מהו העונש למתלוננת תלונה כוזבת על הטרדה מינית?

אברהם ישראלי הוא בן 72, נשוי, אב לילדים וסב לנכדים. הוא עובד זה 23 שנה בחברת השכרת הרכב אלדן. גיסו, יוסי דהן, הוא המנכ"ל והבעלים. בעבר כיהן ישראלי כמזכיר מועצת פועלים וכנציג ציבור בבית הדין לעבודה. בפברואר 2005 חרב עליו עולמו: נורית, מרכזנית בחברה, שפוטרה שבוע קודם, הודיעה למנכ"ל דהן שבכוונתה להתלונן נגד ישראלי על הטרדה מינית שנמשכה 5 שנים.

נורית היא נכה בשיעור 75%, שהתקבלה לאלדן דרך פרויקט "תעסוקה בדרך אחרת", המסייע בשילוב מוגבלים בעבודה. חצי שנה נדרשה לה כדי להגיש את התלונה. המשטרה פתחה בחקירה, שהופסקה כעבור זמן בנימוק ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירה". נורית ערערה, וזומנה למסור שוב עדות. בתום חקירה נוספת הוחלט בפרקליטות לגנוז את התיק, הפעם מחוסר אשמה - צעד די נדיר ביחס לתיקים של עדות מול עדות, שלרוב גניזתם נעשית מחוסר ראיות.

נורית לא אמרה נואש. היא הגישה לבית הדין לעבודה תביעה לפיצוי כספי, מכוח החוק למניעת הטרדה מינית. לטענתה, ישראלי נהג לדבר בנוכחותה על פלג גופה התחתון, ולומר משפטים כמו "איזה תחת יש לה". באחד המקרים עמד לטענתה מאחוריה, כשהוא אוחז בבקבוק פלסטיק, מכוון אותו לאחוריה ואומר: "מה שהייתי עושה לה עם זה". לדבריה, לאחר שבאחת הפעמים ליטף את פניה והיא אמרה לו "תעיף את הידיים שלך ממני", היא נקראה למחלקת כוח אדם והתבשרה על פיטוריה. המנכ"ל דהן הסביר לה טלפונית: "מה, את לא חושבת שתהרסי משפחה?"

טוענת להטרדה מינית נדרשת להוכיח התנהגויות חוזרות בעלות אופי מיני, וגם להוכיח כי היא הראתה למטריד שאינה מעוניינת בהצעות/בהתייחסויות שהפנה אליה. אם שררו ביניהם יחסי מרות, אין כל צורך להראות שהתנערה מהצעותיו. נורית כשלה להוכיח, ברמה הדרושה במשפט אזרחי (51%), שישראלי הטרידה מינית. טענותיה החמורות, קבע בית הדין, חסרו פירוט מינימלי באופן המעלה "ספק באשר למהימנותן". העובדת לא ידעה לציין ולו פרט אחד לגבי האירועים - לא תאריך, לא שנה, לא עונת השנה, לא השעה ביום, לא עדים ולא כל פרט מזהה אחר. ישראלי עצמו סיפק את המניע למה שהתברר כעלילה: השניים היו ידידים, ונוצר ביניהם נתק בעקבות ויכוח.

השופטת מיכל לויט הסיקה כי לא היה ממש בטענותיה של נורית, וכי הן נועדו לבטל את פיטוריה. "אין צורך להכביר מילים על משמעותה מרחיקת הלכת של תביעה שעילתה טענה בדבר הטרדה מינית והנזקים שהיא עשויה לגרום לנתבע, אדם מבוגר, בעל משפחה, ומי שכיהן בעברו בתפקידים ציבוריים", ציינה השופטת. "זאת, לא רק במובן הכספי, אלא בעיקר במובן הרחב יותר של פגיעה בשמו הטוב". היא חסה על נורית בשל נכותה ומצוקתה הכלכלית, וחייבה אותה רק ב-4,000 שקל הוצאות משפט.

נוכח מדיניות הפרקליטות שלא להעמיד לדין במקרים כאלה, סביר להניח כי המעלילה לא תשלם את המחיר. אם ירצה, יוכל ישראלי להגיש תביעת דיבה.