצרת שבבים לתקשורת בבתי מגורים ופונה לשוק הפרטי, בשונה ממלאנוקס שפונה לשוק הארגוני.

מסמן מטרה

עם זאת, וולדמן מסמן בבירור את המטרה. לדבריו, "אנחנו רוצים חברה מאוד גדולה. חברה שמוכרת במאות מיליונים ואולי אפילו במעל למיליארד דולר בעוד כמה שנים. זה גם מה שהמשקיעים והעובדים מצפים ממני, זה מה שהם רוצים לראות בחברה שלנו".

בכל זאת, הרי אתם לא פועלים בשוק בוגר, אלא צומחים בשיעור של 20%-30% בשנה. למה לא להסתפק בזה ולקחת סיכונים כאלו?

"היום מלאנוקס חברה מצליחה ואני ישן בשקט. אבל אם יש לי חברה שיכולה לגדול ב-30% לשנה ואני יכול להגדיל את הצמיחה בהרבה יותר, אני חושב שהמשקיעים היו שמחים. בסופו של דבר אני נמדד בשורה התחתונה, ואם אני מוצא דרך לעשות את זה אני חושב שכולם היו מרוצים".

להפוך חברה שמוכרת בכ-100 מיליון דולר בשנה לחברה גדולה באופן משמעותי, זה לא דבר פשוט. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בשוק תחרותי ועתיר הוצאות כמו שוק השבבים. בשנות ה-90 היו שתי חברות שביצעו מהלכים אסטרטגיים והפכו לענקיות, ברודקום ומארוול, אבל אז זו היתה תקופה אחרת, פשוטה בהרבה.

"אני לא אומר שזה פשוט", מגיב וולדמן, "אבל אפשר גם היום לעשות את זה, ההיגיון העסקי של התרחבות באמצעות רכישות לא השתנה מאז שמארוול וברודקום עשו את זה".