כך נבלמה ירידת מחירי הרכב למרות המיסוי הירוק

כמעט חודשיים חלפו מאז שרפורמת המיסוי הירוק נכנסה לתוקף והמתבונן בשוק מבחוץ עשוי לקבל את הרושם, שההר הוליד עכבר. מחירי המחירון של רוב דגמי הרכב בפלחים המרכזיים של השוק נותרו כמעט זהים לתקופה של טרום המיסוי הירוק, עם שינויים של אחוזים בודדים, בעיקר כלפי מעלה. גם המכירות נותרו יציבות להפליא, כולל בחודש אוגוסט, שרבים ציפו כי ישקף ירידה דרמטית במכירות. מנתונים ראשוניים עולה, שגם המכירות בספטמבר מפגינות בינתיים יציבות.

אבל כמובן, שזוהי רק אשליה. שינויי רגולציה קיצוניים כמו העלאה של מס הקנייה ב-15%, בליווי קיזוז סלקטיבי לחלק מהדגמים, לא יכולים שלא להותיר חותם משמעותי על השוק או להשפיע על השחקנים. לפיכך, דווקא היציבות לכאורה של השוק היא אנומליה, שצריך לבדוק את מקורותיה.

המלאי המוזל נעלם

בדיקה לעומק מגלה, שאכן חלו שינויים מהותיים בשוק הרכב בעקבות המיסוי הירוק, אלא שאלה מותנו ונבלעו במהלכים טקטיים ואסטרטגיים, שנקטו השחקנים בשוק כדי לשמר את המצב הקיים.

דוגמה קצרת טווח אחת היא מלאי הרכב הגדול, ששוחרר על ידי היבואנים ביולי לפני כניסת המיסוי הירוק לתוקף. על המלאי הזה שילמו היבואנים את המס הקודם מה שמאפשר להם, באופן תיאורטי, למכור את כלי הרכב במחירים הישנים עד תום המלאי.

מדובר במלאי של חודש עד שלושה חודשי מכירות (למעט במותגי יוקרה שקצב התחלופה שלהם איטי יותר) אבל אפילו למלאי המוגבל הזה לא היה ביטוי במחירונים הרשמיים של היבואנים. הוא לא הוזכר במודעות הפרסום ולקוח פרטי, שרוצה ליהנות עדיין מהמחירים "הישנים", צריך לבקש ולחפש באופן אקטיבי את ההנחה.

הסיבה לכך היא מערכת היחסים ההדוקה בין היבואנים לחברות הליסינג, שמונעת הורדה רשמית של מחירי המחירון בדגמים פופולאריים. במקרים מסוימים אף שריינו חברות ליסינג מבעוד מועד את כלי הרכב, ששוחררו במחירים הישנים, והן נהנות עליו כיום מרווח כפול: הן קונות את הרכב במחיר הישן, מקבלות עליו את ההנחה המסחרית שהייתה מקובלת בעבר, ויכולות לגלגל את כלי הרכב לשוק במסגרת חוזי ליסינג, שמחירם עודכן מעלה בהתאם למחירון הרשמי הגבוה או להוציא אותם למכירה בשוק המשומשות, שמיהר ליישר קו עם המחירים החדשים.

חוקי משחק פרטיים

האנומליה של "הסוואת המלאי הזול" היא אירוע מוגבל וקצר טווח אבל מה שמטריד את משרד האוצר בטווח הארוך יותר היא היציבות המלאכותית שנוצרה במחירונים של כלי רכב "ירוקים" יחסית, שעל פי חישובי האוצר מחירם לצרכן אמור היה לרדת.

באוצר קיימת רשימה שחורה של כמה וכמה דגמים כאלה, שאמורים היו להיות מוזלים באלפי שקלים לצרכן לאחר שקלול העלאת מס הקניה כנגד הקיזוז הירוק (בגובה של עד 15 אלף שקל). אך בפועל הם התייקרו או שמחירם לא השתנה. מדובר בעיקר בדגמים קומפקטיים אך גם בכמה וכמה משפחתיות, ששייכות לזרם המרכזי של השוק.

בהערת אגב נציין שלאוצר, בניגוד לנו, יש נגישות לתמונה המלאה של מחירי הרכב, כולל הנתונים של עלויות הרכב ליבואנים (מחירי FOB). לאוצר יש גם נתונים על השפעת שערי המטבע על אותם כלי רכב ביום השחרור שלהם מהמכס. לפיכך קשה למכור לאוצר תירוצים בנוסח "לא הורדנו מחיר כי היצרן העלה לנו את המחירים" או "שער המטבע לא מאפשר זאת".

אז למה המחירים לא ירדו? באוצר טוענים כי שורש הבעיה הוא חוסר התחרותיות, שמובנה בשוק הרכב הישראלי ומאפשר לשחקנים הגדולים (היבואנים וחברות הליסינג) לשלוט בחוקי המשחק. לטענת האוצר מחירי חלק מדגמי הרכב לא ירדו, ולעיתים אף עלו, כי היבואנים העדיפו להקריב את התחרותיות והאטרקטיביות שלהם בשוק הפרטי לטובת שמירה על האינטרסים והרכישות של חברות הליסינג, שחלקן לפחות ממומנות באשראי של היבואנים עצמם.

האוצר רואה בנושא סוגיה עקרונית ויוקרתית. בכירי האוצר הדפו בחודשים האחרונים את הטענות כי המיסוי הירוק הוא העלאת של נטל המס בטענה כי המיסוי האפקטיבי על חלק מכלי הרכב יפחת בעקבות המהלך וכי הוזלת כלי הרכב הירוקים תיצור מוטיבציה מוגברת לרכוש אותם. לפיכך לאוצר, ולשר האוצר שחתום אישית על המהלך, תהיה בעיה לא קטנה אם בסופו של דבר יתברר כי הורדת המס האפקטיבית שימשה להגדלת ההנחות הסמויות ללקוחות המוסדיים.

האוצר מחכה לשווי שימוש רציף

בינתיים לפחות, לא נראה שהאוצר מתכוון לנקוט בצעדים מעשיים כדי לכפות על היבואנים להעביר לציבור, דרך המחירונים, את הפחתת המחיר המתבקשת. לאוצר יש אמנם כלים להפעיל לחץ עקיף על היבואנים אבל כרגע הוא מעדיף להמתין ומקווה כי שינוי שיטת החישוב של שווי השימוש, שמתוכננת להיכנס לתוקף בינואר הקרוב, תיתן לשוק את הדחיפה בכיוון הנכון.

נזכיר, שהחל מתחילת ינואר תוחלף שיטת קבוצות המחיר הקיימת במודל רציף, שקובע את גובה הזקיפה מהמשכורת החודשית בגין רכב צמוד כאחוז מהמחירון של אותו רכב במחירון הרשמי של היבואן. במילים אחרות, ככל שהמחיר הרשמי של דגם כלשהו לצרכן הפרטי (ולא המחיר הסמוי שכולל בתוכו את ההנחות לחברות הליסינג) יהיה נמוך יותר, כך גם יפחת שווי השימוש החודשי שישלמו מקבלי אותו רכב לקוחות הליסינג.

ההיגיון הוא, שבדרך זו המוטיבציה של היבואנים להעביר ללקוחות הפרטיים את יתרונות המיסוי הירוק תבוא מלמטה, כלומר דרך כיסם של משתמשי הליסינג, שילחצו על חברות הליסינג לרכוש עבורם כלי רכב זולים יותר. ככל שהלחץ הזה יהיה גדול יותר, היבואנים ייאלצו לנצל כל דרך להוריד את המחיר ובמקרה זה לגלם את הנחת המיסוי הירוק במחירון ללקוח הפרטי.

בענף, בכל אופן, מטילים ספק אם הערכות האוצר יתממשו. גורם בכיר בענף אמר לנו, שעל כף המאזניים מוטלים שני שיקולים. מצד אחד קיים האיום של הורדת מחיר המחירון, שתפגע במאזנים של חברות הליסינג. זהו איום כנגדו צפויות חברות הליסינג להטיל את כל כובד משקלן, ואם לוקחים בחשבון את העובדה, שהיבואנים הגדולים מעניקים כיום לענף הליסינג אשראי של כמיליארד שקל, יש גם להם אינטרס כלכלי לשמור על היציבות.

מהצד השני של כף המאזניים ניצבת אי נוחות של משתמשי הליסינג, שיצטרכו להחליט האם להגדיל את ההפחתה מהנטו שלהם בכמה עשרות שקלים או מאות שקלים בודדים בחודש כדי לבחור ברכב, שמחירו יקר במעט מהאלטרנטיבות. וזוהי כבר מטרה שיווקית פסיכולוגית שליבואני הרכב יש ניסיון של עשרות שנים ביישומה. *