חשבון הנפש של אלי ישי

בניזרי הורשע בקבלת שוחד, הפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי משפט. כן ראוי לזכור, כי בית המשפט העליון החמיר בעונשו וגזר עליו 4 שנות מאסר בפועל במקום 18 חודשי מאסר שנגזרו עליו על-ידי בית המשפט המחוזי.

בהחלטתו עמד השופט לוי עמד על השחיתות ההולך וגואה בחברה הישראלית, תופעה ש"מדינה מתוקנת אינה יכולה ואסור לה להשלים עם קיומה...". הודגש, כי השלמה עם תופעה זו "כמוה כהשלמה עם הסתאבות ואובדן מוחלט של האמון במינהל הציבורי...".

נוכח מציאות עגומה זו, ומשנחצה הרוביקון, שיגר בית המשפט העליון מסר ברור לעובדי הציבור, למען יראו וייראו; כלשונו: "כדי להתמודד עם נגע זה ולהרתיע את הרבים, לא די עוד במלל ודברי כיבושין, והגיעה העת לעשות מעשה, על-ידי הצבת תג מחיר גבוה יותר מזה שהיה נהוג בעבר לצידן של העבירות בתחום זה...".

כל זאת לא מנע משר הפנים, אלי ישי, להניח על שולחנו של נשיא המדינה בקשת חנינה. מעבר לעובדה שלא היה בבקשתו נימוק חדש שלא קיבל ביטוי בגזר הדין, תמוה על שום מה ביכר, "כסגן ראש הממשלה", לתמוך בבקשת החנינה לידידו. אין זה ראוי, ולו מן הבחינה האתית, כי שר בכיר בממשלת ישראל יעשה שימוש בוטה בתפקידו הממלכתי - כסגן ראש הממשלה - על מנת לבקש מחילה ורחמים עבור ידיד שהורשע בעבירות פליליות חמורות.

יצוין, כי פנייתו הקודמת של השר ישי לשופט דרורי (כפי שפורסם באמצעי התקשורת), בעניין המלצתו להימנע מהרשעת איתמר ביטון (שהורשע בסופו של יום בעבירות של תקיפה הגורמת לחבלה והפקרה לאחר פגיעה), מעידה על כך שמדובר בדפוס התנהגות של ממש. לא יעלה על הדעת שבעל שררה ינצל את מעמדו הציבורי על מנת לסייע לאנשים שהוא חפץ ביקרם. קל וחומר כאשר עסקינן בעבריין שהורשע בדין ו/או בחשוד שתלוי ועומד נגדו כתב אישום. בצדק, אפוא, שיגרה התנועה לאיכות השלטון מכתב חמור לשר המגנה את עצם הפנייה.

בין כך ובין אחרת, אף לגופו של עניין, נראה כי בקשתו של השר ישי אך החמירה את מצבו של ידידו. עתה נהיר לכל, כי לפחות עובד ציבור בכיר אחד במדינת ישראל - שר הפנים בכבודו ובעצמו - טרם הפנים את החשיבות הכרוכה בהשתת עונש מרתיע על אדם שהורשע בעבירות של שחיתות ציבורית שבוצעו בנסיבות כה חמורות.

* הכותב הוא מרצה למשפטים, מומחה למשפט ציבורי, במכללת "שערי משפט".