נדחתה תביעת מאהבת לקבל מכונית מרצדס שהובטחה בכתב

ביהמ"ש דחה תביעה של אישה לחייב גבר, עימו ניהלה רומן, לתת לה את המרצדס שלו - כפי שהתחייב לעשות במהלך ארוחה אינטימית ■ השופטת: "מדובר בסיפור פיקנטי שאינני בטוחה שמקומו בבית המשפט"

אין גבול כנראה לסיפורים שמגיעים לאולמות השופטים: בית משפט השלום בחיפה דחה תביעה של אישה לחייב גבר, עימו ניהלה רומן, לתת לה את רכב המרצדס שלו, כפי שהתחייב בכתב לעשות במהלך ארוחה אינטימית במסעדה.

"אינני בטוחה עדיין שמצאתי את המילים הנכונות לתיאור הפרשה נשוא התיק", פתחה השופטת תמר נאות-פרי את פסק הדין. "עסקינן במערכת יחסים בעייתית ביותר בין שני בוגרים, כאשר כל אחד מנסה לנצל את השני עד לגבול האפשר, תוך שכל אחד מבטיח לשני הבטחות ומפר אותן; מערכת יחסים סודית, שנגמרה בהגשת תלונות הדדיות למשטרה; ובקיצור - סיפור 'פיקנטי' שאינני בטוחה שמקומו בבית המשפט".

השניים ניהלו רומן במשך יותר משנתיים, כשהגבר נשוי ואב לארבעה. הם נהגו להיפגש בביתה של המאהבת, בבתי-מלון ובמקומות בילוי. הגבר נהג להרעיף עליה מתנות רבות, חלקן יקרות-ערך, ונתן לה מעת לעת סכומי כסף משמעותיים לתשלום הוצאות, קניית רהיטים לדירתה, שיפוצים בדירתה, רכישת מוצרי חשמל, נסיעות לחו"ל ועוד - בסך כולל של כמעט חצי מיליון שקל.

האישה טענה כי הוא הבטיח לה כי יעזוב את אשתו ויתחתן איתה. אלא שמתמלילי שיחות שהיא ניהלה עם חברתה עולה כי היא ניהלה את מערכת היחסים כדי להוציא ממנו כספים רבים, בדומה למערכת יחסים דומה שכבר היתה לה בעבר.

כך, למשל, אמרה לחברתה: "שבועיים כבר לא נתתי לו. הוא כזה גבר מורעב (צוחקת)... צריך לתת (לו) כי צריך לקבל את הצ'קים". הדברים נאמרו ביום בו אמורה היתה לקיים עימו יחסים ולקבל ממנו צ'ק בסך 30 אלף שקל.

גם הגבר הודה כי אהב את המאהבת, אך לדבריו היו אלה "יחסים לצורך בילוי וסקס". היחסים ביניהם הסתיימו בכך שהמאהבת הגישה נגדו תלונה במשטרה על אונס, והוא התלונן נגדה על סחיטה באיומים. שתי התלונות נגנזו.

התביעה נסבה על פתק שכתב לה במהלך ארוחה אינטימית, ובו התחייב במפורש לתת לה את רכב המרצדס שלו במתנה, "וזה לא ניתן לביטול", ואם לא יעביר את הבעלות - יהיה עליו לתת לה 400 אלף שקל. המאהבת קיבלה את המרצדס, אך לבקשתו השיבה את הרכב כעבור זמן קצר, והוא נתן לה רכב מסוג רנו (בהמשך ביקש לקבלו - אך בית המשפט קבע, בהליך אחר, כי הרכב ניתן לה במתנה).

הגבר טען כי כתב את הפתק בעת שהיה שיכור ולא מודע למשמעותו. לדבריו, למחרת כתיבתו הוא אמר לה כי לא התכוון ולכך וכי הוא מבטל את המסמך, והיא אמרה לו בעצמה כי "זה רק בצחוק".

לחלופין טען כי אין מקום לאכוף את ההתחייבות שכן המרצדס אינה שלו; המאהבת קיבלה את הרנו במקום המרצדס; והתנהלותה המחפירה כלפיו מאפשרות לו לחזור מהכוונה לתת מתנה.

השופטת קבעה כי לא הוכח כי נפל פגם במסמך ההתחייבות בשל נסיבות הכנתו, וממילא הוא לא בוטל לאחר שינוי הנסיבות. אולם, היא קיבלה את טענתו החלופית כי בזמן ההתחייבות המרצדס לא היה שלו, ולכן לא ניתן להעניק כמתנה רכב של אחר.

כן נקבע כי גם אם היתה "נתינה" של מתנה (בכך שהיא קיבלה את המרצדס לזמן קצר) - הרי שהיא הושבה על-ידי המאהבת עצמה, ויש בכך ללמד על ויתור מצידה. בכל מקרה, הוסיפה השופטת, הרנו ניתנה למאהבת כפיצוי על המרצדס שנלקחה ממנה.

נאות-פרי קבעה עוד כי הגבר יכול היה לחזור בו מהכוונה לתת 400 אלף שקל למאהבת, שכן המילים "וזה לא ניתן לביטול" התייחסו רק למרצדס. (ת"א 11612-07).