הפלונטר האג"חי: קרב הענקים בין לבייב למוסדיים הגיע למבוי סתום; איך אפשר להתיר את הסבך?

הקרב הקשה שמתנהל בשבועות האחרונים בשוק ההון הישראלי כבש את כותרות העיתונים בסערה. עם ההודעה הדרמטית של אפריקה ישראל כי לא תוכל לעמוד בכל חובות האג"ח שלה, התייצבו זה מול זה בזירה התקשורתית - לקרב ענקים - אפריקה ישראל ובעליה לב לבייב מחד; והמוסדיים, מחזיקי האג"ח העיקריים של החברה מאידך. היום, נדמה שהקרב הגיע למבוי סתום. אז איך בכל זאת יכולים הצדדים להתיר את הפלונטר? המומחים מציעים:

"הטבע יאזן את האינטרסים ושביל הזהב ימצא"

עו"ד פיני רובין, מומחה לתאגידים וני"ע, מציע לא להתרגש מהסיטואציה הזו יותר מדי. "זה טבעו של מו"מ, שכל אחד מהצדדים נוקט עמדה קיצונית יותר מזו שהוא מוכן להשלים עמה. בעבר כיניתי משאים-ומתנים כגון דא כ'דינאמיקה של הזזת קווים אדומים'. לצורכי המו"מ מגייסים בשנים האחרונות גם את התקשורת. בעבר ידענו את השימוש התקשורתי הציני בסכסוכי עבודה גדולים במשק, ובאחרונה רואים את מעורבות התקשורת בהפעלת הלחצים והמנופים גם במו"מ שבין בעלי האג"ח לחברות החייבות. לא צריך להתייחס ברצינות יתרה לכל אמירה או ליהוג שמפריחים אינטרסנטים לכלי התקשורת כדי לאותת לצדדים האחרים ולהלך עליהם אימים".

גם אם לא מתייחסים ברצינות לנשקים החמים שנשלפים במהלך המו"מ, בעיקר לנשק הפירוק הטעון, קשה שלא לתהות איך לעזאזל יוצאים אפריקה ישראל ומחזיקי האג"ח שלה מהפלונטר אליו נכנסו בצעדי ענק.

רובין מאמין ש"הטבע יעשה את שלו". "אני מאמין גדול בכך שבסוף השכל הישר מאזן את האינטרסים ומוצאים את שביל הזהב. הדבר מוכיח את עצמו ברוב רובם של המקרים, ואין סיבה שהוא לא יוכיח את עצמו גם באפיזודה של אפריקה ישראל".

"שיפרקו. יש חברות שלא צריך לשמור בחיים"

אך מתברר שלא כולם סומכים על השכל הישר. פרופ' אסף חמדני, מומחה לחברות וני"ע מהאוני' העברית, חושב במציאות של שוק ההון הישראלי יש שני גורמים משמעותיים שיערפלו אותו בדרך לפתרון מחוץ לאולם ביהמ"ש. "ראשית, לרוב החברות יש בעל שליטה. מטבע הדברים, כשחברה היא חדלת פירעון, הפיצוי העיקרי לנושים יהיה הקצאת מניות (אלא אם כן יש הזרמת הון חדשה). אולם, כשלחברה יש בעל שליטה דרך זו להסדר החוב יוצרת ניגוד עניינים חריף בין טובתו האישית (בשימור עמדת השליטה לטובת החברה ונושיה), לבין השגת הסדר גם במחיר של דילול בעלי המניות הקיימים.

"שנית, קיים חוסר ודאות לגבי סיווג מחזיקי אג"ח במקרים בהם יש החזקות צולבות במניות או באג"ח בסדרות אחרות. חוסר ודאות זו מוחרף לאור הפרקטיקה שהתגבשה, לפיה צד המצוי בניגוד עניינים כביכול אינו יכול להצביע כלל, ולכן קולו 'לא נספר'. מצב זה עלול להעמיד נושים גדולים במצב מוזר שבו אין להם יכולת השפעה על הליך גיבוש ההסדר. גם מצב זה מעניק יתרון לגיבוש הסדר במסגרת ביהמ"ש, שיכריע בדבר הסיווג הראוי של האינטרסים המנוגדים".

*איך בכל זאת מוצאים דרך החוצה מהמבוך?

"יכולה להיות פעולה יצירתית של הצדדים לגיבוש פתרונות כמו הנפקת מניות בכורה, שישמרו מידה מסוימת של שליטה בידי בעל השליטה, אך יקנו בעלות משמעותית יותר בהון למחזיקי האג"ח. כיום יש מגבלה חוקית על פעולה במישור זה בדמות סעיף 46ב' לחוק ני"ע. ייתכן שיש לשקול ריכוך מסוים של הסעיף, ולו באופן זמני".

לכולם ברור שחרב הפירוק שהמוסדיים מנפנפים בה מול אפריקה ישראל יכולה לחתוך את חבלי הפלונטר הסבוך הזה במיומנות (אם כי, לא במהירות ובטח שלא בנוחות), עד שלא יוותר להם זכר. במיוחד אם תושם החרב בידיה המיומנות של שופטת הפירוקים ורדה אלשייך. אלא שנדמה, שכל פעם שאומרים פירוק בהקשר של אפריקה - המשק מזדעק, ירא מההשלכות שיהיו למהלך על זה על כולנו.

"אני לא מבין על מה כולם מזדעקים", אומר גורם שמכיר את המחלוקת בין אפריקה לנושיה מקרוב. "אני מסכים שיש חברות שהאחריות המשקית הלאומית של ביהמ"ש, של הנושים ושל כולם היא שהן לא יהיו מועמדות לפירוק. אבל יש חברות אחרות, כמו חברות אחזקות, שלא בהכרח צריך לשמור אותן בחיים. ברגע שחברה כזו מגיעה לדיפולט בשביל מה צריך אותה? בשביל מה צריך את המנהלים שלה שעולים מיליונים? מה היא נותנת? כל האיום הגדול הזה שיפרקו את אפריקה ישראל, לא כל-כך מפחיד בעיני. שיפרקו. אולי זה יפתור את ה'לופ' שהיא נמצאת בו היום".

"גוף חיצוני מוסכם שיזרז את העניינים"

אף אחד לא באמת רוצה לפרק את אפריקה ישראל. גם לא המוסדיים. בעיני רבים, פירוק משמעותו קטסטרופה בכלכלה הישראלית. אף אחד לא מעוניין לגלות את השפעות הרוחב שיש להליך כזה על כל מי שקשור לאפריקה ישראל: שוק נדל"ן, אלפי ספקים, קבלנים, קבלני-משנה, עובדים של הקבוצה ועוד. אם לסכם, פירוק לא נשמע מלהיב במיוחד, אבל גם ויתורים כואבים מצד בעלי האג"ח בלי לקבל מניה חביבה בתמורה, לא נשמע כפתרון הוגן במיוחד. אז מה עושים?

עו"ד עודד ערן, שותף בכיר במשרד עוה"ד גולדפרב ומומחה לשוק ההון, מבהיר שאין שביל של אבנים צהובות שמוביל החוצה מהמבוך: "אין נוסחת פלא או פתרון קסם בדברים האלה. אין נוסחה אחידה שמתאימה לכל החברות ולכל המצבים. צריכים לשבת אנשים רציונליים, לנהל מו"מ ולהתפשר".

עם זאת, מוסיף ערן, "הדבר היחידי שאפשר להסכים עליו זה על הפרוצדורות של מי פותר בעיות במקרים של סכסוכים על מנת שלא יגיעו לביהמ"ש. המצב שקיים כרגע נובע, בין השאר, מזה שאין הסכמה על הפרוצדורה של הצגת הפתרון.

"אם היה גוף מוסכם שסומכים עליו שיפתור סכסוכים - בורר, מגשר וכדומה - אפשר היה להגיע להסכמות מהירות יותר. ברירת המחדל במקרים האלה היא או לפנות לעיתונות, ככלי להפעלת לחץ, או להיכנס להליך מסורבל וארוך בבתיהמ"ש. אם בכל חברה הייתה הסכמה עם בעלי האג"ח על פרוצדורות לפתרון סכסוכים או לפתרון ניגודי עניינים במצבים כאלה, לא היינו נקלעים למבוכים כאלה. זה הפתרון גם לבעיה הנוכחית של אפריקה".