העסקה שבה רכשה השבוע דיסני את חברת הקומיקס מארוול, הכניסה הון לכיסיהם של שני ישראלים לשעבר. מיהם האנשים שבזכותם הפכה מארוול לצעצוע הנחשק של דיסני?
1. הכל בדולר
יצחק פרלמוטר, 66, עזב את ישראל לפני יותר מ-40 שנה. הוא הספיק להילחם במלחמת ששת הימים, אבל אחר-כך הוא בחר לבדוק את החלום האמריקני. חתונה עם אזרחית אמריקנית וקצת יוזמה עסקית הביאה אותו לפתוח חנות "הכל בדולר", שהכנסותיה אפשרו לו לחפש השקעות נוספות.
כך החל פרלמוטר לזהות פוטנציאל רווחי בחברות קורסות. הוא עשה חיל כשרכש את יצרנית מכונות הגילוח רמינגטון, אבל המסלול להמראה לכיוון רשימת המיליארדרים התחיל ביצרנית צעצועים כושלת מקנדה, טוי ביז.
2. חומר קריאה
חברת טוי ביז החזיקה במטמון: זיכיון לייצור צעצועים לפי דמויות הקומיקס של מארוול. לפרלמוטר השם לא אמר הרבה, אבל הרכישה הזאת, שבוצעה ב-1990, נעשתה עם שותף שגם הוא ישראלי לשעבר, אבי ארד, ממציא ומתכנן של צעצועי ילדים. ארד היה המוח היצירתי וגם חובב הקומיקס מבין השניים. הוא זה שהבין את הפוטנציאל העסקי שמביאה מארוול.
החברה, שנוסדה ב-1939, עסקה בהוצאה לאור של חוברות קומיקס. הדמויות הבולטות שלה היו גיבורי-על כמו ספיידרמן, איירון מן, אקס מן, הענק הירוק וארבעת המופלאים. עבור אמריקנים שגדלו בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, החוברות של מארוול היו חומר הקריאה המועדף.
3. לא נח על
זרי התמלוגים
אבי ארד, 61, כמו פרלמוטר, לחם במלחמת ששת הימים. ואף נפצע במלחמה. הוא נולד וגדל ברמת גן. ב-1970 הוא עבר עם המשפחה לארה"ב ולמד תעשייה וניהול. הוא עבד כמורה לעברית וכנהג משאית. אל תחום הצעצועים הוא הגיע כמעט במקרה ומיד עשה חייל. ארד יצר ופיתח צעצועים עבור חברות מובילות בתחום כמו נינטנדו, מאטל והרסברו.
אפשר לומר שאילולא השאיפה שלו להתקדם הלאה, ארד יכול היה לנוח על זרי התמלוגים שהגיעו מהצעצועים שלו. ההרפתקה המשותפת עם פרלמוטר המסתורי הפכה את הקומיקס שהוא גדל עליו למשהו שיכול למלא אותו בחדוות יצירה ואת כיסיו בהון עתק.
4. הנאום
ארד ופרלמוטר עבדו עם מארוול כמשווקים, והם אפילו הציעו לפרלמן, הבעלים, לקבל אחזקה בחברה שלהם תמורת מניות במארוול. מבחינה עסקית הוא ראו רחוק, אבל מי שצפה בהם, די התפלא.
מארוול של שנות ה-90 לא היתה בשיאה. היא החליפה ידיים, והניהול של רון פרלמן וקרל אייקן, שהחזיקו אז בגרעין השליטה גרר את החברה לחובות.
פרלמוטר וארד הבינו שזו ההזדמנות להסתער, והם התפרצו לישיבה של אייקן עם הנושים, כדי למנוע מהם למנות אותו ליו"ר החדש של מארוול.
אפשר לומר שארד השתמש בחוצפה הישראלית שלו, כשנכנס לישיבה הזו מבלי שהוזמן. אייקן הציע לנושים 380 מיליון דולר עבור החברה, שהכריזה על הקפאת הליכים לקראת פשיטת רגל. החובות של מארוול באותה עת, תחילת 1997, הסתכמו ב-1.6 מיליארד דולר. אייקן, למי שלא יודע, היה כבר אז משקיע המשחר לטרף על כל חברה קורסת.
5. אייקן - אאוט
אייקן היה מוכר, ואילו שני הישראלים לשעבר, שבסך הכל ניהלו את זכיינית הצעצועים של מארוול, היו אלמונים. ארד ביקש לדבר ואמר שהוא מאמין בדמויות של החברה, ושההכנסות הפוטנציאליות מספיידרמן לבדו שוות מיליארד דולר.
האמונה של ארד בחברה והלהט שלו נגעו לליבם של לובשי החליפות מוול סטריט. בתעשיית המדיה התקשו להאמין, אבל ההחלטה של הנושים היתה: אייקן - אאוט, פרלמוטר וארד - אין.
6. חזון הקורים
של ארד
פרלמוטר, בניגוד לישראלים אחרים בהוליווד, מתרחק מפרסום כמו מאש. כל-כך מתרחק, שמעטים בתעשייה יודעים איך הוא נראה. מאז רכישת מארוול, 12 שנה, סירב האיש להתראיין. התפקיד היותר קומוניקטיבי בצמד ניתן לארד, המנהל הקריאטיבי של מארוול.
לא מדובר בתואר ריק ובמשכורת שמנה. לארד היה חזון. הוא הבין שהעתיד של החברה, כמו גם הפוטנציאל הרווחי שלה, טמון בקולנוע. ליתר דיוק, בהעברתם של גיבורי-העל של מארוול מהחוברות, ולעיתים מסדרות הטלוויזיה, אל המסך הגדול.
פרלמוטר הלך עם החזון הזה, ונתן לארד יד חופשית לנסות ולהציע לאולפנים הגדולים להפיק סרטים המבוססים על גיבורי-העל של מארוול. העובדה שהטרנד של סרטי הקומיקס, ביניהם "סופרמן" ו"באטמן", שהובילו המתחרים, טיים-וורנר, כבר דעך. היה נדמה שהז'אנר הזה מיצה את עצמו. ואם זה לא מספיק, הניסיונות להפיק את "ספיידרמן" לא בישרו טובות.
7. ירד מהגולן
מנחם גולן, עוד ישראלי, קנה ממארוול את הזכויות להפקת הגרסה הקולנועית של ספיידרמן, זה היה ב-1985, עוד בתקופה שסטן לי, יוצר הקומיקס האגדי ואביו מולידו של איש העכביש, ניהל את החברה. לי מכר לגולן בזול, ב-225 אלף דולר. גולן השקיע 2 מיליון דולר בפיתוח התסריט, אבל הצורך לגייס לסרט תקציב ענק של לפחות 50 מיליון דולר, תקע את כל הפרויקט.
ארד התחיל עם "בלייד" ו"אקס-מן", מהגיבורים הפחות מוכרים של מארוול. הסרט הראשון, "בלייד", על דמותו של הלוחם בערפדים, יצא ב-1998. "אקס-מן", שנתיים אחריו. הסרטים הפכו ללהיטי ענק. הדרך ל"ספיידרמן" נסללה.
8. "טעיתי, הוא
לא שווה מיליארד"
ב-2004, בראיון שהעניק לניר נתן ב"גלובס", שיחזר ארד את הנאום שלו והעיר: "אמרתי להם שספיידרמן שווה מיליארד דולר, וטעיתי. הוא עשה הרבה יותר". והוא באמת עשה הרבה יותר. שלושת סרטי ספיידרמן הכניסו עד היום 2.5 מיליארד דולר. סדרת הסרטים של "אקס-מן", ארבעה עד היום, הכניסה למפיקים 1.5 מיליארד.
מארוול של פרלמוטר המסתורי וארד הכישרוני הפכה למעצמת תוכן. החבר'ה של דיסני ראו והתלהבו. אם זה מה שאפשר לעשות עם עיבודי קולנוע לארבעה-חמישה מתוך 4,700 הדמויות שבידי החברה, הרי שהשמיים הם הגבול.
9. מריל יממן
לפני שלוש שנים החליט ארד לממש את רוב חלקו בחברה ולהקים חברה משל עצמו. על המניות שמימש הוא קיבל 60 מיליון דולר ופרלמוטר נשאר עם השם ועם הדמויות.
אבל ההצלחה כבר הפכה מובטחת. מארוול פנתה למריל לינץ' והשיגה מימון להפקתם של עשרה סרטי קומיקס נוספים.
המטרה בגיוס היתה להגדיל את חלקה של מארוול ברווחים, על חשבון האולפנים שמפיקים בפועל את הסרטים. סטן לי, 87, האיש שיצר את ספיידרמן, עובד על הדמויות החדשות.
10. מחופש עם משקפיים ושפם
לבכורה של "איירון מן", כך אומרות השמועות, הגיע פרלמוטר מחופש, עם משקפים ושפם. העניין המשעשע הוא, שגם בלי התחפושת, אין כמעט סיכוי שמישהו יזהה אותו. הקנאות שלו לפרטיותו מנעה כל השנים מהתקשורת להשיג אפילו תמונת ארכיון אחת. ואם כאיש עסקים השולט במארוול הוא הסתדר בלי החשיפה, קשה להעריך שהוא יחרוג ממנהגו כשכיר בחברה המנהל את מארוול עבור דיסני. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
