יש המון סיבות למה אסור לבוא לקראת ערוץ 10, ולמה עדיף מכרז חדש שיעביר את המושכות למישהו אחר, אם אכן יימצא לכך מישהו מספיק אמיץ אחרי שיוסי מימן השקיע 1.3 מיליארד שקל שהוא לעולם לא יראה שוב.
יש המון סיבות שמאפשרות לכל מי שרק בא לו לומר שהערוץ הזה הוא כישלון ניהולי, שהתוכן שלו מחורבן, ושאפילו חברת החדשות המהוללת שלו היא בעצם לא משהו.
אבל עזבו אתכם רגע מהקטנות האלה. כי אם לוקחים צעד אחד אחורה ומסתכלים על התמונה כולה, יש סיבה אחת גדולה למה המדינה כן צריכה לעשות עכשיו כל מה שביכולתה כדי להוציא את ערוץ 10 מהבוץ. והסיבה הזאת היא צעד ראשון לתיקון האיוולת הענקית המתמשכת, שנקראת שוק הטלוויזיה בישראל.
מה הקשר למציאות?
כשבניין הוא רעוע, אפשר להעביר ביקורת על צבע הקירות המתקלפים, על המסגרות החלודות של החלונות וגם על הבלטות הסדוקות על הרצפה. אבל בניין רעוע הוא בעצם בדרך-כלל כזה בגלל שהיסודות שלו רקובים. והמכרזים לטלוויזיה המסחרית שאותם פרסמה המדינה הם היסודות לכל מה שמתרחש היום בשוק הזה.
האמונה הבסיסית שטלוויזיה מסחרית היא זו שצריכה לעודד את היצירה הישראלית המקורית, למשל - איזה קשר יש לה עם המציאות? הדרישות המטורפות להשקעה בתוכן וההתעקשות של פקידי הרשות השנייה לקבוע בדיוק אילו תוכניות ישודרו לאיזה מגזרים פריפריאליים ובאילו שעות - איזו מין דרך זו להקים תשתית לטלוויזיה מסחרית? גופים מסחריים שצריכים להתנהג כמו גופים ציבוריים ללא כוונות רווח - ואף-על-פי כן לנסות גם להרוויח בסוף היום - הם כאלה שהכישלון שלהם הוא ידוע מראש.
בואו לא נשכח שבעוד שערוץ 10 תופס כל-כך הרבה כותרות, יושב לו בצד ערוץ ציבורי אחד, ממומן מכספי ציבור, שאף אחד לא רוצה להתעסק איתו. יש לו תקציב מטורף של 600 מיליון שקל בשנה, שרובם הולכים כדי להמשיך לפרנס תשתית מסואבת ואנכרוניסטית והסכמים קיבוציים, והעודף - אם בכלל נשאר - מגיע איכשהו ליוצרים הישראלים ולתמיכה בפריפריה, כפי שהמדינה רוצה.
אבל רפורמה בערוץ 1? הפוליטיקאים כבר הבינו שזה מסובך מדי, ולאף אחד מהם אין כוח להתעסק עם זה. במקום זה, הרבה יותר קל להעמיס עוד ועוד אילוצים על הערוצים המסחריים, לא?
ניסיון פתטי
בשוק מתוקן, האילוצים הציבוריים האלה היו מוחלים על הערוץ הציבורי, ואילו הערוצים המסחריים היו מתנהלים כמו גופים בשוק תחרותי שמטרתם להרוויח. אבל כל עוד ערוץ 10 הוא תוצאה של מכרז שאין לו כל קשר למציאות, עם ניסיון פתטי לקדש את היצירה הישראלית, שעד עכשיו ממש לא נראה שהרוויחה מכל זה - אי-אפשר לבוא בטענות לערוץ 10. לא על הניהול שלו, לא על התוכן ולא על כל דבר אחר שנובע מהצורך לעמוד במחוייבויות בלתי הגיוניות, שנכתבו על-ידי אנשים שאין להם מושג בטלוויזיה, ועוד לפני 10 שנים, כשכל השוק התנהג לגמרי אחרת ולא ניתן היה לצפות את העתיד.
נכון - חלק מהתוצאה של העובדה הזאת היא תוכן ירוד, ניהול בעייתי וחדשות שמחפשות סנסציות. אבל אלה הם רק הסימפטומים, בעוד שהבעיה האמיתית היא הניסיון העקשן של מדינת ישראל לכפות תנאים לא הגיוניים על גופים מסחריים, במקום לעזוב אותם ולתת להם לעשות את מה שהם מבינים.
בואו נגיד כך: עם כל הכללים, המכרזים, ההתעקשויות על קוצו של יוד וההגדרות הסבוכות - אנחנו מקבלים תוכן מחורבן וערוצים מסחריים שרויים בהפסדים. אז למה לא לנסות את הדרך האחרת? מישהו באמת חושב שזה יכול להיות כל-כך הרבה יותר גרוע ממה שיש עכשיו?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
