נולד ללמוד

17

מדעי המחשב

אוניברסיטת בר אילן

"חרשנית, תיהני מהחיים"

כשיהל מיכאלי החלה ללמוד מדעי המחשב לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן, החברים בבית הספר אמרו לה כל מיני דברים. "חרשנית", "למה את צריכה את זה?" ו"תיהני מהחיים" היו רק חלק מהם. אבל עכשיו, "להם יש המון עומס עם הבגרויות", היא אומרת בסיפוק רב, "ולי דווקא יש פחות".

המסלול שעברה מיכאלי מעיד על כך שלימודים אקדמיים בתיכון לא מתאימים לכל אחד. אם תשאלו אותה, מדובר במסע הישרדות של ממש. "זה התחיל בכיתה ז', אז היו מבחני קבלה לכיתת מופ"ת (כיתה מדעית לתלמידים מצטיינים). למדנו שם בקצב מואץ אנגלית, מתמטיקה ופיזיקה. מי ששרד את המסלול עד כיתה י' סיים חלק גדול מהבגרויות כבר אז (5 יחידות במתמטיקה, קיבלתי 100, 2.5 יחידות במדעי המחשב, 1.5 יחידות בפיזיקה), ובכיתה י"א התבקשנו להחליט איזה מקצוע אנחנו רוצים ללמוד באוניברסיטה".

באוניברסיטה היא לקחה קורס ב"מבני נתונים", ומכל הקורסים שהשתתפה בהם עד היום הוא האהוב עליה מכולם. למה? "כי הוא מביא דרכי חשיבה לפתרון בעיות; למשל, איך פותרים בעיות בדרכים שהן גם מהירות וגם אחרות ממה שאנחנו רגילים לחשוב".

מה למדת על עצמך באוניברסיטה?

"פעם הייתי ממש לחוצה אם לא הייתי מקבלת ציון גבוה כמו 100. אבל באוניברסיטה גם 90 ו-80 זה נחמד. זה לא סוף העולם".

היא גם למדה לעשות ויתורים. "אני אוהבת לרקוד, ורקדתי בלהקה, אבל התחביב הזה גזל ממני המון שעות והפריע ללימודים באוניברסיטה, אז הפסקתי". בנוסף, היא מציינת את הפגיעה בחיי החברה שלה. "אני משתדלת לשלב בין חיי חברה ללימודים, אבל לא תמיד מצליחה".

ומה היתרונות שבמסלול?

"אסיים תואר בגיל 19, לפני הצבא, ואז בצבא אעבוד בתחום במקום לעשות עתודה. זה חוסך זמן".

מה הלאה?

"רוצה לעבוד בחברת היי-טק גדולה, ולהצליח שם, כמובן".

סתיו שמש, חולון

17

מדעי המחשב

מצטיינת נשיא. פעמיים.

אצל סתיו שמש לימודים באוניברסיטה בתקופת התיכון הם, כנראה, עניין גנטי. מעין מסורת משפחתית. אחותה, גילת קול, למדה באוניברסיטה הפתוחה כתיכוניסטית, והיום היא דוקטורנטית במכון ויצמן. "ההחלטה ללמוד באוניברסיטה הייתה שלי", היא אומרת, " אחותי רק עזרה לי לקבל אותה".

סתיו עצמה לומדת, מגיל 14, לתואר במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה ("הכי אהבתי קורס שנקרא 'מבני נתונים'. זה ממש היסודות. הנושאים הכי מהותיים בתחום. מרתק") וכבר סיימה מחצית מהתואר. בדרך גם זכתה, פעמיים, בהצטיינות נשיא (עם ממוצע של 95). את התואר במדעי המחשב היא צפויה לסיים זמן קצר לאחר כיתה י"ב.

שמש נחשבה לתלמידה מחוננת כבר בבית הספר היסודי. "בכיתה ט' נכנסו אלינו לכיתת המחוננים והציעו ללמוד באוניברסיטה. לא היו בחינות. פשוט הסבירו במה מדובר. חמישה נרשמו, ואני ביניהם. מתוך שלוש אפשרויות הלימוד שהציעו, מדעי המחשב הכי עניין אותי".

היא לא מרגישה שהיא מוותרת על משהו בחיים בגלל המסלול שבחרה. "זה לא בהכרח ויתורים שצריך לעשות, פשוט צריך לדעת לנהל את הזמן נכון ולקבוע סדרי עדיפויות". הנה, היא מצליחה איכשהו לשלב בין הלימודים לתחביבים אחרים שלה, כמו ללכת להופעות או לאירובי. ובכל זאת, מה היא הייתה עושה לולא הקדישה זמן כה רב לאוניברסיטה? "אולי הייתי הולכת לתנועת נוער", היא אומרת לאחר היסוס קל.

מה החברים בבית הספר אומרים על הבחירה שלך?

"חברים שלי הם גם מכיתת המחוננים, אז הם לא יכולים להרשות לעצמם לקרוא לי 'חנונית'".

מה היית משפרת בתוכנית?

"הייתי שמחה אם הייתה קבוצה של בני נוער שלומדים יחד. אין מספיק תיכוניסטים בתוכנית של האוניברסיטה הפתוחה. זה תמיד עוזר שיש עם מי להתייעץ, במי להיעזר".

מה הלאה?

"לעבוד בהיי-טק".

מיכאל מיכלשווילי, רמלה

16

מדעי הטבע והכימיה

חבר מביא חבר

מיכאל מיכלשווילי הגיע לאוניברסיטה הפתוחה בשיטת החבר מביא חבר. "חבר שלי, שהתחיל ללמוד שם בכיתה ח', הציע לי להצטרף. אחרי הרבה שכנועים, לקחתי קורס פתיחה". הקורס, מסביר מיכלשווילי, נועד להתנסות בחוויה שנקראת אוניברסיטה, וגם מקבלים עליו נקודות. "נדלקתי; אהבתי את הרעיון של לעשות תואר לפני הצבא. זה פותח אפשרויות בעתיד מבחינת עבודה".

עכשיו הוא עצמו הפך למיסיונר של התוכנית. "יש כבר כמה חברים ששכנעתי להצטרף", הוא אומר. "אני סוג של מדריך שלהם, כי אני יודע מה זה. אני ממליץ להם איזה קורסים לקחת ואיך לעבוד. למשל, איפה יותר כדאי להשקיע מבחינת שעות, לאילו מפגשים צריך להגיע".

הוא זוכר היטב את ימיו הראשונים באקדמיה. "עושים סבב שמות. אני אומר: 'אני מיכאל, תלמיד תיכון', ופתאום כולם מתחילים לראיין אותי: 'וואו, תלמיד תיכון, איך הגעת לזה?'. זה היה די מצחיק, במיוחד ב'פתוחה', שבה אתה יכול למצוא סטודנטים בכל הגילים. מצד אחד בני 60, מצד שני ילד בן 16".

מה ההבדל בין האוניברסיטה לתיכון?

"האווירה. באוניברסיטה, זה הרבה יותר חופשי. אף אחד לא מכריח אותך להגיע לשיעורים".

חיי האקדמיה חשפו אותו לחוויות שלרוב הילדים בגילו אין גישה אליהן. "השתתפתי בפרויקט פר"ח. חנכתי ילד בן 10. פערי הגיל הקטנים בינינו שיחקו לטובתנו. הבנתי אותו יותר טוב. היה לי מאוד נחמד להיכנס לעולם של בחורצ'יק קטן כזה".

את הקשר עם הכימיה מיכלשווילי רוצה להמשיך הלאה, לצבא. "אחר כך אני רוצה להמשיך לתואר שני בכימיה, ומקווה להשיג עבודה בתחום, כחוקר או בהוראה".

גיא גולן, אפרת

16.5

מתמטיקה

חשבון אינפיניטסימלי 2. תרשמו.

זה התחיל בכיתה ז', בשיעור מתמטיקה. "היה לי קל נורא ומשעמם מאוד",

מסביר גיא גולן מדוע פנה ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה הפתוחה בגיל צעיר כל-כך, 13. "אימא חיפשה מסגרת שתאתגר אותי כבר בכיתה ו', אבל בבית הספר לא הקשיבו לה. רק בכיתה ז', כשגם בבית הספר נכנעו, אימא מצאה את האוניברסיטה".

באוניברסיטה, כצפוי, היה לו קל פחות. לפחות בהתחלה. "היה לי קשה, למשל, לענות במבחן. בבית הספר לא מלמדים אותך איך להתנסח, ובאוניברסיטה הרוב זה מילולי, אפילו במתמטיקה. בתיכון זה לא ככה".

מאז כבר התרגל למסגרת, לדרישות ולתגובות מסביב. "אני זוכר שנכנסתי לקמפוס וכולם הסתכלו עליי, בחנו אותי. אפילו המרצה. הייתי אז יותר קטן, נראיתי יותר קטן, הרגשתי שמסתכלים עליי כמו על 'יצור'. זה מביך. הרבה שאלו אותי, 'מה אתה עושה פה', 'איך הגעת לפה', אבל עכשיו נראה לי שכבר התרגלו לזה שיש ילדים מהתיכון".

לאיזה קורס הכי התחברת?

"לקורס האחרון במתמטיקה, 'חשבון אינפיניטסימלי 2' (חשבון שעוסק בהשתנות של פונקציות) זה קורס מאוד מגוון, והכול משתלב. גם את המנחה מאוד אהבתי, וזה כמובן הוסיף".

גולן מספר שלא נדרש לוויתורים גדולים בעקבות הלימודים האקדמיים, אלא יותר להתאמות. "בכל שלישי ושבת אני מדריך בבני עקיבא, לכן אני אף פעם לא לוקח קורסים בימי שלישי". הוא גם בחר ללמוד בתיכון דתי ולא בישיבה, כדי שיוכל לשלב את הלימודים באוניברסיטה. הוא מסיים ללמוד בכל יום ב-16:00, ומקדיש את אחר הצהריים ללימודים האקדמיים. "לימודים אקדמיים דורשים יכולת שלא לכל אחד יש בגיל הזה, ולכן הם לא מתאימים להרבה בני נוער", הוא קובע.

מה הלאה?

"המטרה לסיים את התואר עד סוף התיכון". ובינתיים, הוא כבר מתכונן לשלב הבא; בימים אלה הוא עובר מיונים ליחידה בצבא הקשורה במחשבים.

מה תהיה כשתהיה גדול?

"אני כבר גדול... אין לי מחשבות כל-כך רחוק. אסיים את התואר ונראה. הלימודים הם חלק משמעותי מחיי, אבל אני לא יכול להגיד שאני רוצה להיות פרופסור למתמטיקה ולמדעי המחשב".

אביב מלין, רעננה

16

פילוסופיה פוליטית

אריסטו, אפלטון ואני

זה לא שההורים או המורים בבית הספר דחפו. אביב מלין, 16, מרעננה, עשה את זה על דעת עצמו. הוא פשוט קרא מודעה בעיתון. "מחפשים תלמידים", נכתב בה. "הלכתי והתקבלתי, לאחר מבחנים לא קלים", הוא משחזר.

הוא לומד פילוסופיה פוליטית באוניברסיטת תל אביב לנוער וכבר יודע לומר "שאוניברסיטה זו מילה מאוד מפחידה, בעיקר אם אתה בן 16. זה שונה מהתיכון. המבנים גדולים, יש ניכור חברתי כזה, הסטודנטים לא מדברים איתך. הכול מנותח באופן מאוד גבוה. האולמות מלאים וצריך לעקוב אחרי מה שהמרצה אומר. זה לא שיעור שאתה יכול להטיס בו מטוסים".

מלין אף פעם לא קוטלג כמחונן, אבל "תמיד רציתי יותר", הוא אומר. "היום הכול מתחיל יותר מוקדם. זה נותן יותר ביטחון ביציאה לחיים. בכלל, אני אוהב אתגרים". ואתגרים, זה בדיוק מה שהיה חסר לו בבית הספר: "בשיעורי היסטוריה וספרות היה לי די משעמם. חשבתי - ואני עדיין חושב - שאני יכול יותר. רציתי לבחון את היכולות שלי. מעבר לזה, זה כיף. אתה מרגיש בוגר יותר ביחס לתלמידים האחרים בבית הספר. אחרי הלימודים באוניברסיטה אתה בן אדם אחר".

למה דווקא פילוסופיה פוליטית?

"כי אני אוהב את הנושא של פוליטיקה ושלטון. זה חלק ממדינת ישראל. למדתי מה השורשים של הפוליטיקה, וזה פשוט חוויה".

משהו ספציפי שאתה זוכר?

"בקורס 'פילוסופיה פוליטית' דיברנו על אריסטו ועל אפלטון; תמיד רציתי ללמוד עליהם. נכנסנו לעומקם של דברים, שאלנו מה מהדברים שהם אמרו עדיין רלבנטיים לחיי היומיום שלנו. זה עוזר להבין את המציאות בצורה אחרת".

מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?

"אני טוב בשפות, אז ארצה כנראה לעבוד במשרד החוץ, קונסול אולי, הסברה. אני דובר אנגלית, עברית וגרמנית. את האחרונה למדתי במכון גתה, כי יש לי אזרחות גרמנית, בגלל שסבתא שלי באה מגרמניה. היא גם עודדה אותי בזה".

רונית גולדנטל, אשדוד

18

כלכלה ומינהל עסקים

אוניברסיטת בר-אילן

פרקטית!

רונית גולדנטל אוהבת להיזכר בפעם הראשונה שבה דרכה בקמפוס אוניברסיטת בר-אילן. זה היה בגיל 16, והיא לוותה בחברה, בערך בת גילה. "ניסינו להכיר את הסטודנטים, שהיו מן הסתם מבוגרים יותר. התחלנו לדבר איתם, ולקח להם קצת זמן להבין שאנחנו בנות 16. כשהם הבינו, הייתה שתיקה ארוכה. דקה שנמשכה נצח. זה היה מוזר. אחר כך הם התלהבו נורא והיה מאוד נחמד".

לאוניברסיטה היא החליטה ללכת על דעת עצמה. ההורים לא לחצו כלל. הם אמרו לה שזאת בחירה שלה. "אלה החיים שלך", אמרו לה לפני שנרשמה. "בהמשך, הם ישבו איתי והסבירו לי על מקצועות הלימוד השונים. לא כפו עליי שום דבר ולא דחפו אותי לבחור משהו ספציפי. בחרתי לבד".

היא הלכה על כלכלה ומינהל עסקים, בעיקר כי זה נראה לה פרקטי. "גם אם לא אתעסק ממש בכלכלה, אוכל לשלב את זה עם כל דבר שאעשה". כיאה לבחורה פרקטית, הקורס שהכי הרשים אותה היה במחשבים, על דאטה ואקסל ("זה קורס מאוד שימושי"). וכן, היה גם קורס במאקרו, "שלמרות המבחן הקשה, היה מעניין, כי למדנו המון על המדינה".

אם את הקושי האינטלקטואלי היא מקבלת בהבנה, קשיים טכניים מקובלים עליה הרבה פחות. "בשנה שעברה הייתה שביתה, כך שיצא שהקורסים נפרסו על-פני כל השנה. זה היה מתסכל ולחוץ, כי היו גם בגרויות. בשנה האחרונה היו פחות בגרויות, אז היה יותר פשוט".

על מה את מרגישה*שאת מוותרת בחיים?*

"הרבה חברים שלי נאלצים לוותר על הרבה חוויות, אבל אני מנסה לתמרן כך שאצא עם חברים לפחות פעם בשבוע. האמת היא שחוץ מאשר בתקופות מבחנים, אני לא מרגישה שאני מוותרת על משהו".

ומה הלאה?

"לעסוק בכלכלה גם בשירות הצבאי. להשתחרר, לטייל, ולהמשיך לתואר שני בתחום".

אסף מעודה, פרדס חנה

17

כימיה

טכניון

סגן אלוף העולם בכימיה

בשנה שעברה, בקיימברידג' בבריטניה, אסף מעודה הביא לנו הרבה כבוד: מקום שני באולימפיאדת הכימיה הבינלאומית, מבין 250 משתתפים. "זו הייתה חוויה. הגענו משלחת מישראל. רוב הזמן בילינו עם המתחרים שלנו מהעולם, נסענו לטיולים. היו גם יומיים של תחרות - אחד עיוני והשני במעבדה. היה מאתגר".

על ההישג של מעודה התקשורת אמנם לא דיווחה, אבל הוא זיכה אותו במלגת לימודים לתואר ראשון מהטכניון שבחיפה. מעודה כבר רגיל למצוינות הזאת; הוא הרי צועד במסלול הזה מאז שהוא זוכר את עצמו. "ביסודי למדתי מתמטיקה באופן עצמאי. אחר כך השתתפתי בתוכנית לנוער מוכשר למתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן". בכיתה ח' כבר סיים בגרות במתמטיקה בציון התלת-ספרתי הנחשק. אז המליצו לו להצטרף ל"פרויקט ארכימדס" בפקולטה לכימיה בטכניון, שם רוב התלמידים הם בני גילו.

איך מרגיש ילד במוסד כל-כך מכובד כמו הטכניון?

"זה נותן לך להרגיש שמה שלמדת בבית הספר זה לא הרבה, ושיש עוד הרבה מה ללמוד. קצת מפחיד, אבל עם הזמן רואים שהשד לא כזה גדול".

כשהראש שלו לא בכימיה, מעודה מתאמן בקרב מגע. הוא מוצא דמיון מסוים בין השניים. לדבריו, "גם בתרגילי קרב מגע יש היגיון". בכלל, נדמה שיש לו חיבה לסינתזות. לא סתם הקורס האהוב עליו בפקולטה עוסק בכימיה אורגנית. "עושים שם סינתזה של חומרים, ואז צריך לדעת איך להכין אותם. זה כמו לגו של מולקולות, רק קצת יותר מסובך".

מה הלאה?

"אני מקווה לעסוק במחקר בצבא, וגם אחר כך".

צריך לאפשר לתיכוניסטים רבים להשתתף במסלול?

כן. יש הרבה בני נוער שרוצים להתקדם ולא יודעים איפה".