יעקב נאמן עושה סדר בעליון

הביא לסיטואציה הזויה שבה לא בוחרים מועמד אלא בוחרים שלישיית מועמדים

יעקב נאמן, שר משפטים, הגשים השבוע את חלומו הגלוי והנסתר, חלומם של שרי משפטים לפניו: הוא הנמיך את קומתה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש. הוא למד את נשמת הרגישויות שלה והשתמש בזה כדי להוביל אותה לרקוד לפי החליל שלו.

בהזדמנות חגיגית זו, גם עשה סדר חדש בעליון. הוא ניתק את אחיזת הברזל האובססיבית של הנשיאים במינויים, שם קץ ל"חינוך מחדש" שעושים העליונים לשופטים מועמדים, חיסל את "עקרון הסניוריטי" ("מקורבי" הנשיאה ביניש טוענים שזה לא כך, אבל זה כך), וחוץ מזה, מה שבמקום נטול אינטריגות-אינטרסים-קשרים-ומעמדות היה אמור להיות עיקר העיקרים: הוא הצליח סוף סוף למנות שופטים חדשים, טובים, לבית המשפט העליון, ועוד "פה אחד!".

בקיצור, נאמן, מניפולטור ותיק, הרכיב משולש אינטרסים מופלא בין, לא פחות ולא יותר, דורית ביניש וח"כי הימין הקשוח דוד רותם ואורי אריאל, שנלחמו עד זוב דם על מינויו של השופט נועם סולברג, תושב ההתנחלויות הדתי, אבל נדחקו לפינה. נאמן כופף לשלושה את הידיים והרגליים ואילץ אותם, בכוח, לאחוז זה בזרועות זה ולרקוד אל הזריחה.

נאמן, השר המקצועי היחיד בממשלה, יציר הסכמה של משולש אחר: בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן ואהוד ברק, עשה את כל זה, בלי הכרזות, בלי כותרות, בלי לשים לעצמו זר מנצח על הראש. זה היה משחק סופר-מתוחכם, שנעשה בו שימוש בפסיכולוגיה של האגו, בהטעיות, מניפולציות, דילוגים, פיצולים, חלקלקות, לצד חוכמת הנסתר, פסוקים מהמקורות ודרכי נועם.

מי שדיבר היה השר הקודם, דניאל פרידמן, זה שקיבל על הראש לא פעם ולא פעמיים מביניש או ביוזמתה. בשלהי כהונתו בא פרידמן לבייניש ואמר לה: חסרים שלושה מקומות בעליון, קחי שניים, תמני את מי שאת רוצה, אני לא אפצה פה ולא אצפצף, ותני לי מינוי אחד שלי, שאני אבחר בו. היא סירבה.

הוא הוסיף ואמר: אני, על המקום האחד שלי, אבחר את יהודית צור, הנשיאה המוערכת של בית המשפט המחוזי בירושלים. חברה טובה וקרובה של ביניש ומשפחתה, צלע בפמליית המשפט הנשי ביניש-עדנה ארבל-צור. ביניש סירבה אפילו לזה, בטענה שאין לוותר על "מינויים בפועל", כלומר, אין למנות שופטים בלי מסע חונכות, בדיקה ויישור קווים עם השופטים הוותיקים על החדשים.

עכשיו היא הפסידה. הפסידה שני מינויים, הפסידה את יהודית צור שכועסת על החברה לשעבר ביניש והודיעה על פרישה מיידית. נאמן הביא את ביניש למקום שבו היא מינתה שופט אחד, עוזי פוגלמן, ואילו הוא, האיש שמזוהה יותר מכל עם פרידמן, הכניס שני שופטים לעליון, במינוי סגור, ביניהם אחד, יצחק עמית, בן 51, שבצעירותו למד בבית הספר הדתי לאומי צייטלין וביניש סירבה אפילו למנותו כשופט זמני בטענה שהוא צעיר מדי (צעיר מפוגלמן בארבע שנים), ועוד אחד, ניר הנדל, לשעבר תלמיד ישיבה. תמורת זה היא קיבלה מנאמן "טיפ", ג'וב הולם לעוד חברה מובילה ב"חבורה הירושלמית" - אוניברסיטה עברית, פרקליטות - נילי ארד, שתמונה לסגנית בית הדין הארצי לעבודה במסלול נשיאות, במקום המינוי הכמעט מובטח של השופט הוותיק ממנה, יגאל פליטמן.

נאמן יצא מנצח כי למד, חקר והבין את כל נקודות החולשה, האישית והפוליטית, של כל אחד מחברי הוועדה למינוי שופטים. הוא ישב בפגישות אישיות, אחד על אחד, בישיבות קבוצתיות. הוא עשה עבודה של עורך דין החוקר צפונות נפש האדם. הוא הביא את הוועדה לסיטואציה הזויה שבה לא בוחרים מועמד אלא בוחרים שלישיית מועמדים.

המבחן הבא

הסיבוב הבא לא פחות מעניין, לא פחות חשוב, לא פחות מניפולטיבי, והוא מתחיל מחר, יום שישי. אותה ועדה תצטרך לבחור מעל 13 שופטים מחוזיים. נקודת החיכוך הכי קשה: כל ההרכב ששפט את חיים רמון - כוחן, שיריזלי ובארי - שיצר את הפער ההזוי בין ההתלהמות המנוסחת בהכרעת הדין, שקיבלה ביקורת עצומה, לבין גזר הדין מועמדים למחוזי. ההערכה היא שביניש תרצה לקדם אותם ונאמן להרחיק אותם. האם היא "תתאבד" עבורם?

ובסוף החודש, המבחן הבא: מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, מסיים בינואר הקרוב. נאמן יכריע עד סוף ספטמבר אם הוא אכן מפצל (כפי שדיבר לפני שמונה לשר משפטים) את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה בין תובע כללי ליועץ משפטי. הוא כבר עסוק בזה רובו ככולו, בעיקר בדרך לעשות את הפיצול בלי שיהיה צורך בחקיקה ראשית, כלומר להימנע מפיצוץ בכנסת.

stella-k@globes.co.il