שפת השוק: הכל על תשואות אגרות החוב

מתשואה שנתית ממוצעת לפדיון של אג"ח ועד עקום תשואה נורמלי

אחד הפרמטרים היותר חשובים למדידת כדאיות ההשקעה באיגרות חוב (אג"ח) הוא התשואה השנתית הממוצעת לפדיון. כפי שהתחלנו להסביר בשבוע שעבר, אג"ח היא שטר התחייבות שלפיו חברה ציבורית לווה כסף מציבור של משקיעים, שהוא המלווה. איגרת חוב, לפיכך, היא הלוואה לכל דבר.

רוב איגרות החוב נסחרות בבורסה לני"ע, ולכן אפשר לקנות ולמכור אותן כפי שקונים ומוכרים מניות. בניגוד למניה, כאשר אנו קונים אג"ח אנו יכולים לדעת כמה נרוויח עד למועד פדיונה מדי שנה, ואת שיעור הרווח אנו מכנים "תשואה שנתית ממוצעת לפדיון" - אחוז הרווח השנתי הממוצע שאיגרת החוב תעניק לבעליה, כל שנה, עד למועד פדיונה.

מה קובע את התשואה לפדיון?

כאשר חברה מגייסת הון באמצעות הלוואה מהציבור (הנפקת איגרות חוב) היא זו שקובעת את התנאים, דוגמת תקופת ההחזר, מועדי הריבית והפדיון, אחוז הריבית, תנאי ההצמדה וכך הלאה.

תנאים אלו מבטיחים למלווה זרם תקבולים עתידי בתמורה להשקעתו - הגורם הקבוע שקובע את שיעור התשואה לפדיון - ואילו מחיר האג"ח בשוק ההון הוא הגורם המשתנה שקובע את שיעור התשואה לפדיון.

דוגמה:

איגרת המשלמת ריבית שנתית (קופון) של 4% ונפדית בתום שלוש שנים, תעניק למלווה תזרים מזומנים שנתי כלהלן - בתחילת השנה הראשונה הסכום יהיה מינוס מחיר האיגרת (סכום ההשקעה לכל מאה איגרות חוב), בתום השנה הראשונה מדובר יהיה על 4 שקלים, כמו גם בתום השנה השנייה, ואילו בתום השנה השלישית יקבל המלווה את הקרן והריבית, ולכן מדובר יהיה על סכום של 104 שקלים.

אם המשקיע רכש את האיגרת תמורת 100 שקלים אזי התשואה על השקעתו תהיה 4%. עם זאת, אם ירכוש אותה לפי שיעור תשואה לפדיון (מחושב לפי נוסחה מורכבת שמתייחסת למספר רב של פרמטרים המאפיינים את האיגרת) הוא ישלם רק 97.3 שקלים, כלומר פחות כסף.

במילים אחרות, שיעור התשואה לפדיון של האיגרת הוא אותו גורם שמשווה את זרם התקבולים המהוון למחירה הנוכחי. לכן, כאשר אנו קובעים את מחיר האיגרת בשוק ההון אנו קובעים את שיעור התשואה על ההשקעה בה, וזה ממוצע התשואה השנתית של ההשקעה בתנאי שנחזיק באיגרת עד לפדיונה.

לפיכך, ככל שמחיר האיגרת בשוק ההון נמוך, כך עולה התשואה השנתית לפדיון, ואם נתרגם זאת למה שקורה כיום בשוק האג"ח הקונצרני - חברות שנקלעו לקשיי נזילות, וקיים חשש מהותי שלא תוכלנה לפדות את האג"ח שהנפיקו לציבור המשקיעים, מחירי האיגרות שהנפיקו יורדים באופן חד, וכך עולה התשואה השנתית לפדיון לרמות שהופכות את האג"ח לאג"ח "זבל".

מהן תשואה ברוטו ותשואה נטו?

תשואה לפדיון ברוטו פירושה תשואה שאינה לוקחת בחשבון את המס שצריך לשלם המשקיע באג"ח על הריבית שמשולמת לו. משקיע פרטי אינו פטור ממס ולכן התשואה נטו (תשואה בניכוי מס) היא הרלוונטית עבורו. לעומת זאת, במקרה של משקיע מוסדי, התשואה הרלוונטית היא התשואה ברוטו, ועל סמך נתון זה הוא קובע את כדאיות ההשקעה באיגרת החוב.

מה הוא עקום התשואה לפדיון

עקום התשואה לפדיון נבנה כפונקציה של התשואות לפדיון ביחס לזמן לפדיון של איגרות החוב השונות. באופן גרפי, העקום בא לידי ביטוי כאשר ציר Y מראה את התשואה לפדיון וציר X מראה את הזמן לפדיון של איגרות החוב.

ברוב המקרים, איגרות חוב שמועד פדיונן קצר נושאות תשואה נמוכה יותר מאיגרות חוב שמועד פדיונן ארוך, וזאת משום שההשקעה בהן כרוכה בסיכון נמוך יותר. באופן תיאורטי, כאשר "נועלים" כסף לפרקי זמן ארוכים יותר, התשואה צריכה להיות גבוהה יותר כי קשה לאמוד היום את אשר יתרחש בעוד עשר שנים או יותר.

לכן, עקום תשואה נורמלי עולה קלות משמאל לימין, משום שככל שהטווח לפדיון גדל, התשואה אמורה לעלות.