בוקי יעלון

משה יעלון הוכיח פעמים רבות שיש לו בעיה בתחום האינטליגנציה והאינטגריטי. לא רק בעניין שלום עכשיו והווירוס. אפשר להיזכר גם איך לאחרונה התקפל הגנרל בשני נושאים, הרפורמה בקרקעות וחוק מופז. לאחר שהצהיר שלא יצביע בעד חוקים אלה, זוכרים מה עשה? הצביע בעדם. אבל למה לחפש דוגמאות? יעלון הוא הרמטכ"ל הראשון שהודח מתפקידו. אמנם רשמית היה מדובר באי-הארכת חוזהו בשנה נוספת, כפי שהיה מקובל לגבי קודמיו, אבל המשמעות היתה הדחה. המדיח היה שר הביטחון שאול מופז שלא סמך על יעלון שיוכל להתמודד עם משימת ההתנתקות מעזה, שעמדה בפתח. עכשיו צאו וחשבו: אם מופז, בעצמו לא חכם גדול, לא סומך על יעלון... וכו'.

מסגרת המרובעים

אנשים רבים תוהים לאחרונה: איך מונה אדם כזה לרמטכ"ל? אז קודם כל, יעלון אינו היחיד שכל כך יוצא מן הכלל בצמרת צה"ל. זה לא אומר שאין שם אנשים מוכשרים ונבונים, אבל צבא הוא מסגרת מאוד קשוחה ויבשה, אין שם מקום לגילויי יצירתיות או תבונה, צריכים להתיישר, לא רק על פי הקו, אלא גם על פי הרמה האינטלקטואלית והיצירתית. לכן אנחנו רואים במסגרות כאלה יותר אנשים מרובעים, כלומר "בוקים" בלשון העם, מאשר במסגרות חופשיות ופתוחות יותר.

לאחר החממה

מה שבאמת מפליא, צריך להפליא, זה היותם של אלה למצרך מבוקש בפוליטיקה. איך שרמטכ"ל נפלט מהצבא, בעצם עוד הרבה לפני כן, מתחילים לחזר אחריו. לא משנה אם זה רמטכ"ל מוצלח או רמטכ"ל כושל, העיקר שלשמו נצמד התואר רב-אלוף. אף אחד לא בודק אם הוא חכם או טיפש, מוכשר או עצלן, הדברים הללו מתגלים רק לאחר שהגנרל מגיח מתוך החממה שהגנה עליו מפני גילוי דמותו אמיתית.

העם רוצה גנרל

המפלגות לא סתם רודפות אחר גנרלים, הן יודעות שזו סחורה שעוברת יפה בציבור. העם רוצה ביטחון, ומכיוון שהעם, ביסודו, פועל על פי הרגש ופחות על פי השכל, הוא מניח שהביטחון הזה נמצא בידיו של הרמטכ"ל לשעבר. אז לפעמים זה עובד, אבל ברוב המקרים אנחנו מקבלים אנשי ציבור כושלים ומכשילים. ו"העם" לא לומד. כמה מרורים שיאכילו הגנרלים את הציבור, הוא מבקש עוד. ואם השילוב של יעלון ומופז לא גרם לציבור ליטול קורה מבין עיניו הסלקטיביות, אז כנראה כבר אף אחד לא יוכל.