עוד לא היה פה ראש ממשלה שנהנה מפתיחה כה נוחה לשנה החדשה. בנימין נתניהו, איש תש"ע, "לב הקונצנזוס" זה חצי שנה, נהנה מכל רגע, דברים מסתדרים לו. קיבל הזדמנות של פעם בחיים לחזור, מוגן, בטוח ולא מאוים בראש ממשלת אחדות.
משמאל תומך, שומר,אהוד ברק, שאפילו אישר השבוע בנייה בקרני שומרון. מלמעלה משגיח הכשרות הבינלאומי שמעון פרס. מלפנים עופר עיני אוחז במגן, מפני עובדים, מורדים וכאלה. סטן פישר שומר על הכלכלה ואוורסט הדולרים, ויש סימנים שיסכים להישאר לקדנציה חלקית נוספת.
אביגדור ליברמן, טרבל-מייקר לא קטן, שקוע בחקירות ומבלה בריקוד אצל שבטי אפריקה. המתנחלים מסתפקים בקריצת עין. קדימה הולכת אחורה: ציפי לבני התפוגגה ונאלמה דום, חיים רמון מחפש ביזנס, דליה איציק (לטענת המבקר: 1,995 אירו ללילה בפריז, 1,050 שטרלינג ללילה בלונדון) כבר לבושה (יפה) לפגישה עם מיכה לינדנשטראוס.
שאול מופז, שומר אמונים, מרחוק. אהוד אולמרט, שטופח על ידי משפחת שרון רק כדי להכניע ולהשתיק את הביבי, עולה לכס הנאשמים. המעטפות, החשדות, ההעלמות, המרמה, הניצול לרעה (לכאורה) ימלאו את כותרות השנה. תיק החקירה של הידיד, הזרוע הארוכה, ישראל כץ, נסגר, "בהעדר ראיות מספי קות" (נגד העוזר האישי שלו דווקא כן מוצאים ראיות).
הביטחון, תודה לאל, דווקא בסדר, האנשים המאיימים מהמערב: ברק אובמה, רם עמנואל, הילרי קלינטון - צונחים בסקרים. האיום מהמזרח, אחמדינג'אד, נחלש מבפנים, הופך הזוי יותר מיום ליום, ומפחיד, סוף סוף, את אנגלה מרקל, סרקוזי ופוטין. הפלסטינים מפולגים. הקפאת התנחלויות יצאה מהלקסיקון. הכלכלה, טוב תודה, מתחילה להתאושש. גם העלבון הקטן של יובל שטייניץ, גווע לו בנועם.
וחוצמזה, שרה יצאה מהכותרות, לו לא נשארה שערה אחת כהה בראש, עוד מעט יומולדת 60 (21 באוקטובר. הכינו את העוגות), ואוטוטו סבא. נכד ראשון מנועה.
ואל תגידו עליו עוד פזיז, יהיר, זחוח, ילדותי, לא יודע לדחות סיפוקים, נהנתן, ספינולוג, תחמן. נו, אז "ברח לו" פעם, הנסיעה ההיא לרוסיה והטלת האשמה, כמה נמוך והיסטרי, על המזכיר הצבאי. נו, אז לא היתה ברירה והוא היה חייב ממשלת משקל עודף שבעודף כולל כמה שרים משועממים ומשעממים, נו אז הלשכה לא עובדת כמו שצריך. עברנו את פרעה - נעבור גם את זה.
נתניהו, יום הכיפורים תש"ע: אנחנו עם יד על ההגה. משדרים יציבות, אחריות, אחדות. נקרב פריפריה למרכז, נעשה שינוי מבני בחשמל, נתחיל להפריט נמלים, נמכור מניות המדינה בלאומי ודיסקונט.
רק שלא תדבק בו השאננות. כי על כל זה מאפיל המונח הכי קשה של החיים, שהפך אופנתי בשבר העולמי הנוכחי: אי-ודאות. שום דבר מכל זה לא בטוח. שנת תש"ע תהיה שנת איראן. ישראל תתקוף? תרחיש אטומי? תרחיש כימי? שר הביטחון אמנם אמר שאיראן לא מהווה איום קיומי על ישראל. האם היא מהווה איום קיומי על 10,000 איש ואישה? על 50,000? האם ישראל יכולה להסתמך על יכולת המכה השנייה? האם ישראל מוכנה לתקיפה של כמה אתרים בו-זמנית? האם מטוסינו ישובו בשלום לבסיסם? האם העולם יקום נגדנו אם אחמדינג'אד ייצא מדעתו מכעס ועצבים?
ומי אמר שהמשבר העולמי נגמר? יש דעות הממתינות למכת השפל הבאה המתקרבת. ומי הבטיח שהשבר כאן לא יחריף, שהאבטלה לא תזנק כאן ליותר מ-10% ו-12%? שהביטחון הפנימי לא יתערער, שהקואליציה לא תתמוטט, שאולמרט לא ירוץ לחתום עסקת טיעון, ויפנה את הכותרות השליליות לנתניהו? אולי לבני עוד תקלוט שהיא לא פרסומאית צמרת ותפסיק סוף סוף להתמוגג מסלוגן בכל נאום? וגלעד שליט - הוא עוד לא בבית.
עוד לא היה פה (אולי כן..) ראש ממשלה שהזחיחות הטבועה בו כה מפחידה... רק שלא יהיו הפתעות. שנה טובה.
stella-k@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
