ישרא-בלוק

האמת? דווקא חיבבתי, באופן יחסי, את הסדרה הזאת, גם משום שהיא הייתה אנדרדוג כמעט מהרגע הראשון, אבל בעיקר בגלל משהו שהתחוור לי ביתר שאת בעת החופשה המשפחתית האחרונה באיטליה. כשבתור לפנינו בצ'ק-אין עמדה משפחה שנחזתה להיות "משפחת היי-טק", שכל התנהלותה הייתה דווקאיות של צדקנות מעצבנת.

הבטתי בה, על שלושת ילדיה, וציינתי לעצמי שכך בדיוק מגדלים את גרסת הדור הבא של ילדי הכאפות, ושאני מעדיף ערסים, ז'אנר שאולי קשה איתו, אבל שיש לו לפחות קודים ברורים של התנהגות, על-פני משפחת החנונים המתנשאים שלפני. ר"ל שעלצתי מאושר כאשר קיקו ומורין נשארו איתנו עד לתוכנית הגמר, בעוד שרה ועופר הודחו.

נכון שעופר נראה דווקא בחור טוב, עם הגיטרה והכל, אבל את נוכחותה המתנשאת של שרה לא הצלחתי לשאת, על אף כמה סיפורים מרגשים של בת שכולה, שלאחריהם חזרה לסורה והמשיכה להתנהג כאילו היקום הומצא כדי לרצותה. יאללה קיקו, מלחמה!

מחוברות לנצח

"חיבור לנצח", ו' 21:30, ערוץ הבריאות

לא נתעלם מהתאריך, 11.9, תאריך שצרוב בזיכרונו של כמעט כל בגיר בעולם. הבעיה היא שהשנה אין כמעט סרטים מיוחדים על הפיגוע המפורסם במרכז הסחר העולמי, ועל הסרט העיקרי שראוי לצפייה "102 דקות" (שישודר בערוץ ההיסטוריה) המלצתי כאן לפני כמה חודשים. מי שלא ראה - חובה לראות. מי שכן, יכול לחפש בילויים אקזוטיים יותר, כמו צפייה בסיפורן של בריטני ואבי הנזל.

אבי ובריטני הן תאומות סיאמיות שנועדו לחיות ביחד, כלומר מחוברות, כל ימי חייהן. הסיבה לכך היא שהן חולקות גפיים משותפות - זוג רגליים וזוג ידיים אחד. מבחינה חיצונית הן נראות כילדה עם שני ראשים. מכל בחינה אחרת, מדובר בשתי בנות שחולקות ביניהן גוף אחד. איך אפשר בכלל לנהל מערכות חיים שונות כאשר הגוף שלך שייך בו-זמנית גם לאחותך?

הסרט הזה, שהוא למעשה יומן וידיאו שמנהלות השתיים שהן אחת, הוא רק החלק הראשון בסיפורן. כאן הן בנות 11, בעוד שהפרק הבא (שישודר ביום ו' הבא, ערב ראש השנה, 21:30) מצולם חמש שנים מאוחר יותר, כשהן כבר בנות 16. מצמרר, מרגש ומרתק. *

של מי אתה, ילד

"הקרסוצקי האחרון", מוצ"ש 21:30, ערוץ 8

אלון קרסוצקי גדל עם הידיעה שהוא מוכרח להמשיך את השושלת המשפחתית, שהרי מכל האנשים בעולם, הוא האחרון שנושא את שם המשפחה קרסוצקי. נטל שדורש ממך להעמיד בנים זכרים כדי שהשם יוסיף להתקיים.

אלא שביום אחד, אחרי ש"המשימה" כבר הושלמה, מערער גילוי מפתיע את חייו של אלון. אמו הקשישה, בת ה-94, מבשרת לו, באיחור "קל", שהוא בכלל ילד מאומץ. כלומר, הוא קרסוצקי רק על-פי שם משפחתו ולא על-פי המטען הגנטי שלו. מתברר כי לפני 60 שנה אימצה גברת קרסוצקי את הרך הנולד, וגידלה אותו כבנה לכל דבר.

הרצון לגלות מי הם הוריו הביולוגיים משותף כמעט לכל ילד מאומץ, בין אם הוא בן 6 או בן 60, ואלון, מלווה בבנו יניב, יוצר הסרט, יוצאים לחפש אחר משפחתם הביולוגית, אי-שם בקרב קהילת לודז', קהילה יהודית-פולנית גדולה בעבר, שהיום מתקיימת בעיקר בארכיונים ששרדו את המלחמה ההיא. זהו סרט מרגש ומשעשע כאחד, שמוכיח שאהבה מנצחת מטענים גנטיים. *