חד-אסף לשטייניץ: היבואנים מנסים להשתלט על שוק הפלדה

לכאורה המאבק של יצרניות הפלדה המקומיות, חד-אסף ויהודה פלדות, להגנה על התעשייה שלהן, ספג היום מפלה, כי שר התמ"ת קבע שתבוטל הטלת הערובה על יבוא ברזל, בניגוד לבקשתן.

אבל עדיין קשה להאמין שנאמרה בסיפור הסבוך הזה המילה האחרונה, ולמעשה שר התמ"ת, בנימין (פואד) בן-אליעזר, הורה לממונה על היטלי הסחר בתמ"ת, ראובן פסח, להמשיך לבדוק את הנושא עד למתן החלטה סופית בעניין בסוף השנה הנוכחית. במילים פשוטות: פואד החליט להרוויח פה זמן, אבל ההחלטה הזמנית רעה ליצרניות הפלדה המקומיות וייתכן בהחלט גם שתהפוך מזמנית לקבועה.

במסגרת ניסיון שני הצדדים להשפיע על הגופים המוסמכים, שלחו שניהם מכתבים לממשלה. מכתב אחד הופנה השבוע על-ידי התאחדות הקבלנים לשר האוצר, ובו בין היתר טענות על כך שיצרניות הפלדה המקומיות רושמות רווחים מהותיים ולכן אין להן כל צורך בצעדי הגנה כמו מס על היבוא.

במסגרת המכתב הציגו הקבלנים את נתוניה הכספיים של חד-אסף הבורסאית, מהם עלה כי בהחלט החברה נהנתה מרווחיות נאה.

לידי "גלובס" הגיע מכתב תגובה של חברת חד-אסף, שנשלח אל שר האוצר עם העתקים לגורמים שונים ובהם שר התמ"ת ואחרים.

להלן עיקרי המכתב:

"כבוד השר,

"אנו מבקשים להציג בפני כבוד השר את ההסברים שלנו לגבי חלק מהנקודות המובאות במכתב פורום המעבדים.

נטען כי: 'ההמלצה מטילה על המשק הישראלי כולו ועל מפעלי העיבוד העצמאיים בפרט מטלה כבדה אשר תגרום לעלויות ניכרות, בהיקף של מאות מיליוני שקלים לשנה, בתחומי הבנייה והתשתיות ועלולה לגרום לחיסולו הכלכלי של ענף עיבוד הברזל לבניין העצמאי'. טענתנו היא שהמלצות הממונה (על היטלי הסחר בתמ"ת - מ.א. וה.מ.) אם יתקבלו ... לא יגרמו נזק כלשהו למשק הישראלי ואף לא לתעשיית עיבוד הברזל בארץ וזאת מהטעמים הבאים:

המלצות הממונה על היטלי הסחר אינן מטילות היטל כלשהו כל עוד לא יובאו סחורות מעבר למכסות הקבועות; המכסות שהומלצו ע"י הממונה כפטורות מהיטל עולות בהרבה על כמות היבוא שזרם לארץ בשלוש השנים האחרונות (וזאת בשנים של צמיחה כלכלית). הממוצע של שלוש השנים האחרונות הינו 265 אלפי טון ברזל מצולע לבניין לשנה. לפי המלצת הממונה המכסות יעמדו על סך של 289 אלפי טון פלדה לבניין הפטורה מהיטל כלשהו. למעשה, מוצעת מכסת ייבוא הגבוהה כ- 10% מאשר היקף היבוא הממוצע של שלוש השנים האחרונות (השנים הטובות).

אנו חוזרים וטוענים כי גם לא ייגרם נזק כלשהו לתעשיית עיבוד הברזל "העצמאית" הישראלית וזאת מהטעמים הבאים: כל הברזל הגולמי שענף הבנייה יצרוך - הן זה שמקורו ביבוא והן זה שמקורו בייצור מקומי, יעבור עיבוד במפעלי העיבוד הישראליים. לפיכך, לא יעבדו בארץ פחות ברזל מהצריכה של המשק, אך גם לא יעבדו יותר מהצריכה של המשק.

"מחיר הפלדה לבניין הנמכרת על ידי היצרנים המקומיים נקבע על פי עלות היבוא. יצרני הברזל המקומיים מכרו בעבר וימכרו בעתיד את מוצריהם בשוק המקומי, תוך תחרות עם היבוא גם אם יעשו זאת בהפסד, כל עוד לא ירימו ידיים ויסגרו את המפעלים.

"יצרני הפלדה המקומיים לא הגדילו את כושר הייצור שלהם גם בשנים של צמיחה וזאת מתוך מגמה לאפשר למעבדים ה'עצמאים' לרכוש חלק מחומר הגלם שלהם מהיבוא, כל זאת על מנת שאלו האחרונים יהיו סמוכים ובטוחים שליצרני הברזל המקומיים אין יתרון בלתי הוגן עליהם וכי הם לא מנצלים אותם.

"מכאן שאין ליצרנים המקומיים את היכולת לשנות את החלוקה הפנימית של השוק: היצרנים ייצרו את הכמות שהם ייצרו בעבר והיבואנים ייבאו את היתרה החסרה בדיוק כמו בעבר. דרך אגב, לשוק הפלדה יש ניסיון עבודה עם מכסות מתורכיה, אשר היו קיימות מיום הפעלת הסכם הסחר החופשי בינם למדינת ישראל. המכסות בוטלו בסוף שנת 2004 וכידוע, "ענף העיבוד העצמאי" בישראל שרד את התקופה בהצלחה. יתרה מזו, בשנת 2005 "המעבד העצמאי" הגדול במדינה, קבוצת נוימן תעשיות, הפיק תשקיף, בניסיון הנפקה בבורסה הישראלית, ובמסגרתו הציג רווח נקי של כ-4.7% ב-2004 - רווח דומה לרווח של יצרנית הפלדה המקומית באותה שנה, חד אסף תעשיות.

"ואם בשנים 2006-2008 היצרנים המקומיים, בשיא רווחיותם, לא השתלטו על השוק המקומי ואף לא ניסו לעשות כן, מה תהיה המוטיבציה שלהם לעשות זאת עכשיו, כאשר הם ביקשו עזרה מהממשלה, כאשר עיניהם של כולם עליהם כנעזרים?

בנוסף לכך, חלק גדול מכותבי המכתב נמנים על לקוחותיה המשמעותיים ביותר של חברתנו. חברות העיבוד האלה חייבות לחברתנו בכל עת עשרות מיליוני שקלים. התמוטטותן של חברות אלה תגרום לחברתנו נזק גדול לאין ארוך, מהתועלת שהתמוטטותם עשויה להביא לחברה. איפה כאן ההיגיון?"

מן האמור לעיל עולה המסקנה כי לא יצרני הפלדה הם המנסים להשתלט על שוק המעבדים, אשר כאמור לעיל, נמנים על לקוחותיהם הגדולים של יצרני הפלדה, אלא ההיפך. המעבדים "העצמאיים" הם המבקשים לחסל את תעשיית ייצור הברזל המקומית על מנת לשלוט בכל השוק. הפגיעה הצפויה בתחרות הינה כפולה ומכופלת, הואיל ואי קיומה של תעשיית ייצור ברזל מקומית תאפשר הן ליצואנים התורכיים להעלות את מחירי הברזל כאוות נפשם".

חד אסף מתייחסת במכתב לטענות על רווחיותה הנאה המשתקפת מדו"חותיה הכספיים. "שנת 2008 הייתה השנה הרווחית ביותר של חד אסף בעשור האחרון. עם זאת, עיון בדו"חות הכספיים של חברתנו מעלה כי בשנה זאת מומשה השקעה של החברה בהולנד: חברה שנרכשה על ידה בשנת 2002 בסכום של כ- 1.3 מיליון יורו נמכרה במרץ 2008 בסכום של כ- 17.3 מיליון יורו. אין לרווח הון זה קשר כלשהו לפעילות החברה בתחום הברזל לבניין בארץ.

"נכון הדבר שבשנת 2008 החברה הרוויחה יפה מאוד, אך נכון גם שהרווח כולו נוצר בשני הרבעונים הראשונים ואילו בשני הרבעונים האחרונים החברה הפסידה. זאת עובדה. ואת העובדה הזאת כל אחד שיש לו נגישות למחשב יכול לבדוק באתר הבורסה".

עוד בהקשר זה מציינת חד אסף: "המעבדים (מעבדי הברזל, שהם למעשה היבואנים - מ.א וה.מ.) מתלוננים על ההון העצמי של חברתנו בסך של כחצי מיליארד שקל. הם שוכחים לציין, שחברתנו מאז הפיכתה לציבורית בשנת 1992 חילקה דיבידנד לבעלי המניות פעם אחת בלבד. הם לא מספרים שעלות שכר העבודה של בעל השליטה בחברה (כ-75%) המשמש כיו"ר מועצת המנהלים היא 370 אלף של בשנה וכי עלות השכר של המנכ"ל (מנכ"ל של חברה רווחית עם מחזור מכירות של יותר ממיליארד שקל) מעולם לא כיכבה ב'רשימה של המיליונרים' בין מקבלי שכר הגבוה במשק - ההיפך הוא הנכון.

"הם גם שכחו לספר שבעקבות המשבר הכלכלי והשלכותיו על החברה, בעל השליטה בחברה ביקש להעמיד את שכרו על שקל אחד מיום 1.4.2009 ועד יום 31.12.2009 ומנכ"ל החברה ביקש להפחית את שכרו בשיעור של 20% למשך אותה תקופה, כפי שאושר בדירקטוריון החברה מיום ה-30 במרץ 2009.

"אנו משוכנעים, שאם בעלי החברות המתלוננות היו נוהגים בחברותיהם בדומה לבעלי חד אסף, גם שיעור ההון העצמי מהמאזן של חברותיהן היה דומה".