רוצים לזכות בגראנד סלאם? תעשו ילדים

האם התאומות שנולדו לרוג'ר פדרר יסיחו את דעתו ויפגעו לו בקריירה? להיפך: הן רק ישפרו את הטניס (הפנומנלי גם ככה) שלו ■ רפאל נדאל, לעומת זאת, צפוי לסיום עגום לקריירה בעקבות הפציעות

בשבוע שעבר חזרו רוג'ר פדרר ואויבו המר רפאל נדאל להתחרות בסבב ה-ATP בטורניר מונטריאול. פדרר נעדר לזמן קצר לאחר שנולדו התאומות שלו ב-23 ביולי, ואילו נדאל שב מפציעה בקרסול. השאלה הנשאלת היא: מה יותר פוגע בקריירת טניס, אבהות או קרסול לא מתפקד?

אם אנחנו שואלים את השאלה הזאת, כנראה שזה סימן לכך שחל שינוי בסיסי בתפיסת האבהות. הרי ספורטאים גברים תמיד היו גם אבות (לחלקם היו כל כך הרבה ילדים עד שאיבדו את הספירה), ואף אחד לא דמיין שהדבר הזה ישפיע לרעה על המשחק שלהם. אבל אז התחיל בעולם עידן "האב המעורב". גארי קספרוב, אלוף השח-מט, אמר לי בנושא: "לא משנה מה אנשים אומרים, הם מאבדים ריכוז... כשאתה בן 20, אתה לא צריך לדאוג לשום דבר. בגיל 40 יש לך משפחה, ילדים... אולי גם עסקים. אתה מבין, פתאום יש לך מלא בעיות ואתה לא יכול למחוק אותן מהראש שלך".

למרות דבריו של קספרוב, ההנחה שאבהות בעידן המודרנית פוגעת בקריירה של ספורטאי אינה נכונה. לא משנה כמה מדברים על שיוויון בין המינים, בשורה התחתונה אבות נוטים להישאר יותר שעות במשרד כשיש להם ילדים. זו גם אחת הסיבות מדוע מאמני כדורגל מעודדים באופן מסורתי את השחקנים שלהם להתיישב ולהביא ילדים לעולם. גם צריך לזכור שכשאתה אבא, אתה בדרך כלל לא נוטה לצאת עד 4 לפנות בוקר ולבזבז אנרגיה על מטרות אחרות. שנה לאחר שנולדו התאומים שלי, אני יכול לומר לפדרר בביטחון: אפשר להסתדר גם איתם וגם עם העבודה. העניין הוא שקשה להסתדר עם דברים נוספים.

ההבדל בין שח לטניס

האמת הכואבת היא שגברים עם קריירות משגשגות, בין אם זה בבנקים או בטניס, לא עולים על "מסלול האבהות" המודרני. כמו שאמר פיט סמפראס, שילדיו נולדו רק לאחר שפרש מטניס: "אני לא רואה את רוג'ר מחליף חיתולים ב-4 לפנות בוקר". עבור גברים עסוקים כמו פדרר, אבהות הופכת לסוג של תחביב לשעות הפנאי.

מטס וילנדר, עוד שחקן עבר מפואר עם ילדים, אמר לי לפני שנולדו ילדיו של פדרר: "אני חושב שזו תהיה הסחת דעת טובה עבורו. יהיה לו עוד משהו לדאוג לו בחיים, זה יעזור לו להירגע ולהיות פחות לחוץ במשחקים". בשח-מט צריך ריכוז מוחלט בזמן משחק. אבל בענפי ספורט "זורמים" כמו טניס או כדורגל, תמיד יש את הסכנה של "ריכוז יתר". המסקנה המפחידה: הטניס של פדרר עשוי כעת להשתפר.

ראוי לציין כי בעוד חייהם של אבות-ספורטאים נותרים פחות או יותר אותו דבר לאחר הלידה, אצל אימהות מצליחניות זה לא קורה. קים קלייסטרס עשתה ב-2007 דבר שנוי במחלוקת: היא פרשה מספורט מקצועני על מנת להפוך לאמא במשרה מלאה. לאחר מכן היא כנראה הבינה שהיא עשתה מהלך שהיה מקובל בשנות ה-50. עכשיו היא כבר החליטה לחזור מהפרישה.

עתידות: בקרוב אפרוש

ומה קורה עם נדאל? התחזית עבורו קצת יותר קודרת. אף גבר עדיין לא פרש מקריירת טניס על מנת לגדל ילדים, אבל רבים מהם עשו זאת בגלל שהגוף שלהם נכנע. דוגמאות עכשוויות כוללות את גוסטבו קוורטן, מרסלו ריוס וגוראן איבניסביץ'. מאד מדאיג שנדאל, בגיל 23 בלבד, סובל מפציעות שמקורן בעומס. גם אם הוא יצליח להישאר בטניס, הוא ייאלץ לשנות את סגנון המשחק שלו. הוא לא יוכל להמשיך לרדוף אחרי כל כדור אבוד עד שהיריב שלו מאבד את ההכרה. וילנדר מזהיר: "יש כמות מאד ספציפית של קילומטרים שהרגליים והלב של בן אנוש מסוגלים לגמוע".

אגב, מה צופן העתיד לשרלין ומילה פדרר בנות ה-0? בסוכנויות ההימורים מעניקים יחס נמוך יחסית של 1 ל-25 שאחת מהשתיים תזכה בעתיד בטורניר גראנד סלאם. הסוכנויות מסתמכות על ההיגיון השטחי הרגיל: הדרך הטובה ביותר להפוך לספורטאי מקצועני היא לגדול בבית שבו האב הוא ספורטאי מקצועני בעצמו. העובדה שהן תאומות גם לא אמורה להזיק - הן יוכלו להתאמן במשחקים אחת נגד השנייה במהלך השנים.

אלא שהחוקיות הזאת כבר לא פועלת בטניס המודרני: הדרך הכי טובה לחזות כיום האם ילד מסוים יהפוך לשחקן מקצועני היא לבדוק האם יש לו אבא שמוכן להפוך את כל הילדות שלו למחנה טניס גדול ומפרך. פדרר טוען שהוא לא רוצה לעשות את זה. מהמרים נבונים לא יהמרו על קריירות טניס ארוכות לשרלין, מילה ורפאל נדאל.