מהיום שנולד הדירוג הפמיניסטי הראשון מעל דפי מגזין יוקרתי זה, חשבתי ששמי ראוי להיכלל בו. אז חשבתי. So what. עברו שנים, כבשתי הרים וגם צללתי במצולות, ועדיין לא נמצאה העורכת רחבת האופקים שתחשוב כמוני. ממרום תסכוליי החלטתי למצוא מסלול עוקף דירוג: כתיבת טור.
בשנים האחרונות מצאו העיתונים והמגזינים הכלכליים את קיצור הדרך להתחזק ולהשפיע. חשבתם שזה באמצעות ניתוחים כלכליים מבריקים, תחקירים מעמיקים וסקופים מסמרי שיער? לא ולא. זה בזכות רשימות הדירוגים. מדובר בכוורת דבש נוטפת רייטינג, הרוחשת בעשרות כתבים, עורכים ומביני עניין נוספים, המייצרת את מלכי הביצה ומחליטה מי שווה באמת ומי ממש לא, מי קובע ומי נגרר, מי עשיר אמיתי ומי ממונף, מי נולד עם כפית זהב ומי אוכל עם כפית נירוסטה, מי מוביל דעה ומי סתם רוח.
בעלי ניסיון יודעים שהופעה ברשימת הדירוגים הינה תענוג רגעי. שכן בתוך זמן קצר ביותר מתרגלים לכבוד, ופתאום מה שהופך לחשוב באמת הוא מי הצליח להשתחל לרשימה במיקום גבוה יותר משלך.
כמו שציינתי בתחילה, אני עדיין לא שם.
פעם בשנה, כשהגיליון המדובר נוחת בפתח ביתי, אני שולפת אותו מתוך הדפים הוורודים ומעלעלת במהירות, בתקווה מבוישת שאולי צפונה לי בו הפתעה. לצערי, זה לא קורה. מיד אחרי, אני עוברת לשלב הקריאה השנייה, שבו אני מוודאת שאף אחת ממתחרותיי או שונאותיי לא הצליחה במקום שבו כשלתי. בשלב השלישי, אני מתחילה להשוות את הישגיי מול הישגי חלק מהנשים המופיעות ברשימה, ומשתדלת לצאת כשידי על העליונה.
מפעם לפעם אני מהנהנת לעצמי בהסכמה, ומפרגנת בלב לעורכת. אכן, לזאת וזאת באמת מגיע, אני מציינת לעצמי, בהבחיני ברשימה ברופאות, מדעניות, שופטות ומחוקקות ושכמותן, שהרי, בואו נכיר בעובדות, גם אם ארצה מאוד לפצח את האטום או למצוא תרופה לסרטן יהיה לי קצת קשה.
אבל לא לכולן אני מפרגנת. לעתים הנשים שנבחרו פחות ראויות בעיניי, כמו למשל, אלו שתפסו טרמפ על אירוע מתוקשר, התחתנו נכון, או שהיו במקום הנכון בזמן הנכון. לפועלת קשת רוח כמוני קשה לפרגן לקלות הבלתי נסבלת של ההצלחה המהירה. "נו טוב", אני ממסג'ת לי את האגו, "נראה איפה הן יהיו עוד שנה. כבר עכשיו הן בעצם לא רלוונטיות", אני מציינת בטוב לב אופייני.
אני תוהה למה זה כל כך חשוב לי, ולכולם, להפוך לבובות בתיאטרון של מוכרי העיתונים. האם זה באמת משנה משהו?
התשובה היא שזה לא משנה. לא למעמד, לא לפרנסה וגם לא בשביל שיפור הסטטוס המקצועי. זה משנה רק לעצמנו, כדי לדעת שהעשייה הגדולה, השעות האינסופיות, האנרגיות המתכלות והשאיפה לשלמות, לא מותירים את האחרים אדישים, כי איזה זמרים אנחנו ללא קהל?
לכל 50 הנשים המכובדות שעשייתן בלטה השנה, אני רוצה להגיד: שאפו, מגיע לכן! בשמי, המשפיעה ה-51, זו שנשארה גם השנה מחוץ לרשימה, ובשם אחיותיה העמלות והמוכשרות, ברצוני להכריז בזאת שגם לנו זה מגיע. ועד שתשתכנעו, נצטרך להתאמץ קצת יותר, או לרצות קצת פחות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
