אלשיך: חיוב שכ"ט בהסכם שעניינו שירות לפני ואחרי קריסת חברה נופל לגדר "הוצאות פירוק"

השופטת ורדה אלשיך הכריעה לטובת משרד עוה"ד עמית, פולק מטלון ושות' במחלוקת שהתגלעה בינו לבין רו"ח יובל קדרון הנאמן לביצוע הסדר השונים של חברת מיצר לפיתוח אודות מעמדו של הסכם שכ"ט שנכרת בין המשרד לבין החברה (בעודה סולבנטית) ואשר עניינו שירות משפטי מורכב וארוך טווח שהעניקה המשרד לחברה.

השאלה המרכזית עליה היו חלוקים הצדדים הינה, האם חיוב שכ"ט נופל לגדר "הוצאות פירוק" או שמא עסקינן ב"חוב עבר" בגינו היה על המשרד להגיש תביעת חוב במועד. זאת בכדי לקבל דיבידנד יחסי בלבד בהתאם למעמדו בסולם דיני הקדימה ובמעמד של נושה רגיל.

השופטת ורדה אלשיך ציינה כי במקרה הנדון מדובר בשירות הנפרס הן על פני התקופה שטרם הקריסה והן לאחריה. דהיינו, בעסקה אחת שעניינה שירות אחד מתמשך, בניגוד לרצף שוטף של עסקאות קטנות הניתנות להפרדה וחלוקה בין מה שסופק טרם המועד הקובע, לבין מה שסופק לאחריו.

לדברי השופטת, כל כולו של שכ"ט נגזר בסיומו של ההליך, בהתאם לאמת מידה אחת שהינה גבייה בפועל מן הנתבע. מדובר במכלול אחד של שירות שכ"ט אחד וסופי בצידו ובמכלול שירות הנפרס משני עברי המועד הקובע ואין ספק כי מרבית השירות נעשתה טרם המועד הקובע, אולם מאידך גיסא, אין ספק כי גם לאחר הפירוק נעשו בידי משרד עוה"ד מספר פעילויות חיוניות הנראות כחלק אינטגראלי מהמכלול החוזי.

השופטת מציינת, כי מדובר במצב של שירות נמשך שהינו למעשה יחידה אחת המתחילה לפני המועד הקובע ומסתיימת אחריו. במקרה הנדון חוזה שכר טרחה התייחס במפורש לשלב הגבייה כחלק אינטגראלי מן המכלול שניתן על ידי משרד עוה"ד ועל כן דין הבקשה של המשרד להתקבל במובן זה כי האחוז המוסכם מן הגבייה ישולם למשרד במעמד של הוצאות פירוק הקודמות בין היתר אף לשכר טרחתו של הנאמן.

השופטת הוסיפה כי יש להצר על הדרך בה נקט הנאמן אשר תחת להגיש אם סבר כי הדבר ראוי, בקשה לשחרור מהנכס המכביד, בחר לשמור את קלפיו סמוך לחזה ולנהוג במשרד עוה"ד באורח שאינו נראה כהולם את חובות האמון והזהירות המוגבלות החלות על בעל תפקיד ועל כן אין מנוס מפסיקת הוצאות שישקפו את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלות הנאמן, בדרך אשר לא תבוא על חשבונם של נושי החברה. אי לכך, קבעה השופטת, יישא הנאמן בהוצאות משרד עוה"ד עמית, פולק מטלון בסך של 25 אלף שקל. (פש"ר 1597/08)