שלמה נחמה מחפש ולא מוצא

"אדון כמעט אהב את הגברת כבר/ כמעט אמר לה זאת, אבל הוא לא אמר/ החורף קר היה וכבר עבר/ על האדון כמעט והגברת כבר./ שנים חלפו מאז, לא השתנה דבר/ אדון כמעט אהב את הגברת כבר/ כמעט אמר לה זאת, אבל הוא לא אמר/ עכשיו כבר באמת היה קצת מאוחר".

זה אכן שיר נפלא של יהודית רביץ (מילים: חנוך לוין), ובמקרה שלנו הוא מתאים מאוד לשלמה נחמה, פעם יו"ר בנק הפועלים והיום איש עסקים שמחפש הזדמנויות. מחפש, מתעניין, שוקל, אבל לא סוגר עסקאות.

במארס 2007 שלחה שרי אריסון את נחמה לדרכו. ההדחה הייתה גחמנית ואכזרית אבל רופדה בהרבה כסף. שנה קודם רכשה ממנו אריסון את מניותיו באריסון השקעות בסכום המוערך בכ-150 מיליון דולר. סכום שיאפשר לו ולנכדיו, ניניו ובני ניניו לחיות בנוחות ועושר ככל שירצו. אבל הגמילה מתפקיד יו"ר הבנק הכל יכול קשה מאוד לנחמה. כסף כבר יש לו, עכשיו הוא רוצה כבוד, יוקרה והשפעה.

מאז שעזב את בנק הפועלים מחפש נחמה את עסקת חייו ושמו עולה כמעט ליד כל עסקה במשק. השתתפות בגרעין השליטה בבזק, גיבוש גרעין שליטה לבנק לאומי, רכישת מניות סרברוס בלאומי, השתתפות בעסקת פרטנר. רק מה? כמו אדון כמעט מהשיר, נחמה נמצא ליד העסקה, מנהל מגעים, שוקל השתתפותו, מגבש קבוצה בהובלתו אבל בסוף תמיד נשאר בחוץ. פעם נחמה לא רוצה להיות שותף זוטר, פעם לא נותנים לו את התנאים שביקש, התוצאה תמיד זהה: נחמה נשאר עם הכסף בכיס ומחוץ לעסקה.

מותר הבן דוב

היה לנו עוד איש עסקים שהסתובב במשק בשנים האחרונות בפוזיציה דומה - עם כיס מלא מזומנים ועניין רב בהזדמנויות - אילן בן דב. בז"ן, כלל ביטוח, אי.די.בי, בן דב בחן הכל, עד שלאחרונה רכש את פרטנר. נכון שאפשר להתווכח על מחיר העסקה או על המינוף שלה, אבל אי אפשר שלא להעריך את התעוזה והחזון של בן דב.

רק שנחמה הוא לא יזם בנשמתו כמו בן דב. בנקאות אינה מעודדת יזמות. הבנקאי האחרון שניסה היה שלמה פיוטרקובסקי עם כרטיס האלפא, ומהניסיון הזה לקח לבנק הבינלאומי שנים להתאושש.

עכשיו עומדת בפני נחמה ההזדמנות האחרונה אולי, להיכנס לעמדת השפעה בבנק: המדינה יוצאת מלאומי והכל פתוח. שלמה אליהו זקוק לשותפים וגם גרעיני שליטה אחרים יכולים להיווצר.

האם לנחמה תהיה היכולת לגבש סביבו גרעין שליטה? האם יש לו את האומץ ללכת עד הסוף? או ששוב נשמע בשנה הקרובה על נחמה ש"מתעניין, בוחן, שוקל ומתלבט", אבל בסוף היום לא עושה דבר?