"המודל האמריקני" - יש דבר כזה?

ליגות הספורט המקצועניות בארה"ב נחשבות למובילות בתחומן, אבל אי-אפשר למתג אותן יחד: מערכות החוקים השונות והסבוכות בכל ליגה יוצרות סיטואציות כלכליות סותרות לחלוטין ■ על רוקי'ס שדווקא מרוויחים יותר ב-NFL; שחקנים שמנסים לכפות העלאות בתקרת השכר ב-NBA; ופריסת תשלומים על פני עשרות שנים ב-MLB

הן מכניסות ביחד בסביבות 15 מיליארד דולר בשנה. כולן נחשבות למודלים כלכליים מובילים בספורט העולמי. ונורא נוח לתייג את המודלים האלו תחת גג אחד שנקרא "התפיסה האמריקנית". אבל עמוק בפנים לכל אחת משלוש הליגות המקצועניות המובילות בארה"ב - ה-NFL, ה-NBA וה-MLB - יש מערכות חוקים עצמאיות שיוצרות סיטואציות כלכליות שונות לגמרי בכל אחת מהליגות.

מי שינבור בחוקים הקיבוציים של שלוש הליגות האלו, יראה איך מודל שמיושם ב-NBA ופותר המון בעיות, כלל לא נלקח בחשבון ב-NFL; איך בליגת הבייסבול, למשל, החוק מאפשר הלנת שכר - ממש כך - בעוד שבליגות האחרות מצב כזה לא יכול להיות קרוב למציאות; ואיך דווקא הליגה המכניסה בספורט האמריקני - ה-NFL - מאפשרת פריצות בנושא שכר השחקנים ביחס לליגה מסודרת כמו ה-NBA. ההסבר בסופו של דבר הוא שכל ליגה מחזיקה בהסכמים קיבוציים שונים לגמרי, והם תוצאה של מו"מ בין ארגוני השחקנים לבין הקבוצות.

הנה שלושה סיפורים שיכולים להראות את ההתנהלות השונה בין הליגות בארה"ב.

NFL - כמה טוב להיות בן 20

בשבוע שעבר, ממש עם פתיחת אימוני ההכנה לעונה, התברר ש-26 מתוך 32 השחקנים שנבחרו בסיבוב הראשון בדראפט לעונה הקרובה, יושבים בבית. בעוד שהחברים שלהם יזיעו באימוני טרם העונה, רובם אפילו לא מתכוונים לעשות את זה ממש עד לרגע שהעונה תתחיל.

איך זה קורה? אחד החוקים שמנסים ב-NFL לשנות כבר די הרבה זמן הוא העובדה שאין טבלת שכר קבועה לשחקנים שנבחרים בדראפט. ב-NBA, למשל, קבוצה שבוחרת בסיבוב הראשון של הדראפט, יודעת שדבר אחד מובטח לה: יהיה לה עכשיו שקט ממנו 3 שנים, כי מיקום הבחירה בדראפט קובע את השכר של אותו שחקן לפי טבלה ברורה (Rookie Salary Scale). המטרה ברורה: לא לאפשר לשחקן שעוד לא זרק כדור אחד לסחוט את הקבוצות.

ב-NFL העניין הזה משגע את בעלי הקבוצות. רגע אחרי שנלחמו לבחור שחקן מסוים בסיבוב הראשון בדראפט, יושב אותו ילד בן 20 בבית ושולח את הבעלים להתקוטט מול הסוכן שלהם. כל מה שנשאר להם זה לשבת בבית ולראות את ההצעה עולה ועולה. בלא מעט מקרים החתימה נעשית רגע לפני המשחק הראשון של העונה, והשחקנים הטריים נכנסים לליגה אחרי שהחמיצו את כל תקופת ההכנה לעונה.

העניין הזה גרם לכך שלהבדיל מכל היגיון בריא, הרוקי'ס שמצטרפים ל-NFL מרוויחים ברוב המקרים משכורות גבוהות הרבה יותר משחקנים שכבר משחקים כמה עונות בליגה. דטרויט ליונס, שקיבלה את הבחירה הראשונה בדראפט, הביאה את מתיו סטאפורד מאוניברסיטת ג'ורג'יה ושילמה לו 72 מיליון דולר לשש עונות, מתוך זה שכר מובטח של 41.7 מיליון דולר (כסף שיקבל גם אם יעזוב את הקבוצה אחרי יום אחד). מדובר בחוזה המובטח הגבוה אי פעם לרוקי, וגבוה בכ-40% מהחוזה שקיבל הבחירה מספר 1 בדראפט של 2008.

במלים אחרות: שחקן כמו סטאפורד יקבל שכר גבוה ב-800% מהשכר הממוצע בליגה, כאשר רוקי'ס אחרים שנבחרו בסיבוב הראשון ייהנו גם הם משכר גבוה במאות אחוזים מהממוצע. מה המספרים ב-NBA? שם שחקנים שנבחרו בסיבוב הראשון בדראפט ירוויחו בעונות הראשונות בקושי 40% מהשכר הממוצע בליגה. עמרי כספי, שנבחר במקום ה-23 על-ידי סקרמנטו, ירוויח בשנה הקרובה 972 אלף דולר, כאשר השכר הממוצע הוא כ-5.5 מיליון דולר לשחקן.

מי שמתלונן על העניין הזה ב-NFL הם בעיקר השחקנים הוותיקים והמוכחים בליגה. אלו הביאו נתונים שמראים שהחוק שמאפשר ל"ילדים" את מסע הסחטנות, גורם לכך ששמיכה של הקבוצות נעשית קצרה כשזה מגיע אליהם, השחקנים המוכחים.

NBA - הקיבוץ? כבר לא מה שהיה פעם

החודש החלו שיחות ראשונות בין ארגון שחקני ה-NBA לבין הליגה. העניין הזה נראה הליך בירוקרטי משמים, אבל הוא זה שקובע יותר מכל את העתיד הכלכלי של השחקנים והקבוצות. בעוד שההסכם הנוכחי שם את השחקנים במוקד ונתן להם אופק כלכלי משובח, הרי שבמובנים מסוימים זה בא על חשבון בעלי הקבוצות. הפעם, לאור המצב הכלכלי, בעלי הקבוצות מבטיחים מאבק אמיתי שישאיר להם נתח גדול הרבה יותר.

אחת הדרישות המהותיות בהסכם הקיבוצי שיפוג ב-2011 מדבר על חלוקת הכסף בין השחקנים לבין בעלי הקבוצות. על-פי ההסכם הנוכחי, הסכום שמופנה לטובת שכר השחקנים עומד על 57% מתוך ה"ההכנסות שמשויכות לכדורסל" (Basketball Related Income). סכום זה קובע למעשה את גובה תקרת השכר בליגה. מדובר על ההכנסות הישירות - ממכירות כרטיסים למשחקים (כולל משחקי ראווה ומשחקי פלייאוף), זכויות שידור, זיכיונות לחנייה, מרצ'נדייז, כסף מספונסרים של הקבוצות, מכירת משקאות. בנוסף, השחקנים גם מקבלים 40% מהסכום שנכנס מהשכרת תאי הצפייה, ו-50% ממכירת הזכויות השמיות של האולמות.

בעלי הקבוצות מעוניינים להוריד את הנתח של השחקנים ל-50%, מאחר ולטענתם לא ייתכן שבעוד שמחצית מהקבוצות סיימו את העונה בהפסד (ובעונות הבאות נראה שהמצב עומד להיות גרוע יותר), השחקנים ייהנו מתנאי שכר מצוינים. הוויכוח הוא לא מהיום, המלחמה על הנתח עומדת בבסיס המאבק בין ארגון השחקנים לבין הליגה: ב-2001 הצליחו השחקנים לכופף את בעלי הקבוצות ולהגיע למצב בו קיבלו נתח של 65% מההכנסות.

ואם השחקנים יעמדו על הרגליים האחוריות, בקבוצות ינסו ללכת בדרך עוקפת, על-ידי כך שיחמירו את הרגולציה בעניין תקרת השכר. אפשרות אחת היא תקרת שכר "קשיחה" שאסור לעבור אותה בשום מצב, כך שאי אפשר יהיה לשלם כסף לשחקנים. אפשרות שנייה היא להשאיר תקרת שכר "רכה", אבל להנהיג "supertax" לפיו כל קבוצה שתחצה את התקרה תשלם 2 דולר על כל דולר חריגה, להבדיל מדולר אחד שהן משלמות היום. המשמעות היא ברורה: קבוצות יעשו הכל כדי להישאר מתחת לתקרה, והשחקנים הם אלו שייפגעו.

והשחקנים? הם מצדם מבטיחים מלחמת חורמה. הטיעון החזק ביותר שלהם הוא שבסופו של דבר, הם החלק הכי חשוב בהצגה ולכן צריכים לגזור את הקופון השמן ביותר. ואם צריך, תמיד הם מזכירים את אותה השבתה של הליגה בעונת 1998/99.

MLB - שלמו לי עוד 20 שנה

לפני מספר שבועות חתם סטיב נאש על הארכת חוזהו בפיניקס סאנס. כדי להקל על הקבוצה, הסכים נאש כי שליש מהכסף הוא יקבל שנתיים אחרי סיום החוזה (שנים 2013, 2014). העניין יוצא הדופן בכל הסיפור הזה הוא שמדובר ב-NBA.

אבל מתברר שליגה אחת בארה"ב הפכה את עניין המשכורות הדחויות לחלק מההתנהלות של הקבוצות. כמה דחויות יכולות להיות המשכורות? זה כבר עניין אחר. השבוע חשף דארן רובל מהאתר CNBC.COM כי ברנרד גילקי, ששיחק בקבוצת הבייסבול אריזונה דיימונדבאקס, יקבל מהקבוצה את שכרו בתשלומים עד 2017, למרות שאת המשחק האחרון שלו בקבוצה הוא רשם בשנת 2000. למעשה, גילקי יקבל שכר של כמיליון דולר מדי שנה, עד שיגיע לגיל 51.

למה זה קרה? החוקים ב-MLB איפשרו עד לא מזמן לקבוצות לפרוס תשלומים לשחקנים על פני שנים, כדי להקל על עצמן את המחנק תחת תקרת השכר (ב-MLB משלמים בסביבות 40 סנט לכל דולר חריגה). הבעלים הקודם של הדיימונדבאקס החליט בראשית שנות ה-2000 לעשות הכל כדי להתמודד על האליפות, וב-2001 הקבוצה באמת ניצחה את הוורלד-סירייס. באותה עונה שכר השחקנים שלה עמד על 85 מיליון דולר. סכום סביר על פניו. אבל בנוסף עמדו להם עוד התחייבויות של 244 מיליון דולר לשחקנים בתשלומים דחויים.

ב-2004 התחלפו הבעלים בקבוצה, ובמקביל ב-MLB התחילו להחמיר את מדיניות פריסת התשלומים. הדיימונדבאקס החלו לשלם ביוקר עבור אותן שנים. ב-4 השנים הבאות הקבוצה תשלם משכורות לשחקנים שכבר פרשו בסך 58 מיליון דולר. ואם הכל יהיה בסדר, ב-2017 - 17 שנים אחרי שעזב את הקבוצה - יקבל ברנרד גילקי את המשכורת האחרונה שלו והדיימונדבאקס יסיימו את ההתחייבויות שהם גוררים לשחקנים.

אגב, גילקי לא צריך להרגיש רע. בובי בונילה, ששיחק בניו יורק מטס ב-1999, יקבל מהקבוצה את שכרו בפריסת תשלומים עד שנת 2035. כשהצ'ק האחרון עבור עונת 1999 יגיע מהמטס, בונילה יחגוג יומולדת 72.

צרו איתנו קשר *5988